שלב ד' - הרחקות-סעיף 1: התנהגות הבעל והאשה בימי טומאת הנדה
אסור נדה מהתורה הנו חמור וענשו כרת. מרגע שראתה דם-וסת הנה טמאה, וצריכה להמתין שיפסיק דמה, תעשה ''הפסק בטהרה'', תספר ''7 ימים נקיים'', תטבול במקוה, ורק אחר-כך תהיה טהורה לבעלה.
מלבד אסור של יחסי אישות, שנאמר: ''ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה'', יש אסור כל קרבה אחרת, כמו: לישון במטה אחת אפילו בבגדים, נשוק, חבוק, נגיעה, מסירה מיד ליד וכדומה.
א) דבור
לא ישחק ולא יקל ראש עם אשתו נדה, ולא ירבה עמה בדברים בטלים, כדי שלא יבואו להרגל עברה. אבל מותר לדבר אתה בדברי משא ומתן, צרכי הבית ודברים הנחוצים בנחת ובנעימות.
ב) נגיעה
מותר להתיחד עמה בחדר אחד או בבית אחד.
מותר לשלח לה מתנות תכשיטים או פרחים.
אסור לנגוע בה אפילו באצבע קטנה, וימנע לנגוע גם בבגדים שעליה.
לא ימסר לה ולא יקבל מידה שום חפץ, אלא יניח לפניה ותקח לבד.
מותר לעזר לה להרים עגלת תינוק כבדה, שאינה יכולה להרימה לבד, ויזהר שלא יגע בה. וכל זה כאשר אי אפשר להסתיע באחרים.
במדה וצריך, מותר לזרק חפץ מידו לידה. ובלבד שלא יהיה דרך שחוק והתול.
ג) אכילה
אם אוכלים לבדם יחד על שלחן אחד, יעשו הכר ושנוי, כגון: לשים על השלחן חפץ מסים ביניהם, או כל אחד יאכל על מפה נפרדת, או ישבו ברחוק גדול ביניהם. אם יש אתם אנשים נוספים מותר בלי שנוי.
לא יאכלו מצלחת אחת או קערה אחת משתפת גם כשיש אנשים אחרים עמהם.
כאשר כל אחד נוטל מקערה משתפת לצלחתו, ואחר-כך אוכל מהצלחת, מותר ואינו נחשב אכילה מקערה אחת משתפת.
אסור לשתות משירי כוס שלה בפניה, אבל שלא בפניה מותר. ומותר להעביר את שירי המשקה לכוס אחרת ולשתות בפניה, ואין בזה אסור משום חבה. ולאשה מותר לשתות משירי כוסו של בעלה בפניו.
אין אסור לאכל משירי מאכל שאכלה אשתו, אפילו בפניה, וכן לאשה מותר לאכל משירי מאכל של בעלה בפניו.
ד) שכיבה במטה.
אסור לבעל לשכב או לשבת על מטת אשתו נדה, גם כשאינה שוכבת במטתה, וגם כשאינה נמצאת בחדר, אבל לשבת על כסא המיוחד לה מותר, אפילו בפניה.
ספה או מטה שאינה מיחדת רק לאשה בלבד, מותר לבעל לשכב עליה אפילו בפניה.
מותר לאשה נדה לשכב על מטת בעלה שלא בפניו.
אסור לבעל לכסות את אשתו בשמיכה, אפילו כשהיא ישנה, אלא יעיר אותה ותתכסה לבד.
אסור לישון במטה אחת, אפילו היא רחבה מאד, ואינם נוגעים זה בזה, גם אם הם בבגדיהם, ואפילו יש חפץ שמפסיק ביניהם אסור.
יש לישון בשתי מטות נפרדות עם שמיכות נפרדות, ולהשאיר ביניהן רוח כך שגם השמיכות לא יגעו זו בזו.
כאשר אחד מבני הזוג שוכב במטה והשני לא נמצא, אין אסור אם המטות נוגעות זו בזו.
ה) ישיבה יחד.
מותר לבעל ולאשתו נדה לשבת על ספסל אחד, אפילו שאינו קבוע ומתנדנד, ובלבד שלא יגעו זה בזו או זה בלבושה של זו.
מותר לבעל ולאשתו לנסע במכונית או עגלה או ספינה, אפילו לטיול, ולשבת זה ליד זו, גם כשהם נוסעים לבדם. ויזהרו לא לגעת זה בזו ולא זה בלבושה של זו, וטוב לשים חפץ ביניהם.
ו) ראיה, שמיעה וריח.
מותר לבעל להסתכל באשתו נדה בבגדי צבעונים ותכשיטים שעליה, בפניה ובמקומות הגלויים שבה, אפילו שנהנה מראיתו. אבל לא יסתכל דרך הנאה במקומות הצנועים שבה, שדרכה לכסות אותם, כמו: רגליה, זרועותיה מהמרפק ומעלה, ובשאר חלקי-גופה, שרגילה לכסותם.
מותר לשמוע קול אשתו כאשר שרה, וכן לשיר יחד אתה זמירות שבת.
טוב להמנע מלהריח בכוונה מבושם ששמה על עצמה.
מותר לבעל להיות נוכח בחדר הלדה, כדי להשגיח ולעודד את אשתו בלי לגעת בה אבל אסור להסתכל באותו מקום בעת יציאת הולד.
טוב שתייחד לה בגדים לימי נדתה, ואפילו הם בגדים נאים. ודי בבגד אחד, כמו חולצות או חצאיות וכדומה.
מותר לאשה להתקשט גם בימי נדותה, כדי שלא תתגנה על בעלה.
ז) תורה ותפלה.
חייבת האשה להתפלל ולברך כמו בשאר הימים בשם ומלכות, וכן ללמד ולעסוק בדברי תורה כרגיל, ומותרת לנגוע בספרי הקדש.
מותר לאשה נדה להכנס לבית-הכנסת לעזרת נשים, וכן להתפלל ליד הכותל המערבי בירושלים, ולנגוע ולנשק את אבני הכותל.
כאשר שמה צמר גפן באותו מקום, ונתמלא דם, ויש בו ריח לא טוב, אסור להתפלל או ללמד דברי תורה עד שתסירנו. אבל טמפון שספוג דם, ובלוע בגופה והדם לא יצא החוצה ואין ריח, מותר.
ח) מלאכות הבית.
עושה את כל המלאכות כרגיל: בשול, אפיה, צרכי הבית, עריכת השלחן, הגשת מאכלים ומשקים לשלחן.
אסור לאשה נדה למזג לבעלה את כוס היין במים בפניו, אבל יכולה למזג לו לכוס את כל המשקים: מיץ, קפה, תה, יין מבקבוק וכו'.
אסור לבעל לשלח לאשתו נדה כוס יין, גם כשנמצאת בחדר אחר, וגם כוס של ברכה לא ישלח לה כשהוא מיחד לה. אבל כוס קדוש, וכן כוס של ברכה שהוא ובני ביתו שותים ממנה, מותר לה לשתות ממנה.
אסור לה לצקת מים על בעלה לרחץ פניו ידיו ורגליו, וכן אסור לבעל לצקת מים עליה.
אסור לה להציע את מטת בעלה בפניו, אבל שלא בפניו מותר. והאסור הוא להציע דוקא סדינים וכסויי המטה לפני שהולך לשכב עליה, שזה דרך חבה. וגם לבעל אסור להציע מטת אשתו נדה.
מותר להציע כרים וכסתות במטת בעלה בפניו, שזה טרח ואין בזה משום חבה. ולאחר שקמים מהשנה, מותר לה להציע את הסדינים, ומכסה-המטה של בעלה, כדי שהבית יהיה מסדר ונאה, אפילו בפניו.
ט) במקום חולי.
כאשר הבעל חולה תשוש-כח, ורתוק למטה, אפילו חולי שאין בו סכנה, אם אין משהו אחר שיסעד אותו בחליו מלבד אשתו, שהיא נדה. מותר לה לעזר לו, לסומכו, להקימו, להשכיבו, להאכילו ולהשקותו, להלבישו ולהנעילו, וכן להושיט מידה לידו, אבל על ידי חציצת-בגד, מבלי לגעת בבשרו. כשאין בררה מותר גם לגעת בבשרו. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לו בכל, וגם לגעת בבשרו אם צריך.
כאשר אשה חולה, והיא נדה, אסור לבעל לסעד אותה בחוליה, שמא יתגבר עליו יצרו. וצריך לשכר אחות, שתסייע לאשתו החולה. אם אין מי שיסעד אותה מלבד בעלה, רשאי למסר מידו לידה על-ידי חציצת בגד, מבלי לגעת בבשרה, וכן לסיע בהנעלה וחליצת מנעלים, אבל יש להחמיר שלא להשכיבה ולהקימה, כיון שיש בזה נגיעה ממש. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לה בכל דבר שצריכה.
אשה שצריכה להבדק, תעדיף מטעמי צניעות להבדק אצל רופאה, אפילו שהרופאה בשכר, ויש רופא גבר בחנם. וכשאין בררה תבדק אצל רופא, ויהיה בעלה עמה, ותשמר על כללי הצניעות.
