ביצה שנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב אסורה באכילה בו ביום מן התורה לפי שכל ביצה שנולדה ביום זה כבר היא נגמרת במעי התרנגולת ביום שלפניו ונמצא שיום אתמול הכין את הביצה לאכלה ביום זה שנולדה בו ואם אתמול היה שבת או יום טוב נמצא ששבת או יום טוב הכין ותיקן אכילת יום טוב או שבת שאחריו והתורה אמרה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגו' ואין הכתוב מדבר באפייה ובישול ושאר תיקון צרכי סעודה הנעשים בידי אדם שהרי כבר נאמר את אשר תאפו אפו וגו' הא אין הכתוב מדבר אלא בהכנת שמים כגון ביצה שנגמרת במעי אמה ומוכנת לאכלה למחר ואמרה תורה ביום הששי כלומר סתם ששי יום חול הוא ובו והכינו את אשר יביאו כלומר יום זה שהוא חול מכין אכילת יום קדש שלאחריו אבל יום קדש דהיינו יום טוב אינו מכין ליום קדש שלאחריו וביצה שנגמרה במעי אמה ביום טוב אסורה בשבת שלאחריו וכן שנגמרה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריו שגם יום טוב נקרא שבת ואכילתו היא חשובה בעיני המקום להצריך לה הכנה והזמנה מיום חול כמו שבת אבל ביצה שנולדה במוצאי שבת או במוצאי יום טוב מותרת באכילה בו ביום שאין אכילת החול חשובה כלום ולא שייך בה כלל הכנה והזמנה:

ומדברי סופרים שכל ביצה שנולדה בשבת שאינו לאחר יום טוב או ביום טוב שאינו לאחר השבת אפילו נולדה מתרנגולת העומדת לאכילה שאין כאן דין מוקצה כלל הרי זו אסורה באכילה עד לערב גזרה משום ביצה שנולדה בשבת שלאחר יום טוב או ביום טוב שלאחר השבת:

וכיון שהיא אסורה באכילה אסורה <(א)> ג"כ בטלטול שהרי אינה ראוייה לכלום בו ביום ואפילו ליגע בה אסור אע"פ שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה ואינו אסור אלא בטלטול מכל מקום כיון שהביצה היא עגולה אם יגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעט אבל מותר לכפות עליה כלי בשביל שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה הכלי עיין סי' ש"ח:

ואם נתערבה בביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול ואינה בטלה אפילו באלף ביצים שהרי למחר היא מותרת בלא ביטול וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביום טוב או בחול כולן אסורות כיון שיכול לאכלם למחר בהיתר. במה דברים אמורים ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני של גליות <(ב)> יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביום טוב אם הוא צריך לביצים הללו לשמחת יום טוב כיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שתי ספיקות ספק יום טוב ספק חול ספק נולדה ביום טוב ספק נולדה בחול אבל ביום טוב ראשון יש להחמיר בספק ביצה שנולדה ביום טוב אפילו בשתי תערובות דהיינו שמן תערובת הראשון נפלה ביצה אחת לתוך אלף ביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול דכיון שיש להם היתר אכילה למחר אין לסמוך על מה שנתבטלה ביצה האסורה בכמה תערובות ביצים של היתר:

וכל זה כשאינו מכיר את הביצה האסורה אבל אם הוא מכירה אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם טעם הרי היא בלבדה אסורה ושאר הביצים מותרות אם יש בהן ששים (דהיינו ס"א ביצים כמ"ש ביו"ד סי' פ"ו ע"ש) כנגד ביצה האסורה שלא החמירו באיסור שיש לו מתירין אלא בממשו של איסור שנתערב אבל אם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד הוא בטל בששים כשאר כל האיסורין והוא שלא נתכוין לבטלו במזיד כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ט ע"ש. ואם ביצה האסורה היא שלימה בקליפתה אפילו ששים אינה צריכה לפי שאינה פולטת כלל מגופה שהקליפה מעכבתה מלפלוט ואם ביצה האסורה היא קלופה וביצים של היתר שנתבשלו עמה אינן קלופות אם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה האסורה מותר לאכלן ביום טוב עיין ביו"ד סי' פ"ו:

וכל זה כשנתבשלה עם ביצים אחרות אבל אם נתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשילין <(ג)> אפילו נימוחה כל הביצה ונבללה בתבשיל אם יש בתבשיל ששים כנגדה מותר לאכלו בו ביום אע"פ שיש בו ממשו של איסור שיש לו מתירין לפי שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינו כמ"ש ביו"ד סי' ק"ב עיין שם הטעם:

במה דברים אמורים <(ד)> כשלא נתנה בקדרה כדי לתקן את התבשיל אלא כדי שתתבשל בקדרה זו עם התבשיל ויאכלנה בפני עצמה אבל אם נתנה בקדרה לתקן התבשיל כגון ללבנו או שמילאה בתרנגולת עם תערובת שאר מינים אע"פ שיש בתערובת ששים כנגדה אינה בטלה אע"פ שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא ע"י שמערב עמה דברים אחרים מכל מקום כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין אחד עם התבשיל וכבר נתבאר שכל דבר שיש לו מתירין שנתערב מין במינו אינו בטל אפילו באלף אע"פ שאין טעמו נרגש כלל:

נולדה ביום טוב ראשון מותרת בליל יום טוב שני של גליות מיד שהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול אבל שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בראשון אסורה אף בשני מפני ששני הימים הן קודש וכיום אחד ארוך הן חשובים:

שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב לפי שע"י לידה זו היא מוכנת לאכילה שיותר טובה היא לאכילה ביצה שנולדה ויצאה לאויר העולם מביצה הנמצאת במעי תרנגולת השחוטה וכבר נתבאר שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב. ואיסור זה אינו אלא מדברי סופרים שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה שהרי נגמרה במעי אמה מערב שבת או מערב יום טוב וכיון שמותרת בו ביום נמצא שע"י לידה זו הוכנה לאכלה בו ביום ולפיכך היא מותרת גם ביום שלאחריו כיון שיום זה לעצמו הכין ולא ליום שאחריו ואפילו יום זה שנולדה בו שבת שאי אפשר לבשלה ולאכלה מכל מקום ראויה לגמעה חיה אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה כמו שנתבאר נמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו וכיון שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים:

יום טוב שני של גליות הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו דינו כיום טוב ראשון לענין זה ואם שני ימים טובים של גליות חלו להיות אחר השבת ביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביום טוב שני שהרי אם יום שני הוא קדש יום הראשון הוא חול ונמצא שיום חול מפסיק בין לידת הביצה לאכילתה אבל אם שני ימים טובים של ראש השנה חלו להיות לפני השבת ביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה אף בשבת עד הערב מפני ששני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד ארוך הן חשובין:

ביצה שיצאה רובה ממעי אמה וחזרה למעי אמה מערב יום טוב ואח"כ נולדה כולה ביום טוב מותרת באכילה בו ביום דכיון שיצאה רובה מערב יום טוב הרי היא כאילו כבר נולדה כולה מערב יום טוב לפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת ערב יום טוב סמוך לחשכה ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים קודם עלות השחר ומצא בה ביצה מותרת שתרנגולת אינה יולדת כלל בלילה ובודאי יצאה רובה ממעי אמה בערב יום טוב ביום ואח"כ חזרה למעי אמה ולפיכך לא מצא כלום כשבדק ואח"כ בליל יום טוב נולדה כולה דכיון שיצאה רובה ביום הרי כבר נולדה ביום ויכולה לחזור ולצאת בלילה:

במה דברים אמורים כשיש תרנגול זכר תוך ששים בתים למקום התרנגולת ואין מפסיק ביניהם נהר שאין בו גשר דכיון שיכולה לבא אצל התרנגול בודאי ביצה זו מהתרנגול היא וביצה הנולדת מחמת תרנגול אינה נולדת אלא ביום אבל אם אין תרנגול זכר תוך ששים בתים למקום התרנגולת או שמפסיק ביניהם נהר שאין בו גשר בענין שאין דרך התרנגולת לבא אצל התרנגול ואז דרכה להתעפר בעפר להתחמם ולילד ביצים וביצים הללו אף שרוב הפעמים דרכן להולד ביום מכל מקום פעמים שהן נולדין אף בלילה לפיכך אם בדק מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה יש לחוש שמא נולדה בלילה ואין אנו תולין לומר שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה לפי שהוא דבר שאינו מצוי ואע"פ שלידתה בלילה הוא ג"כ דבר שאינו מצוי מכל מקום מידי ספק לא יצאנו שמא נולדה בליל יום טוב ואע"פ שהוא ספק דברי סופרים מכל מקום כיון שהוא דבר שיש לו מתירין החמירו בו חכמים אפילו נתערבה באחרות כמו שנתבאר למעלה:

אבל אם לא בדק מערב יום טוב אע"פ שאינה יכולה לבא אצל התרנגול הביצה מותרת שאנו תולין לומר שבערב יום טוב נולדה ביום שהרי אף הביצים הנולדים בלא תרנגול רוב הפעמים דרכן להולד ביום וזה שמצא הביצה קודם אור היום מן הסתם נולדה מערב יום טוב:

לפיכך מותר ליקח ביצים מן הנכרי בליל יום טוב ראשון דמן הסתם נולדו מערב יום טוב וכן הדין בליל יום טוב שני של גליות שהביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב שני אבל ביצים הניקחין מנכרי בליל יום טוב שני של ראש השנה וכן בליל יום טוב שלאחר השבת אסורות שמא נולדו ביום שלפני לילה זה:

נכרי המביא ביצים ביום טוב ראשון ומסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יום טוב מותר לסמוך עליו לפי שאיסור ביצה שנולדה ביום טוב אינו אלא מדברי סופרים ובכל איסורי דברי סופרים סומכין על נכרי מסיח לפי תומו כמ"ש ביו"ד סי' ס"ט לפיכך אם הביא ביצים ביום טוב ראשון שחל להיות אחר השבת שאיסור ביצה שנולדה בו ביום הוא מן התורה אין סומכין על הנכרי שמסיח לפי תומו ואומר שנולדה בערב שבת אבל יום טוב שני שחל להיות אחר השבת אפילו הוא יום טוב שני של ראש השנה כיון שאינו אלא מדברי סופרים כמ"ש בסי' ת"ר מותר לסמוך על הנכרי מסיח לפי תומו:

ועכשיו במדינות אלו שמצויים הרבה ביצים למכור ומביאים הרבה בבת אחת ודאי רוב הביצים שמביאין למכור הן הנולדים מאתמול לפיכך אף ביום טוב ראשון שאחר השבת אין בביצים אלו איסור מן התורה שאנו אומרים כל דפריש מרובא פריש ומן הסתם הן מהנולדים <(ה)> מאתמול בשבת ואין כאן איסור אלא מדברי סופרים כמ"ש למעלה לפיכך אם הנכרי הוא מסיח לפי תומו ואומר שמערב שבת נולדו מותר לסמוך עליו:

וכל זה כשהנכרי אינו יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל אבל אם הוא יודע מזה אין סומכין עליו אע"פ שהוא מסיח לפי תומו דשמא הוא מערים כדי שיקחו ממנו אבל אם הביצים <(ו)> הן של הישראל ונכרי מסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יום טוב או מערב שבת אע"פ שהוא יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל מכל מקום כיון שלנכרי בעצמו אין מגיע שום תועלת ממה שישקר לומר שנולדה מערב יום טוב מותר לסמוך עליו כיון שהוא מסיח לפי תומו אבל אם שואלין אותו אימתי נולדה כיון שהוא יודע שרוצים לסמוך על אמירתו חוששין שמא ישקר:

תרנגולת שנשחטה ביום טוב ומצא בה ביצים מותרות אפילו הוא יום טוב שאחר השבת והביצים הן גמורות עם קליפתן כמו שרגילין להיות בשעת לידתן ואין חוששין שמא אם לא היה שוחטה היו נולדין היום ונמצא שכבר נגמרו מאתמול בשבת דאף שנגמרה בשבת אין זו חשובה הכנה אלא אם כן נולדה ע"י גמר זה אבל כשלא נולדה ע"י גמר זה אין גמר זה נקרא הכנה לפי שטעם הביצה הוא שוה קודם גמר זה ואחר גמר זה:

אפרוח שנולד ביום טוב אסור באכילה ובטלטול עד הערב מפני שהוא מוקצה ואף המתירין מוקצה ביום טוב מודים במוקצה כזה שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום ואף הכלבים לא היו אוכלין אותו כשהיה בקליפתו. ואם נולד בשבת אסור ביום טוב שלאחריו מן התורה לפי שע"י לידה זו הוכן לאכילה וכיון שבשבת אי אפשר לשחטו ולאכלו נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביום טוב שלאחריו וכבר נתבאר דאין שבת מכינה ליום טוב: