מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ולא שם מדה ולא שם דמים כדי שלא יהא נראה כמקח וממכר אלא כשאלה כמ"ש בסי' שכ"ג לענין שבת והוא הדין ליום טוב:

ואם החנוני הוא נכרי אסור ליקח ממנו דבר שיש באותו המין במחובר או מחוסר צידה כגון פירות רטובים או דגים אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום כמ"ש בסי' תקט"ו עיין שם כל פרטי דין זה וכן אסור ליקח ממנו ביצים שמא נולדו היום אבל דבר שאין במינו במחובר ולא מחוסר צידה כגון פירות יבשים ואווזים ותרנגולים מותר ליקח ממנו (על דרך שנתבאר בסי' שכ"ג) אפילו הובאו היום מחוץ לתחום אם היא עיר שרובה נכרים כמ"ש בסי' תקט"ו ע"ש:

וכן מותר ליקח ממנו קמח אפילו נטחן היום אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן נכרים שבודאי לצורך נכרי טחנוהו ואף על פי שקמח זה נולד ביום טוב אף על פי כן הוא מותר אף להאוסרים נולד ביום טוב דכיון שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא נמצא שקמח הזה אינו אלא כאוכל שנפרד מאוכל אחר ואין בו דין נולד כיון שאף כשהיה קמח זה כנוס בתוך החטה היה עליו תורת אוכל:

וכן מותר ליקח ממנו פת שנאפה ביום טוב (במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי שאפאו כדי למכרו כמ"ש ביו"ד סי' קי"ב) אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים שבודאי בשבילם נטחן הקמח ואם ידוע שהקמח נטחן מערב יום טוב כגון שהביאו קמח להפלטר מערב יום טוב וחתמו ישראל בחותמו מערב יום טוב כדי שלא יחליפנו הנכרי בקמח שנטחן ביום טוב ולמחר בא הישראל וראה שלא נתקלקל חותמו מותר ליקח מקמח זה אפילו אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן ישראל וכן מותר ליקח הפת שאפה הנכרי מקמח זה אפילו אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל:

פת של פלטר נכרי שנאפה בשבת אסור ליקח אותו ביום טוב שלאחריו משום איסור הכנה אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל אפילו נטחן הקמח מערב שבת שהרי פת זה אינו ראוי לישראל בו ביום שנאפה כיון שרוב הלוקחין הן ישראל בודאי בשבילם אפה נמצא שע"י אפייה שבשבת הוכן הפת לאכלו ביום טוב ואין שבת מכינה ליום טוב אבל אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים אע"פ שבשבת עצמה יש להחמיר שלא ליקח פת שנאפה בו ביום אע"פ שאפאו לצורך נכרי מטעם שנתבאר בסי' שכ"ה מכל מקום ביום טוב שלאחריו יש להתירו כיון שיש מתירין אותו אפילו בשבת עצמו ודבריהם עיקר כמו שנתבאר שם:

כל היתר לקיחות אלו שביארנו בסי' זה ובסי' תקט"ו ובסי' תקי"ג הן פירות הן דגים הן קמח הן פת וכן שאר כל לקיחות שבעולם אין היתר אלא כששומת המקח ידוע ואין צריך לקצוץ דמים עם הנכרי. ואע"פ ששומתו ידוע אסור לשלם לו המעות ביום טוב עצמו אפילו אם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו אסור ואפילו ע"י נכרי אחר אסור לשלם לו דכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביום טוב ניכר הדבר שהוא מקח וממכר שאיסורו מפורש בכתוב בנחמיה ולא התירו אלא כשאינו נותן לו מעות דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא כשאלה ועל דרך שנתבאר בסימן שכ"ג ע"ש:

ואפילו בערב יום טוב אסור לומר לנכרי שיקנה לו למחר מיני מאכל אפילו הוא צריך להם לשמחת יום טוב ואפילו אומר להנכרי שיקנה לו בעד מעות שלו ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו הרי זה אסור שהרי הנכרי הוא שלוחו לקנות ביום טוב ואפילו בדיעבד שכבר קנה לו הנכרי בשליחותו אסור ליהנות מהם ביום טוב אם הישראל הוא רגיל לעשות כן דאם נתיר אותם באכילה ביום טוב יש לחוש שיחזור לעשות כן כיון שהוא חשוד על כך אבל אם אינו רגיל לעשות כן אין לקונסו על זה ומותר לו לאכול אותם ביום טוב עצמו אם ידוע שהובאו מתוך התחום או שהיא עיר שרובה נכרים:

לומר לחנוני מלא לי כלי זה יין דינו ביום טוב כמו בשבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ג ע"ש וכן להטיל גורלות דינו ביום טוב כמו בשבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ב ע"ש:

לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו שאסור למדוד ביום טוב אלא משער באומד דעתו ונותן לה: