ואחר זכר שכבר קרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והזהירם מאד לשמור התורה וברכם ושלחם לאהליהם בנכסי' רבים ומקנה רב ובזהב ובכסף ובנחשת וברזל ובשלמות הרבה כי חלקו שלל אויביהם עם אחיהם וכן היה ראוי כי כן חלקו כל ישראל שלל הערים אשר באו להם בנחלה כמו שנזכר בתור' :

אשך צוה . שתעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה :

הניח . נתן להם מקום מנוחה : פנו ולכו . פנו מכאן , ולכו וכו' :

רק שמרו מאד . אף אם תרחיקו ממשכן ה' :

וגם כי שלחם יהושע . לחצי שבט המנשה , כאשר שלח את בני ראובן וגד :

ולחצי שבט המנשה . בזה יתן טעם למה היה רק חצי שבט המנשה עם בני ראובן ובני גד : וגם כי שלחם . רצה לומר , וגם זאת דבר להם כאשר שלחם והוא הדבר הנאמר במקרא שלאחריו :

עם אחיכם . בני ראובן ובני גד . ויש פותרין : עם אחיכם , שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף , ולא עברו את הירדן עם החלוצים , גם הם נטלו חלק בבזה :

אליהם . לבני ראובן , ולבני גד ולחצי שבט מנשה : עם אחיכם . הם אשר נשארו בעבר הירדן לשמור הנשים והטף והרכוש :

בנכסים . זה הלשון ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה כלול בה זהב וכסף וכלים ומקנה וכו' , וכן ( קהלת ה יח ) עושר ונכסים : ובשלמות . ובבגדים , ויתהפך משמלה שלמה , כמו מכבש כשב :

אשר בארץ כנען . רצה לומר , בשפת הירדן המערבי שהוא מארץ כנען : למראה . רצה לומר , להיות למראה עינים , לא לעולה וזבח :

על . אצל :

עוד זכר שבשוב' לנחלתם מעבר לירדן בנו אצל הירדן מזבח גדול למראה וחשבו ישראל שעשו זה להקריב עליו ונקהלו שילה לעלות עליהם לצבא והיתה עצתם לשלוח להם תחלה פנחס בן אלעזר הכהן ועשרה נשיאים עמו מתשעת המטות וחצי המטה לדעת מה זה ועל מה זה ולהזהירם ולהוכיחם על זה כי כבר הוזהרו בתורה מעשות במת ציבור זולתי משכן ה' וגם במה ליחיד נאסרה מעת באו אל המנוחה ואל הנחלה והנה היה משכן שילה מנוחה כמו שנתבאר בסוף זבחים ובית עולמים היה נחלה ולפי זה הענין היה מרד בה' כי הכונה בשלא יעבד השם יתברך כי אם במקום אחד הוא להורו' על היותו אחד כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה וזה הפך מה שעשו ישראל כשנשקעו בע''ג עד שתמצא שכבר היו להם בתי עבודת אלילים בכל עריהם אמר הנביא מספר גנותן כי מספר עריך היו אלהיך יהודה הנה אמרו ישראל לעלות עליה' לצכא להוכיחם על זה ולבער הרע מקרבם כי זה מדרכי התורה כמו שנתבאר בתורה בעיר הנדחת ולזאת הסבה עלו ישראל לצבא על אחיהם על דבר פילגש בגבעה והסבה בזה שישמעו הנשארים וייראו ולא יוסיפו לעשות הרע הזה כי אולי ילמדו מזה הנשארים ויסתבכו כלם בזה הפועל המגונה הלא תראה כי ירבעם בן נבט התחיל במרד ונמשכו למריו כל מלכי ישראל הבאים אחריו ונשקעו בו גם כן בסוף הענין מלכי יהודה והיה זה סבת גלות ישראל מארצם ואבדן רבים מהם ולזאת הסבה אחשב שאמרו פנחס והנשיאים לבני ראובן ולבני גד ולחצי שבט המנשה המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף וגו' :

לעלות עליהם לצבא . לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה :

לצבא . אם לא יתקנו את אשר עותו , כי הם חשבו שעשאוהו לעולה וזבח :

לצבא . כמו בצבא , ובאה הלמ''ד במקום הבי''ת , וכן ( ויקרא כו ז ) לפניכם לחרב , ומשפטו בחרב :

וישלחו . טרם עלו לצבא , שלחו להוכיחם , כי אולי ישובו :

ואיש . כל אחד מעשרה הנשיאים היה הראש לבית אבותם , והמה היו הראשים לכל אלפי ישראל :

מה המעל . רצה לומר , למה מעלתם בה' : בבנותכם . במה שבניתם : למרדכם . לעשות בזה מרידה בה' :

המעל . החטא ופשע :

המעט . רצה לומר , וכי העון שבידנו מאז האם קל הוא : עון פעור . העון שעבדו לפעור : לא הטהרנו . רצה לומר , לא נתכפר מכל וכל : בעדת ה' . אף באלו שלא חטאו : היה הנגף . על שלא מיחו :

אתם תמרדו . ואנו הלא נקיים אנחנו מזה העון : ומחר . רצה לומר , לאחר זמן בעת התשלומין , יקצוף ה' על כולם על שלא מיחו , ונהיה כולם נלקים על ידו , אם כן , בעל כרחנו צריכין אנו למחות בידכם :

ומחר . יש מחר שהוא לאחר זמן רב , וכן ( שמות יג יד ) כי ישאלך בנך מחר :

ואתם תשובו היום מאחרי ה' והיה אם אתם תמרדו בה' היום ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף והנה אמרו זה כי אולי זה העון משך לב קצת העם עד שכמעט לא הטהרו ממנו עדין כי קצתם למדו מזה ונסתבכו בחטא הסתבכות מה כי זה דרך המרי ועוד כי הנגף היה בעדת ה' בעבור חטא היחידים מצד התאחדות שהיו מתאחדים בו כלל העם יקרה עונש לכלל בעבור חטא היחיד כמו שביארנו הסבה בזה בעון עכן ולזה יקרה שישובו היום מאחרי ה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף אם מפני ההתאחדות שיהיה סבה לסור השגחות השם יתברך מהם כמו שבארנו במה שקדם ויקרה מזה העונשים בכללם על חטא אלו השבטים אם מפני המשכם אל החטא ולמדם קצתם מקצתם ולזה אמרו אותנו אל תמרדו כי מרדם בה' יהיה מרד בחטא ויהיה מרד בהם כי יראתם פן יספו בעונם ומצד האחר היה מרד גם כן וזה כי הפרטים הם תחת הכלל ושם היתה סנהדרי גדולה אשר כל השבטים היו תחתיהם ואם יפרדו מהם ימרדו בזה :

אם טמאה ארץ אחזתכם . שלא בחר הקדוש ברוך הוא להשרות בה שכינתו : ואותנו אל תמרודו . כמו , ובנו אל תמרודו :

ואך אם טמאה . אם בעיניכם טמאה ארץ אחוזתכם לפי שאין המשכן שם , ובעבור זה תחשבו לומר שאין השגחת המקום עליכם רק על ידי אמצעות השר השורר , ואליו תעשו המזבח לעולה וזבח : עברו לכם . הלא זאת עשו עברו הנה והאחזו נחלה בתוכנו : ובה' אל תמרדו . כי גם בדבר זה יחשב למורד בה' : ואותנו אל תמרדו . כי הואיל ועל ידכם יבוא הקצף על כולנו , הרי הוא כאלו מרדתם בנו : בבנותכם . במה שבניתם :

ואותנו . ענינו , כמו ובנו : מבלעדי . ענינו כמו זולת , וכן ( בראשית יד כד ) בלעדי רק אשר אכלו הנערים :

לא גוע בעונו . תחסר מלת לבד , ורצה לומר , אף שהיה רק איש אחד ואין בדבר חלול ה' , מכל מקום לא גוע הוא לבד , כי הקצף היה על כולם :

אל אלהים ה' . אל כל האלהים הוא ה' היודע כי לא במרד וגו' , וכשכפל לומר שתי פעמים אלהים , בעולם הזה ובעולם הבא : אל תושיענו . כלפי שכינה אמרו :

אל אלהים ה' . רצה לומר ה' שהוא אל על כל אלהים , והם המלאכים הקרואים אלהים , וכפלו דבריהם לחזק מאמרם : הוא יודע . מאז יודע הוא שלבבנו נאמן לפניו : וישראל הוא ידע . רצה לומר , ובהאריך הזמן גם ישראל ידע ויכיר כי כנים אנחנו : אל תושיענו . הסבו פניהם כלפי מעלה , ואמרו אם מעשה המזבח היה במרד ובמעל , אזי אל תושיענו היום הזה , ולא תאריך אפך :

הוא יבקש . יפרע ממנו :

לבנות . רצה לומר , אם הכוונה היתה לבנות לנו מזבח לשוב מה' וכו' : ה' הוא יבקש . אם הכוונה היתה על זאת , אזי יבקש ה' מאתנו וישלם גמול :

מדאגה מדבר . מחמת דאגת יראת דבר חרפה עשינו , כמה שמפרש פן יאמרו בניכם מחר לחרף את בנינו , כשילכו להקריב במשכן שילה , שמא יאמרו מה לכם ולה' , והלא גבול נתן בינינו וביניכם את הירדן , זו דאגנו ועשינו . כל 'דאגה' שבמקרא לשון יראה הוא , כמו ( ירמיהו לח יט ) : אני דואג את היהודים , דצדקיהו :

ואם לא . מוסב למעלה , לומר : ואם לא עשינו את זאת מחמת דאגה ופחד מדבר אחר , אזי ה' הוא יבקש : לאמר . עתה מפרשים דבריהם ואומרים : כי אמרנו פן לאחר זמן יאמרו בניכם וכו' : מה לכם ולה' . כאלו יאמרו מה לכם לה' , ומה לה' לכם , רצה לומר , אין לכם חלק בה' ולא ה' בכם :

והשביתו . ובזה ימנעו את בנינו מליראה את ה' :

והשביתו . בטול ומניעה , כמו ( ישעיהו יד ד ) שבת נוגש :

והנה היתה תשובתם כי לא עשו זה לא לעולה ולא לזבח אך להיות להם לזכר כי הם מעם ה' ומארצו יצאו והמעבר היה רק בינם ובין ארץ ישראל ולזאת הסבה קראו שם המזבח כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים :

ונאמר . ובעבור זה אמרנו נעשה את זאת לבנות מזבח , אולם לא לעולה וזבח :

כי עד הוא . שלא סילקנו עצמנו מתורת מזבח :

כי עד הוא . כי רק להיות הוא עד בינינו , שגם אנחנו נעבוד את ה' , כי גם לנו חלק בו , כי המזבח אשר בינינו דומה הוא למזבח ה' , ולזה יחשב לעד : ולא יאמרו . ולא יוכלו עוד לומר כזאת :

ונאמר . בהיות המזבח בנוי , נאמר כאשר יאמרו בניכם כזאת , אז נשיב להם : ראו תבנית המזבח העומד לעד , כי הלא לא נעשה עליו עולה וזבח , ואם לא להיות לעד , על מה נבנה :

תבנית . צורת :

חלילה לנו ממנו . המרד בה' הוא חולין לנו מצד עצמינו , מבלי דבר התוכחה : מלבד . להיות עוד אחד זולת המזבח אשר לפני משכן ה' :

חלילה . הוא מלשון חולין וגנאי :

וישר הדבר בעיני פנחס ובעיני הנשיאים וישבו מאתם אל בני ישראל וברכו בני ישר' את השם הנכבד ששמר אותם מעלות לצבא :

היום ידענו וכו' . בתת בלבבנו להזהר מבוא בדמים ולדבר תחלה פנים אל פנים , כי רואים אנו אשר לא מעלתם המעל הזה אשר חשבנו , ואדרבה אז בבנין המזבח הצלתם את בני ישראל מיד מכת ה' , כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה' ולא יענשו , מה שאין כן אם השביתו , כי אז לא היו נצולים מעונש :

דבר . תשובה על דברי השליחות :

ויברכו אלהים . ואודיאו קדם ה' בני ישראל :

ויברכו אלהים . על אשר נתן בלבם לשלוח להם טרם ילחמו : ולא אמרו . לא חשבו עוד להלחם בם , כי קבלו דבריהם הנאמרים באמת :

ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא . הרי זה מן המקראות הקצרים , וצריך להוסיף בו תיבה אחת , ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח 'עד' :

ויקראו וכו' למזבח . תחסר מלת עד , ורצה לומר , ויקראו וכו' למזבח עד , כי עד הוא בינינו ובין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי אשר ה' הוא האלהים , וכמוהם כמונו מאמינים את זאת באמונה שלימה :