בִּימֵי רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא הָיוּ הַבָּנוֹת נִשָּׂאוֹת גַּם בְּגִילָאִים צְעִירִים שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאוּ דַּם וֶסֶת, אוֹ אֲפִלּוּ רָאוּ הָיוּ נוֹהֲגוֹת בִּזְמַנָּם לִטְבֹּל לְנִדּוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ פְּנוּיוֹת, וְקָבְעוּ חֲכָמִים הֲלָכָה לְאוֹתָן בָּנוֹת שֶׁכָּל בַּת שֶׁתְּבָעוּהָ לִנָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּסָה, אַף עַל פִּי שֶׁטְּהוֹרָה הִיא מִטֻּמְאַת נִדָּה וְזִיבָה, צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים שֶׁמָּא מֵחֲמַת חִמּוּד רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְלֹא הִרְגִּישָׁה בּוֹ, וְשִׁבְעָה יָמִים אֵלּוּ סוֹפֶרֶת מִשָּׁעָה שֶׁהִיא סוֹמֶכֶת בְּדַעְתָּהּ וּמְכִינָה עַצְמָהּ לַחֻפָּה. {בגמרא נידה סו. "אמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים" "אמר רבא לא שנא גדולה לא שנא קטנה גדולה טעמא מאי משום דמחמדא, קטנה נמי מחמדא" וכתב הרמב"ם (הלכות א´ב פרק י"א הלכה ט´ י´) "...שמא מחימודה לאיש ראתה דם טפה אחת ולא הרגישה בה בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, ודבר זה חומרא יתירא שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי הגמרא ואין לסור ממנה לעולם", לדעת הרשב"א אינה צריכה לעשות הפסק בטהרה ולא בדיקות בשבעת הנקיים, ולדעת הרמב"ן אינה צריכה הפסק בטהרה ובבדיקות מספיקה אחת בלבד במשך השבעה נקיים, לדעת הרא"ש אינה צריכה הפסק בטהרה אבל צריכה לבדוק עצמה כל השבעה נקיים לכתחילה ובדיעבד בפעם אחת סגי. לדעת הר"ן בשם איכא מ"ד צריכה הפסק בטהרה ובדיקות משך כל השבעה נקיים, ופסקו מרן השו"ע והרמ"א כדעת הרא"ש, ואע"פ שמרן ורמ"א פסקו שאינה צריכה הפסק בטהרה כתבו הרש"ל והש"ך ס"ק ב´ דהאדנא נהגו להפסיק בטהרה אף לדם חימוד, וכ"כ במשמרת הטהרה והביא את המנחת יעקב בתורת השלמים, החכמת אדם וערוך השולחן שסוברים כך שכל זה בזמן הראשונים שהיו טובלות כשהן פנויות וכל החשש היה רק משום דם חימוד מה שאין כן היום ושלכן נתפשט המנהג בזמן הזה לעשות הפסק בטהרה ובדיקות בשבעת הנקיים.}