כמשפט כו'. המג"א עצמו חזר בו בסימן של"ד סקי"ח שמסיים שם דאין קורין אפילו בזמן הזה כשכתובין בסם וסיקרא, וזהו דלא כריא"ז שבשלטי גיבורים דסבירא ליה כתחלת דברי התוס', אבל במסקנא לא קאי הכי בתוס' אלא אף בשאר ספרים בעינן ספר ודיו לקרות בו עכ"פ בזמניהם, וכן כתב המג"א עצמו שם בתחלת דבריו לענין דיו, והוא הדין לענין ספר כמבואר בתוס'. ועיין שם במג"א דלפי מה שכתב שם בתחלת דבריו לפי דעת המרדכי ורמב"ם וטור דמודה רב הונא כו', אם כן אין ראיה כלל מהרי"ף דסבירא ליה כריא"ז, דאף למסקנת התוספות אתי שפיר כמו להרמב"ם שכתב כהרי"ף, וכן הוא בספר התרומה ושאר פוסקים כמו שכתב הש"ך. ואף דהאידנא אין נפקא מינה מזה לענין ספרים עצמם, מכל מקום נפקא מינה לענין הפטרות, דלפי מה שכתב המג"א כאן הוא עזר כנגדו, דכיון שהספרים בזול ליתסר להדפיס הפטרות בלבדם. ולפי מ"ש אתי שפיר. ולא דמי לסם וסיקרא דאסור אף האידנא, משום דיש בהם ריעותא וזלזול לתורה שנמחקין מהר שאינן מתקיימים כדאיתא בגמרא וכן כתב הרמב"ם פכ"ג, אבל לענין פרשיות פרשיות אין להקפיד, דאף כשהיא כולה כתובה בקונטרסים, דכיון שכבר פקע ממנה עיקר קדושתה להיות כתובה על הספר בגלילה אלא קדושתה היא משום עת לעשות שוב אין להקפיד על פרשיות פרשיות, שלא הקפידו על זה אלא בעיקר קדושתה. והוא הדין אף בימיהם היו יכולים לכתוב ההפטרה אף על הנייר, כדמשמע בט"ז כאן דכיון שכבר פקע עיקר קדושתה להיות ספר שלם אלא משום עת לעשות שוב אין להקפיד על הקלף, שגם הנייר הוא מתקיים כדתנן פ"ב דגיטין עיין תוס' מדלא בעי ריש גלותא על הנייר. ואיך שיהיה, עכ"פ בזמן הזה ההיתר ברור אפילו לכתוב מהאי טעמא, וכן משמע באליה זוטא בשם התוס' יו"ט. וכל זה לענין אם ניתן לכתוב ולהדפיס. אבל מחמת קריאת ההפטרה בלבדה, אין צריך לעת לעשות, אלא שאין מקפידין בה כלל על ספר, כמו שכתב הרשב"א. וכן משמע בגמרא דרבה ורב יוסף איצטריכו לטעמא דלא ניתן לכתוב ולא סגי להו בטעמא דמיחסר במילתיה כדלעיל בספר תורה, ועל כרחך אינהו בצבור מיירי מדנקטו שבת, אלא ודאי שאין מקפידין בהפטרה על ספר כמו שכתב הרשב"א. ובלאו הכי נמי דוחק לומר דמשום עת לעשות יברכו עליה, דהא ברכות אינן מעכבות ומה גם אותן שלא הוזכרו בתלמוד: