{א} מברך על הנר וכו' - משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במו"ש נתן הקב"ה דעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור והא דמברכין במוצאי יוה"כ אף כשאינו חל במו"ש מפני שהוא כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האור אף לאוכל נפש ולא כמו בשאר יו"ט ועכשיו מותר ולכך דעת הי"א דצריך לחזור אחריו כמו להבדלה:

{ב} בורא מאורי האש - דכמה נהורא איכא בנורא לבנה אדומה וירוקה ואם אמר מאור האש דעת הב"ח דלא יצא אפילו בדיעבד. ואם אמר ברא מאורי האש לשון עבר יצא:

{ג} וא"צ לחזור אחריו - שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו בלא נר ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש ואך דוקא בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו:

{ד} מי שאין לו כוס וכו' - ואם משער שיזדמן לו כוס בלילה ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס מצדד הגרע"א בחידושיו שלא יברך עתה על הנר וטוב יותר שיסדרם על הכוס:

{ה} על אבוקה - שאורה רב וטוב להדר שיהיה של שעוה [מ"א בשם כונת האר"י] עוד כתב בשם ס"ח דלא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א מפני שריחו רע ונראה דהיינו אותן שנשמע מהן ריח רע של זפת והנה לעיל בסימן רס"ד איתא דגם בנר של זפת גופא מדליקין בליל שבת וכן בעיטרן שבודאי ריחו רע אפ"ה היו מדליקין בו אי לאו משום שמא יניח ויצא באמצע הסעודה ובודאי לא עדיף אור הבדלה שאין צריך לחזור אחריו מנר שבת שהוא חובה ואולי דכונת הס"ח שאין זה מן המובחר אף שאורו רב מפני ריחו הרע אבל לא גריע משאר נר שאינו אבוקה גם בפמ"ג כתב שאם אין לו נר אחר יכול לברך עליו:

{ו} נר אחר - משום היכר שהוא לשם מצוה ונראה דמיירי באופן שאינו יכול לקרב את הנר הזה לנר שבביתו דאל"ה הרי יכול לקיים מצות אבוקה:

{ז} לצורך הבדלה - וכ"ז הוא רק למצוה בעלמא ולא לעיכובא [מאמר מרדכי]:

{ח} ונר שיש לו ב' פתילות - סתם נר שבגמרא ופוסקים היינו נר של שמן וקמ"ל דכיון שאורותיהן מגיעין זה לזה למעלה הוי אבוקה ובנר שלנו אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה ואינה חשובה אבוקה אך אם מפריד ביניהם שעוה או חלב כגון מה שעושין משעוה שהנרות קלועים יחד או שמדביק יחד שתי נרות להדדי בעת הברכה זהו ג"כ חשיב אבוקה ומשמע מדברי המ"א שיראה שיגיעו המאורות להדדי דאז חשיב אבוקה:

{ט} נוהגים להסתכל וכו' - הטעם דהא בעינן שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע וכדלקמיה ולכך נוהגים להסתכל בצפרנים לראות אם יוכל ליהנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו:

{י} לכפוף האצבעות - היינו הד' אצבעות על גב האגודל:

{יא} שאז רואה וכו' - ויש נוהגין לפשוט אח"כ הד' אצבעות ולראות מאחריהם על הצפרנים [מ"א בשם ס' הכונות]:

{יב} דהיינו שיהיה סמוך - ואפילו אם הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד מקרי דבר זה נהנה לאורה ויכול לברך [גמרא]:

{יג} שיוכל להכיר - וע"כ אם הוא יוצא בברכת הבדלה מאחרים ורוצה לצאת גם בברכת במ"ה יקרב עצמו אצל האש כשיעור זה כדי שיהיה יוכל לצאת גם בברכת בורא מאורי האש ועיין מש"כ לעיל בסוף סימן רצ"ז:

{יד} אין מברכין וכו' - ואפילו בדיעבד לא יצא:

{טו} שלא שבת וכו' - היינו שהודלק באיסור בשבת ואפילו רק בבין השמשות:

{טז} לחיה ולחולה - אם אין בהם סכנה דוקא ע"י א"י אבל ע"י ישראל כיון שאסור לו להדליק בשבילם מקרי שלא שבת ממלאכת עבירה אבל כשיש בהם סכנה אפילו ע"י ישראל וכ"ש ע"י א"י ואין חילוק בין אם הדליק להחולה ממדורת ישראל או ממדורה של עצמו כיון שהוא לצורך ישראל ובהיתר הודלק:

{יז} אם הדליקו א"י - היינו אפילו לצורך עצמו:

{יח} בשבת - ואפילו אם אין אנו יודעין תלינן שמסתמא הדליקו בשבת [ב"ח וכן מוכח בגמרא]:

{יט} של עבודת גלולים - ואפילו אם לא הודלק רק במו"ש דהטעם משום דהודלק לכבוד ע"ג ואסור ליהנות ממנו ודוקא כשהשלהבת קשורה בנר או בגחלת של ע"ג דכיון שהגחלת יש בו ממש והשלהבת קשורה בו חל האיסור גם על השלהבת ולכן אין לברך עליה אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"ג שרי לברך עליה דבזה אין כאן ממשו של איסור רק השלהבת לחוד והשלהבת אין בו ממש [מ"א בשם רש"ל] ועיין בפמ"ג שמצדד דמ"מ לכתחלה אסור לישראל להדליק נרו מנר של עבו"ג אלא דאם הדליק רשאי לברך עליה עי"ש:

{כ} שהדליק במו"ש מישראל - וקמ"ל בזה אף דאין מברכין על אור שהדליק הא"י מא"י אחר אף במו"ש דהודלק בהיתר וכדלקמיה התם משום דגזרינן אטו א"י ראשון שהוא הדליקו בשבת שלא יבוא לברך על אורו אבל הכא לא שייך זה ולכך מותר ומיירי שלא הדליק הא"י הנר במסיבת א"י אחרים דאל"ה אמרינן סתם מסבת עובדי גלולים לעבודת גלולים ואסור לברך על הנר וכדלעיל בסימן רצ"ז ס"ב לענין בשמים:

{כא} או ישראל מא"י - היינו אפילו אם הא"י הדליק הנר שלו בשבת אפ"ה שרי דהא ע"י הדלקת הישראל ניתוסף אור של היתר על מקצת האור שיש בו מן האור הראשון ועל התוספת של היתר הוא מברך:

{כב} אבל א"י שהדליק וכו' - ולא אמרינן בזה דאתוספת אור של היתר שהדליק א"י זה במו"ש הוא מברך דגזרו אטו א"י ראשון ואף דגם על הנר של הא"י הראשון היה אפשר מן הדין לברך עליו דהא ניתוסף במו"ש עליו אור של היתר [דמטבע האש להיות ניתוסף עליו תמיד אור חדש] גזרו חכמים אטו עמוד ראשון דהיינו שיבוא לברך סמוך לחשיכה מיד בעוד שלא ניתוסף ההיתר [גמרא] וכתב המ"א דבדיעבד יצא בזה וא"צ לחזור ולברך כיון דאינו אלא משום גזירה וכ"כ ש"א:

{כג} אין מברכין עליו - אם הוציא הא"י אש מעצים ואבנים במו"ש מותר לברך בורא מאורי האש על אותו האש דלא שייך למיגזר כאן אבל אם הדליק הא"י נר מזה האש יש לצדד להחמיר דאתי למיחלף ולהתיר גם בנר שהודלק בנר שלא שבת [א"ר ודה"ח דלא כרמ"ע]:

{כד} אין מברכין על נר וכו' - מפני שאורו של א"י נעשה בו מלאכה שהודלק ביוה"כ ואף דבמו"ש מברכין על נר זה התם הטעם שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שניתוסף ע"י הדלקת הישראל והתוספת הזה כיון שהוא נולד עכשיו הו"ל כאור היוצא מעצים ואבנים במו"ש דמותר לברך עליו משא"כ במוצאי יוהכ"פ מבואר לקמיה בס"ח דאין מברכין על אור היוצא מעצים ואבנים:

{כה} ואם רובן ישראל - ותלינן שהאור הוא של ישראל ומיירי שהוא סמוך כ"כ שיכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד:

{כו} מברכין עליו - לפי שגם תחלת בריית האור היה במו"ש ע"י אדה"ר ע"ד זה שהקיש אבנים זה בזה וזה אין שייך במוצאי יוה"כ שלא היה אז תחלת ברייתו וטעם ברכתו הוא לפי שכל היום היה אסור לו להשתמש בהאור ועכשיו הותר לו לכן אין לברך אלא באור ששבת דהיינו שהיה דלוק מבע"י ושבת כל יוה"כ שלא היו יכולין להשתמש בו ועכשיו הותר:

{כז} להאיר - אבל אם עשויין כדי להתחמם אין מברכין עליהן שאפילו על הנר אין לברך אם אין עשוי להאיר וכדלקמיה בסי"א:

{כח} נר בהכ"נ - ונר של בהמ"ד שבימינו מסתברא דתלוי לפי המקום אם לומדים שם ומדליקין בשביל זה הרי נעשה להאיר:

{כט} אם יש שם אדם חשוב - אז נעשה להאיר וכשאין אדם חשוב נעשה לכבוד השכינה והי"א ס"ל להיפך דכשיש אדם חשוב נעשה לכבודו ולא להאיר ובדליכא אדם חשוב שרי דנעשה להאיר מיהו אם יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך הבדלה ודאי שרי לכו"ע בכל ענין. איתא בב"י דבארצותינו נוהגין להדליק בבהכ"נ נר מיוחד כדי להבדיל עליו. כתב בספר א"ר דמדתלינן כאן באדם חשוב ש"מ דכל כי האי גוונא כגון שמדליק נר בביתו לכבוד אדם חשוב שבא אליו אין מברכין עליו:

{ל} מברכין עליו - שעשוי להאיר לאכילתו ומיירי שאוכל בבית הסמוך לבהכ"נ והחלונות פתוחים לו דבבהכ"נ אסור לאכול כמ"ש סימן קנ"א. איתא ברא"ש והעתיקו האחרונים דהאידנא אין מברכין כלל על נר של בהכ"נ שאין מדליקין בו רק לכבוד שהרי דולקין הנרות אף ביום והכונה על אותן שדולקין לפני העמוד שהם רק לכבוד אבל אותן שלוקחין כ"א בידו להאיר מברכין [דה"ח] וכמה אנשים נכשלין בזה שלוקחין מנרות של העמוד על הבדלה ואין נכון לעשות כן ואולי כשרוצה לצרף מהן לאבוקה אין להקפיד. ונראה פשוט דעל נר יארצייט אין לברך שאינו עשוי להאיר רק לזכר נשמת המת:

{לא} שלא תהא לבנה - שאם יש לבנה א"צ השמש לאור הנר ולא נעשה אלא לכבוד השכינה:

{לב} שאינו עשוי להאיר - רק שמדליקין אותן לכבוד המת:

{לג} אין מברכין עליו - כיון שגם ביום היו מוליכין לפניו א"כ הוא לכבוד אע"פ שצריכין לו עתה בלילה. וכתב המ"א דה"ה על נר שמדליקין לכבוד החתן אין מברכין:

{לד} אינו מברך - דהא בעינן שיאותו לאורו עד שיהא יכול להכיר בין מטבע למטבע וכדלעיל בס"ד ובסומא לא שייך זה ועיין בפמ"ג דנשאר בצ"ע אם יכול להוציא אחרים בברכה זו כיון שהוא בעצמו פטור מן הדבר וכ"ז דוקא בברכת במ"ה אבל שאר הבדלה אומר [מ"א וא"ר וש"א]:

{לה} היו יושבין וכו' - מיירי שהבדילו מכבר ולא היה להם אז אור בסמוך להם שיהיו נאותין לאורו ועתה נזדמן להם או שיודעין שלא יהיה להם כוס בלילה דאי מצפין שיהיה להם כוס מוטב שימתינו בברכת הנר ויסדרו על הכוס וכמש"כ לעיל בסק"ד:

{לו} אחד מברך לכולם - ואע"ג דצריכין כולם לשתוק ולשמוע ברכתו והוי בטול בהמ"ד וא"כ היה טוב יותר שיברך כ"א לעצמו אפ"ה הא עדיפא משום ברב עם הדרת מלך [גמרא]. כתבו האחרונים דאפילו מי שכבר בירך במ"ה יכול לחזור ולברך להוציא ב"ב:

{לז} נר בתוך חיקו - היינו שהיתה טמונה בתוך חיקו שאינו רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה וכן פנס כה"ג והדר מוסיף אספקלריא דאע"פ שהוא רואה את האור דרך האספקלריא מ"מ לא מקרי זה ראיה ממש לענין ברכת במ"ה דבעינן שיהיה האור מגולה והמ"א ושארי אחרונים כתבו דדוקא בפנס שהיא של ברזל אף שיש בה נקבים אין רואה השלהבת להדיא אבל באספקלריא של זכוכית מקרי רואה השלהבת ויכול לברך עליה כשהיא בסמוך לו שיוכל להשתמש לאורה ועיין בביאור הלכה שהבאנו דכמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וע"כ אין כדאי לכתחלה להקל בזה:

{לח} ואינו משתמש לאורה - כגון שעומד מרחוק ולא יוכל להכיר בין מטבע למטבע:

{לט} ואינו רואה וכו' - כגון שעומד מן הצד:

ונר שיש לו ב' פתילות וכו' - ע' במ"ב במש"כ דבנר שלנו אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה וכו' כ"כ. הלבו"ש והפמ"ג ולפ"ז לפני העששית של זכוכית שלנו [שקורין לאמפ] אף שהיא מאירה מאד יותר מכמה נרות אפ"ה היא רק פתילה עבה ואינה חשיבא כאבוקה אמנם מדברי אגודה עצמו יש לומר דכונתו להיפך דלא מיבעיא אם האור גדול ביותר כמו עששית שלנו דזה מקרי אבוקה ממש אלא אפילו אם האור הוא קטן כיון שהיא משתי נרות חשיבא אבוקה אמנם מצד אחר נראה דיש למנוע לכתחלה מליקח את העששית של זכוכית בשביל אבוקה דהרי מי שלוקח אבוקה הוא כדי לקיים מצוה מן המובחר [דמדינא סגי בנר קטן יחידי] וכדאיתא בגמרא ושו"ע ומצוה מן המובחר נראה דודאי לית בזה דהרי דעת השו"ע לקמן בסוף הסימן דאין לברך במ"ה על הנר הטמון באספקלריא וכפשטות לשון הירושלמי ונהי דדעת האחרונים לפסוק כהרשב"א שמקיל בזה מ"מ יש כמה ראשונים דקיימי בשיטת הב"י ומצוה מן המובחר בודאי לית בזה ועיין בסוף הסימן מה שנכתוב בזה:

אין מברכין על הנר שלא שבת וכו' - עיין במ"ב דאפילו בדיעבד לא יצא והוא מהמ"א וכתב בחדושי רע"א דצריך לחזור ולברך בפה"ג כיון דברכת מאורי האש שבירך לא יצא ממילא הוי הפסק בין בפה"ג לטעימה:

נר בהכ"נ - ונר שהוא עשוי לכבוד ולהאיר עיין בפמ"ג שכתב דאין לברך עליו ומצאתי שכ"כ גם בתר"י אכן ברש"י נ"ג ד"ה בסוף וד"ה כל מת וכו' משמע שאין סובר כן. נסתפקתי נר שנדלק בתחלה לכבוד ולבסוף משתמש בו להאיר לבד אם יוכל לברך עליו ואין להביא ראיה מאור הכבשן שמברכין עליו בסופו משום שעשוי להאיר דשאני התם שעושה פעולה חדשה בשביל זה כמו שפירש"י בגמרא ע"ש ומ"מ יש לצדד דיכול לברך כיון שהיא עתה רק להאיר דבנר של שבת שהמצוה היא הדלקה כמו שאנו מברכין וצונו להדליק שם אזלינן בתר תחלת הדלקה שאם הודלקה שלא לצורך שבת רק לענין אחר צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה כמו שמבואר בסימן רס"ג ס"ד בהג"ה [ע"ש בחדושי רע"א] משא"כ הכא שלא בעינן כלל שידליקנה לצורך הבדלה וכדאיתא בגמרא עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למו"ש מבדיל עליה וכן על נר של א"י שהדליק מישראל וכ"ז מפני שהברכה נתקנה על בריאת האור שהיתה במוצ"ש ורק דבעינן שיהא האור עשוי כדי להאיר [וכמו שהיה אצל אדה"ר שהיה החושך ממשש והולך ונטל שני רעפים והקישן זה אצל זה ע"ש בפסחים נ"ד] מאי הוי אם בתחלה לשם כבוד הודלקה כיון שעתה עומד האור רק להאיר ומ"מ למעשה צ"ע וטוב שיכבנה ויחזור וידליקנה:

או בתוך אספקלריא וכו' - אספקלריא מקרי דבר המזהיר שאור השלהבת נראית מתוכה ואפ"ה אין מברכין וכמבואר דעתו בב"י דתמה על הרשב"א שמקיל בעששית כשרואה השלהבת מתוכה דהוא נגד הירושלמי דמחמיר באספקלריא שהוא עששית והנה המ"א העתיק דברי הרשב"א דס"ל דעששית דומה כאלו רואה השלהבת ודברי הירושלמי דמחמיר באספקלריא מפרש דמילי מילי קתני [עיין במחה"ש] והעתיקו האחרונים היינו הא"ר ודה"ח וח"א את דברי המ"א אבל לענ"ד יש לעיין בזה טובא לדינא ואעתיק בזה לשון הברייתא היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה והירושלמי הוסיף לאחר תיבת פנס או בתוך אספקלריא, והנה המעיין בלשון הירושלמי יראה דדוחק גדול הוא לפרש כדברי המ"א ופשטות דברי הירושלמי מוכח בהדיא דס"ל להחמיר באספקלריא אפילו נשתמש לאורה וכדעת הב"י ולא כהרשב"א וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לאיסור משום דכן הוא בירושלמי וגם בשיטה מקובצת לברכות מצאתי שכתב דמהירושלמי משמע דלא כהרשב"א שמקיל בעששית אך יש לומר דטעם הרשב"א שמקיל בזה הוא משום דסמך עצמו על ראיותיו בחדושיו לברכות שהקשה דאין לפרש דפנס היינו עששית [וכפירש"י] שנראית השלהבת מתוכה דזה מקרי ראיה ממש וכמו גבי ערוה בדף כ"ה ע"ב דאמר שם דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה בעששית משום דערוה בראיה תלי רחמנא והא מתחזיא הרי דזה מקרי ראיה וא"כ בעניננו ג"כ מקרי רואה השלהבת ועוד מוכיח שם דמאי הקשה הגמרא היכי משכחת לה דנשתמש לאורה ואין רואה השלהבת הא יכול לאוקמי ע"י פנס וע"כ ס"ל דהבבלי פליג על הירושלמי ובכוון השמיט הגמרא מלשון הברייתא אספקלריא המובא בירושלמי ומה דהזכיר פנס אינו עששית כ"א פנס של ברזל העשויה בנקבים קטנים אבל לענ"ד יש לתרץ פירש"י דאינו קושיא מערוה לכאן דבעניננו לענין ברכת במ"ה שתקנו חז"ל לברך על בריית האור לא תקנו אלא כשהאור הוא גלוי בלי כיסוי ולא טמון וכעיקר ברייתו שהוא בגלוי וזה רמוז בלשון הברייתא שאמרה היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס וגם מה שהקשה הרשב"א קושיא שניה נגד פירש"י אינו קושיא כלל דהא הברייתא או או קתני משמע דהסיפא איירי באופן אחר [ופירוש הברייתא הוא כך דמתחלה הזכיר טמונה בתוך חיקו שאינה נראית כלל וממילא בודאי לא נשתמש לאורה ג"כ ואח"כ הזכיר בתוך פנס וכפירש"י דהיינו עששית [והירושלמי הוסיף אספקלריא דלא נטעה בפנס דשל ברזל דוקא] דאף דרואה השלהבת דרך הזכוכית וגם נשתמש לאורה אפ"ה אסור מפני שהאור אינו בגלוי ואח"כ הוסיף רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה כגון דמרחקא ואח"כ הוסיף נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת כגון דקיימא בקרן זוית דאף שהאור במקומה הוא בגלוי אפ"ה כיון שהוא אינו רואה אותה אינו מברך ומה דהוזכר בגמרא ר"י מברך אדבי אדא דיילא מיירי שהיו החלונות פתוחין שם וכן באידך] היוצא מדברינו כיון דאין לנו שום ראיה נגד פירש"י שפנס הוא עששית וגם בא"ח שהובא בב"י פסק דצריך להוציא האור מהזכוכית קודם שמברך וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לדינא ודלא כהרשב"א וכן בשו"ע לא הגיה עליו כלום משמע דס"ל כוותיה וגם בשיטה מקובצת לברכות משמע דס"ל לאיסור וכן בבאור הגר"א הניח דברי השו"ע על מקומו וכתב מקורו מן הירושלמי וגם בתו"ש השמיט דברי המ"א בכאן מה שאין דרכו כן בכל מקום וע"כ נראה דאין להקל בזה ואף שאין בנו כח למחות ביד המקילין בזה דיש להן על מי שיסמוכו מ"מ לכתחלה בודאי נכון להחמיר בזה שיקח בעת הברכה הזכוכית מלמעלה דלדעת האוסרין למעלה יש בזה חשש ברכה לבטלה ומה שהוזכר שם בגמרא נ"ג עששית שהיתה דולקת והולכת למו"ש מברכין עליה מיירי ג"כ באופן זה שיוציאה מן הזכוכית דהברייתא משמיענו שם רק דזה מקרי שבת ממלאכה וכמו שכתב בספר מנחת שמואל ועיין לעיל בבה"ל בריש הסימן: