היה קורא קריאת שמע והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו לשתות וחוזר לקרות אפילו נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסין בבגד העליון ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כמ"ש בסי' ס"ה:

ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד' אמות ואם הוא מקום שיכולין ליבלע בקרקע במהרה יכול להמתין עד שיבלעו ואין חוששין שמא ישהה בהמתנה זו כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש לפי שאף אם יהיה כן אין כאן איסור במה שקורא קריאת שמע ב' פעמים מפני שהוא כקורא בתורה (ומכל מקום לכתחלה אין לשהות כל כך כמ"ש בסי' פ"ה) אבל אם אירע כן כשעומד בתפלה לא ימתין עד שיבלעו כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ויגרום ברכה שאינה צריכה אלא ירחיק ד' אמות או יצא לחדר אחר ויגמור שם תפלתו:

במה דברים אמורים כשבגדו העליון נקי ומכסה על מי רגלים שנפלו על בגדים התחתונים אבל אם לכלוך מי רגלים שבבגדיו הוא מגולה שאף אם ירחק ד' אמות לא יתפלל בנקיות לא יפסיק תפלתו כלל אלא גומרה במקום שעומד שם אע"פ שמי רגליו מגולין וא"צ להחליף בגדיו אפילו יש לו שכיון שלאחר שנפלו ממנו מי רגליו אין איסורן אלא מדברי סופרים לא הטריחוהו להפסיק תפלתו וללבוש בגדים אחרים כיון שהוא עומד כבר בתפלתו שאסור להפסיק בה בלבישת הבגד וגם אם בא להחמיר על עצמו אינו רשאי משא"כ בהרחקת ד' אמות כשבגדו העליון נקי אין בה טורח כלל (וגם אינה חשובה הפסק כל כך כמו לבישת בגד):

מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יעשה לו בגד סביב איברו כדי שבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבית הכנסת ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסוק ואח"כ יחזור למקום שפסק רק יזהר שלא יתחיל להתפלל כשהוצרך כבר לטפטף ואע"פ שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף אין בכך כלום כיון שאי אפשר לו להמתין עד שיטהר (עי' סי' פ'):