יש להורות כו'. המג"א לא סתר דברי הב"ח אלא במ"ש דעל ג' אלו יש להתענות, אבל במ"ש דעל שאר חלומות מתענים ג"כ אם נפשו עגומה אין סתירה על זה לא מהרשב"א ולא מהריב"ש, ואדרבה פשטא דתלמודא והפוסקים שלא ביארו על איזה חלום מתענין משמע דלא סבירא להו כספרים קדמונים, אלא מסתמא כשמתענה בשבת נפשו עגומה עליו מאד, דאל"כ מי מכריחו להתענות הלא תענית חלום רשות. ולפי זה אין לנו נ"מ מכל חלוקי דיעות שבחלומות, שאם נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב"ח וט"ז אם הוא רוצה מחמת עגומת נפשו, ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא נגד הריב"ש ומג"א, ומשמעות הטור כאן שתלה ההיתר משום שמתענג בתעניתו, ונגד רב עמרם ורב קלונימוס שבטור סי' תקס"ח, בפרט שבחלומות עצמן איכא כמה חילוקי דעות:

רחמים מיד כו'. צ"ע בתשובת מהר"ם היכי מיירי, דאם לא כה"ג צ"ע מאי שנא מחולה שאינו מסוכן בו ביום שאסור לברכו. וא"ל דהתם ברבים, דהא אפילו כשמבקרו ביחיד אסור לבקש רחמים, עיין מג"א סקי"ד. ועוד קשה מאי מייתי מתענית חלום, התם הוא צריך להתענות היום דוקא, שיפה תענית לחלום בו ביום, משא"כ הכא אף אם יש סכנה אפשר לבקש רחמים למחר כמו בחולה המסוכן שאינו סכנת היום. ואי מיירי כשיש סכנת היום אפילו בצבור שרי כמ"ש בש"ע זועקים כו' לברך כו' עיין מג"א סקי"ד. וכן א"ל כדמשמע מט"ז סק"[ד] דבנרדף שרי אף שאינה סכנת היום, וה"נ מיירי בכה"ג, דא"כ אף בצבור לישתרי כי התם. ולפי מ"ש אתי שפיר וצ"ע: