{א} אין אומרין וכו' - מידי דהוי אר"ח שחל להיות באחד בשבת שא"א צו"ץ בשבת דט"ב נמי איקרי מועד:

{ב} וכן עושים וכו' - ויפסיק בין כל פסוק מעט ובין כל איכה יותר מעט ופסוק האחרון שבכל איכה אומר בקול רם. ולענין ברכה לפניה עיין לעיל בסימן ת"צ סוף ס"ח בהג"ה ובמ"ב שם. וטוב שיחיד יקרא איכא גם ביום:

{ג} וכן החזן - ואח"כ חוזר החזן ומתחיל זכור ד' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה"ל וכן חולק כל הפסוקים אמצעיתן באוי וסופן באמה"ל [ד"מ]:

{ד} מתפללין ערבית - בתחלה. ואומר קדיש שלם דהיינו עם תתקבל אחר תפלת ערבית. ואם חל במו"ש אין מברכין הבנים [במקום שנוהגין בזה] מהרי"ל:

{ה} ואומרים איכה וקינות - ואפילו כשהוא ביחיד [ח"א]:

{ו} מואתה קדוש - ולא יאמר ובא לציון גואל שאין גאולה בלילה ולא ואני זאת בריתי שנראה כמקיים ברית על הקינות ועוד דאסור בד"ת ולא שייך לומר ולא ימושו מפיך [טור]:

{ז} אין אומרים ויהי נועם - לפי שעיקרו נתיסד על הקמת המשכן ועתה נחרב:

{ח} ולא למנצח וכו' - שאינו מסדר היום ואסור:

{ט} ולא ויתן לך - שאינו זמנו בט"ב:

{י} יושבים וכו' - דומיא דאבל שיושב ע"ג קרקע כל שבעה ומ"מ אינו חמור כ"כ כמו הה' עינוים ולכך לא בעי כל היום:

{יא} לארץ - היינו אחר שענו ברוך ד' המבורך וכו' דזה צריך להיות בעמידה ועיין באחרונים דמותר להניח תחתיו שק או כר קטן. וגם יוכל לישב על ספסל נמוך למי שקשה לו לישב על הארץ:

{יב} מיד אחר שיצאו מביהכ"נ וכו' - ר"ל דהולכין אח"כ לבית הקברות כמו שכתבו בסוף הסימן ועם שיעור זה ימשך עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל:

{יג} ומאריכין עם הקינות וכו' - כדי שלא יבואו לעשות מלאכה בעת ההוא:

{יד} אין מדליקין וכו' - משום דכתיב במחשכים הושיבני וגו':

{טו} כ"א נר אחד - ולפי מנהגינו שכל הקהל אומרים איכה בלחש עם החזן וגם קינות יש להדליק נר אחד בכל שכונה שע"י הדחק יוכלו לומר קינות לאורו. ואין מדליקין נר תפלה בביהכ"נ בט"ב שחרית. ולמנחה מדליקין. ולברית מילה מדליקין נרות בשעה שמביאין התינוק למול:

{טז} א"א תחנון וכו' - בשחרית משכימין קצת לביהכ"נ ואם עי"ז יגמרו לומר קינות זמן הרבה קודם חצות טוב שלא להשכים כ"כ:

{יז} משום דמקרי מועד - כדכתיב קרא עלי מועד וגו' ומ"מ מותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב על גבי קרקע ואפילו אחר חצות דכל ההוא יומא קבוע לבכיה והספד ולענין זה לא אשגחינן במאי דקרוי מועד:

{יח} אסוף אסיפם - בניגון איכה:

{יט} ולא למנצח - דכתיב שם יענך ד' ביום צרה ישגבך וגו' ואין שייך לומר זה:

{כ} ולא פטום הקטרת - דלא מיקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו. אבל מזמור לתודה אומרים שהוא בכלל סדר היום:

{כא} וא"צ לשנות מקומו - שדיינו במה שאנו מראין סימני אבילות במה שאנו יורדין מהספסלין ויושבין על הארץ:

{כב} אסור לספר דבר - וכ"ש שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בביהכ"נ. ועון גדול הוא דאפילו שלא בט"ב אסור להראות קלות בביהכ"נ וכ"ש בט"ב ובשעת קינות שעם ישראל מקוננים על בית ד' שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם:

{כג} וכ"ש שלא לשוח וכו' - דבזה ודאי מסיח דעתו מן האבילות:

{כד} אם יש אבל בעיר וכו' - היינו אפילו תוך ג' ימים ואף דשאר אבל אסור לצאת תוך ג' ימים אפילו לבית אבל אחר הכא כיון דכולם אבלים קיל טפי ויש מחמירין באבל תוך ג' ימים והגר"ש קלוגר הכריע דבלילה שיש קינות מועטים לא ילך אבל ביום שיש הרבה קינות וצער לו אם לא ילך שרי ואחר ג' ימים גם בלילה ילך לביהכ"נ. אונן בלילה יושב בביתו ולמחר לאחר הקבורה לדעת המקילין לעיל באבל תוך ג' ימים גם הוא מותר ליכנס לביהכ"נ עד שיגמרו הקינות ואח"כ ילך לביתו:

{כה} אחר שגומרים הקינות - דמצוה זו עושין אותה ישראל בשמחה ולכן אין מלין בשעת קינות והספד:

{כו} עד אחר חצות - דמקודם חל עדיין אבילות ואינו כדאי וסברא ראשונה ס"ל דאעפ"כ מצוה להקדים דזריזין מקדימין למצות:

{כז} בלא בשמים - אף שתמיד ג"כ אין מביאין בשמים למילה מ"מ צריך להשמיענו דכהיום ג"כ אין מביאין ולאפוקי מדעת הגאונים שסוברין דהיום אין מביאין כוס לברכה אפי' ליתן לתינוק אלא מביאין בשמים במקום כוס לברכה קמ"ל דלא דבט"ב צריך למעט תענוג בכל מה דאפשר:

{כח} והמנהג כסברא הראשונה - הג"ה זו צריכה להיות קודם תיבת ומברכין:

{כט} היולדת - עיין לעיל בסימן תקנ"ד ס"ו ובמ"ב שם:

{ל} לתינוקת - ולא חיישינן דלמא אתי להתרגל ולשתות אף בגדלותו כיון שאינו דבר קבוע אע"ג דגבי הבדלה כשחל ט"ב במו"ש חיישינן ואין נותנין לתינוקת וכדלעיל בסימן תקנ"ו היינו משום דלפי קביעות השנים שלנו ע"כ יבא לפעמים לסוף ג' או ד' שנים פעם אחד במו"ש וחשוב כמו דבר קבוע משא"כ במילה שאין לה קביעות כלל לא חיישינן לזה:

{לא} בגדים אחרים - ומותרים להחליף הכתונת כמו בשבת חזון:

{לב} ואבי הבן - וה"ה אמו:

{לג} בגדי שבת - ואם הם חדשים שניכר הגיהוץ בהן אסור ללובשן [מ"א ודה"ח] ובספר בגדי ישע מצדד דוקא אם הם חדשים ממש אבל בלא"ה אף שניכר הגיהוץ שלהם מותר:

{לד} ובאין למול התינוק - ולאחר המילה פושטין בגדיהן:

{לה} ונדחה וכו' - אבל אם חל מילה בט"ב שלא נדחה צריך להשלים התענית ולאו דוקא בט"ב דה"ה בסתם תענית שגזרו הצבור או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים וכן הדין לענין חתן ביום חופתו בסתם ת"צ או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים התענית ונותנין הכוס לתינוק לשתות אבל אם היו דחויין א"צ להשלים ומותר לשתות הכוס וכן לאכול אחר חופתו דרגל שלו הוא:

{לו} בעל ברית - בכלל זה אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק אבל לא המכניס והמוציא וכ"ש שארי קרואים. ומ"מ אף שמותרים לאכול לא יעשו ביום סעודה גדולה כמו שעושין בשאר הימים אלו לא הי' בט"ב:

{לז} מתפלל מנחה - והסכימו האחרונים דהיינו מנחה גדולה אחר חצות היום ומותר אח"כ לאכול אך צריך להבדיל על הכוס קודם שיאכל:

{לח} שיו"ט שלו הוא - י"א שה"ה אם חל פדיון הבן בט"ב שנדחה נקרא ג"כ אצלו יו"ט והאב והכהן א"צ להשלים התענית ומ"מ אינו מותר לעשות הסעודה שאין מצות הסעודה דוחה התענית וכנ"ל לענין בעל ברית ודוקא כשחל פדיון הבן בזמנו שחל יום ל"א שלו בו ביום אבל שלא בזמנו ואפילו היה יום ל"א בשבת דאעפ"כ הוא שלא בזמנו צריכין להשלים:

{לט} נוהגים שלא לשחוט וכו' - היינו לאותן הנוהגים לאכול בשר בלילה דאלו הנוהגים מנהג כשר שלא לאכול גם בליל עשירי כדלעיל בסימן תקנ"ח אסור לשחוט בט"ב אף אחר חצות [ורק להכין שאר צרכי סעודה מותר אחר חצות] כ"כ הט"ז ובספר א"ר מקיל בזה ובמקום הדחק יש להקל:

{מ} עד אחר חצות - ואסור להקל במקום שנהגו איסור אכן לצורך סעודת מצוה שיהיה בלילה מותר לשחוט אפילו קודם חצות:

{מא} על הקברות - של ישראל כדי שיבקשו עלינו רחמים ואם אין של ישראל הולכים אפילו על קברי עכו"ם לומר שאנו חשובין כמתים וכ"ז היינו לילך לביה"ק ברחוק ד' אמות אבל לא על הקברות ממש אפילו קברי ישראל כי יש לחוש שיתדבקו בו החיצונים. כתב בשל"ה שנכון שלא לילך בכנופיא גדולה כי אין זה אלא טיול וגם מביא לידי שיחת חולין ומסיחין דעתן מאבלות רק ילך יחידי או עם עוד אחד שלא יפסקו מלדבר בענין החורבן ולהתעורר באבילות ונראה עוד דאם ע"י ההליכה לביה"ק יהיה מוכרח לילך במנעלים טוב יותר שלא ילך כלל:

{מב} אין אומרים צדוק הדין - דאקרי מועד וכנ"ל בריש הסימן:

ומותר ללבוש בגדי שבת - עין בספר בגדי ישע שכתב דמ"מ אסור לנעול מנעלים דשינוי בגדים הוא רק מנהג ומותר לבטלו לפי שעה לכבוד המילה אבל חלילה לבטל אחד מחמשה עינוים שהוא מדינא דגמרא:

ונדחה וכו' - עיין במ"ב במש"כ לענין חתן ביום חופתו ועיין במ"א דבשאר שבעת ימי המשתה שלו אין נחשבין כרגל לענין זה ולפ"ז אפילו אם חל אחד מד' תעניתים שנדחה בימי המשתה שלו חייב להתענות וכן כתב בח"ש ועיין בעט"ז שכתב דאם חל יא"צ בשבעת ימי המשתה א"צ להתענות ועיין בח"ש דהסכים לזה לדינא ומ"מ מסיק דצריך בזה התרה ע"ש:

ואינו משלים תעניתו - וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:

עד לאחר חצות - כדי שיהא יושב ושומם באבילות של ירושלים להתעסק ולהתאונן בנהי וקינות ולא בדברים אחרים המשמחים ומסיחים מן האבילות [לבוש]: