{א} בת"ב אומר וכו' - מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפלות וכן הוא המנהג בירושלים אבל במדינותינו המנהג כמו שכתב הרמ"א:

{ב} בבונה ירושלים וכו' - לפי שהיא מענינא ואם שכח אומר בעבודה דהיינו קודם ותחזינה וא"צ לחתום בברוך מנחם ציון אלא ותחזינה עינינו עד סוף הברכה:

{ג} ועננו בשומע תפלה - היינו ליחיד אבל הש"ץ אומרה ברכה בפני עצמה בחתימה בין גואל לרופא - והנה ליחיד דעת המחבר בסימן תקס"ה דבארבעה צומות אומר עננו בכל תפלה בשומע תפלה אבל דעת הרמ"א שם דאין היחיד אומרה רק במנחה. ולענין ש"ץ דעת רוב הפוסקים דאף בט"ב יאמרנה בשחרית בין גואל לרופא כמו לענין שארי תעניתים:

{ד} אין מחזירין אותו - כי בימים שאין בה קרבן מוסף אם טעה ולא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו:

{ה} בברכת המזון - בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בבהמ"ז דליכא מנחה יש לאומרו. ועיין בשע"ת בשם איזו אחרונים שמפקפקים על פסק זה וכן בביאור הגר"א משמע שדעתו נוטה שלא לאמר כי לא קבעוה רק בתפלה ומיהו לכו"ע אם לא אמרו אין מחזירין אותו:

בבונה ירושלים - עיין מ"ב והנה המ"א העתיק בשם אבודרהם שיאמר קודם ועל כולם והוא תמוה דבירושלמי שהובא ברי"ף ורא"ש איתא דכל שהוא לרבא אומרו בעבודה ע"ש ורק היכא דהוא הודאה על העבר אומרו בהודאה וא"ר תפלת נחם שהוא בקשה על להבא מקומה בעבודה וכבר עמד הט"ז בזה וכתב דהוא ט"ס וכ"כ המטה יהודא ואף דא"ר יישבו בדוחק כבר כתב המאמר מרדכי דהאמת עם הט"ז דכן הוא מוכח לשון הירושלמי (ומה שהביא הא"ר בשם הרש"י שעל הרי"ף ידוע שאינו מפירש"י ע"ש) וכן הוא להדיא ברבנו ירוחם שאמרו בתפלת רצה וע"ש שסיים לדינא דלא כמ"א. וחיפשתי ומצאתי בעוד שני ראשונים הלא המה הרא"ה [בחידושיו על הרי"ף דמסכת תענית] והריטב"א בחידושיו שכתבו בהדיא דלהירושלמי צ"ל בעבודה וא"כ אף דנהגו עלמא לכתחלה לומר בבונה ירושלים כמו שכתב הרי"ף והרא"ש מ"מ אם שכח אומר בעבודה ששם הוא מקומה מן הדין. והנה הט"ז כתב מסברת עצמו דאם שכח בבונה ירושלים יאמרנה בש"ת אבל במטה יהודא כתב כדברינו דיאמר בעבודה ששם היא עיקר מקומה שנתקנה לכתחלה וכן נראה מוכח מהריטב"א שמפקפק על עיקר המנהג ששינו לומר בבונה ירושלים ולא בעבודה אך שסיים שאין לשנות המנהג ועכ"פ בדיעבד בודאי נכון לנהוג כדעת מטה יהודא וכן בא"ר דחה דברי הט"ז ע"ש וע"ש עוד במטה יהודא שכתב דבדיעבד אם הזכיר בש"ת אין צריך להזכיר עוד בעבודה: