עוד זכר שכאשר שמע זה יבין מלך חצור שלח אל יובב מלך מדו' ואל מלך שומרון ולמלכים רבים זולתם להתקבץ יחד ולהלחם עם ישראל כדי שלא יפלו בידם אחד אחד כמו שעשו שאר המלכים ובאו עם רב כחול אשר על שפת הים להלחם עם ישראל :

נגב כנרות . דרום גינוסר : ובנפות דור . פלכי דור , קונטדו''ש בלע''ז : מים . מערבה :

ובערבה . במישור : נגב כנרות . לדרום כנרות , והוא שם מקום : ובנפות דור . מחוזות וגלילות של דור , כמו ( תהלים מח ג ) יפה נוף :

תחת חרמון . תחת הר חרמון : בארץ המצפה . הר חרמון היה בארץ המצפה :

ויועדו . מלשון ועד ואסיפה :

תעקר . תסיר העיקר , כמו ( איוב לא יב ) : ובכל תבואתי תשרש , ומשפטו : תסיר השורש ממקומו , ורצה לומר , שיכרות הרגלים שהם העיקר והיסוד לבהמה :

ויעד הש''י ליהושע שלא יירא מהם ומהמונם כי כעת מחר יתנם הש''י חללים לפני ישראל . וצוה לעקור סוסיהם ולשרף מרכבותיהם שלא יקחום ישראל ויבטחו בם בענין המלחמות ושלא יאמרו שכחם ועוצם ידם עשה להם את החיל אבל יהיה מבטחם בש''י ויתבאר להם כי הוא מנצח הגוים האלה ולא הם :

משרפות מים . תרגם יונתן : חרצי ימא , שעושין חריצין , ומי הים יוצאין לתוכן , ונשרפין מחום השמש ונעשים מלח :

משרפות מים . חריצים שמי הים נקווים בהם , והחמה שורפתן ונעשים מלח :

כי חצור וכו' . ולזה פתח בה תחלה :

לפנים . בימים הקדמונים :

וזכר אחר זה שכבר לכד יהושע את חצור ושרפה כי ממלך חצור היתה התחלת זאת המלחמה והנה כל העם אשר בה לא השאיר כל נשמה ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם כלם לכד יהושע ויכה האדם אשר בהם לפי חרב עד השמידם אותם לא השאירו כל נשמה :

העומדות על תלם . שלא נהרסה חומתם , כמו יריחו שנפלה חומתה , וכן העי , שנאמר בה ( לעיל ח כח ) : וישימה תל עולם שממה : זולתי את חצור לבדה . במסורת שרפה ( בראשית רבה וישלח ) : משה צוה לו ומסר לו כן :

על תלם . רצה לומר , בגבהם , שלא נפלו חומותיהם בעת הכבוש :

תלם . מלשון תל וגובה :

ואת הר ישראל . אשר ישב בו ישראל אבינו , ונקרא על שמו :

ההר החלק . טורא שעיע , מחליק , ההר החלק עד בעל גד במצר המזרחי , ולא הספיק לכבוש בחייו את כל המצר עד הצפון , תוספתא : בעל גד . מישר גד :

ההר החלק . שהיה נחלק לשנים , אחת הנה ואחת הנה : העולה . אשר עולה עד שעיר :

בעל . תרגומו : מישר :

ימים רבים עשה יהושע . בגנותו ספר הכתוב , שהיה מתכוון לדחות את כבוש הארץ כדי להאריך ימיו , לפי שנאמר ( לעיל א י ) : ואתה תנחילנה אותם . במדרש תנחומא :

וזכר כי ימים רבים עשה יהושע מלחמה את כל המלכים האלה וזה לאות שכבר נתעצל יהושע בענין זאת המלחמה ובראשונה היה משתדל בזריזות ולזה אמרו רז''ל שכבר עשה זה כדי להאריך חייו כי כבר ייעדו השם כי הוא ינחיל לישראל את הארץ , וזכר שלא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון שהשלימו עמהם בערמה כמו שזכר וזה מורה כי אפילו שבעה עממים אם השלימו עם ישראל היה מחייב להם שלא יהרגום אבל יקבלו על עצמם להיות להם למס ועבדום ולזה הוא מבואר כי מ''ש בפרשת שופטים כי תקרב אל עיר להלח' עליה לתפשה הוא כלל לכל עיר היה או שתהיה משבעה עממין או מזולתם ואולם ההבדל בזה בין שבעה עממין ובין זולתם הוא שאם לא ישלימו והיו משבע עממין יחוייב להם שלא יחיו כל נשמה ואם יהיו מזולתם יחיו להם הנשים והטף :

לבלתי היות להם תחנה . מן בני ישראל : כי למען השמידם . כי חיזק לבבם למען השמידם :

תחנה . חנינה ורחמים :

מן חברון . אף כי כלב הוריש הענקים מחברון ייחס הדבר אל יהושע , לפי שבימיו הוריש , וכל נצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא :

הענקים . בני אדם גבהי הקומה :

עוד זכר שכבר הכרית יהושע הענקים וכו' והנה נזכר במה שיבא כי כלב בן יפונה הכרית הענקי' מחברון ועתניאל בן קנז לכד דביר וזה בלתי סותר למה שבכאן כי הכל היה מיוחס ליהושע כי הוא היה הראש המנהיג אותם בזה :

כמחלקותם . כפי המחלוקת האמורה למטה : לשבטיהם . לכל שבט ושבט חלק לבד :

שקטה . נחה , כמו ( תהלים עו ט ) ארץ יראה ושקטה :

והנה נזכר אחר זה כי כבר נשאר הרבה עדין מן הארץ לרשתה אלא שעכ''ז כבר חלקה להם יהושע בנחלה לישראל לשבטיהם כמו שזכר אחר זה , וזכר עם זה שהארץ שקטה ממלחמה כי לא היו נלחמים עם ישראל ולא ישראל עמם ואף על פי שכבר נשאר הרבה מן הארץ לרשתה , ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו . התועלת הראשון במצות והוא מה שזכר מענין המזבח הר עיבל ומה שנלוה בזה ממה שנצטוו לעשות שם כמו שנזכר בפרשת כי תבא והנה התועלת בזו המצוה היא להוסיף אזהרה לישראל בענין שמירת התורה ולזה נכתבה שם ובאה שם הברכה למול הר גריזים למי שיקימה והקללה למול הר עיבל למי שיסור ממנה כי בזה הישרה אל שתדבק בשלמות ההשגחה האלהית ביש' ויהיו מפני זה יותר ראוים לירושת הארץ . והשני והוא במדות והוא שראוי לאדם להתישב בדברים שיעשה אותם שלא למהר בעשייתם בזולת עצה ואע''פ שכבר יראה בתחלת המחשבה שהענין ההוא ראוי שיעשה הלא תראה מה שקרה לישראל עם יושבי גבעון מפני שמהרו לכרות להם ברית טרם ששאלו את פי ה' כי כבר השיגה להם החרטה אחר זה כי זה ממה שהביאם לעבור באופן מה ממה שצוה בתורה שלא לחיות כל נשמה מהערים הקרובות אם לא מהערים הרחוקות אשר לא מערי הגוים האלה ר''ל מז' עממין . השלישי והוא במצות והוא כי השבועה אשר לפי הדין אינה שבועה כגון זאת לפי שהיתה שבועה בטעות עם שכבר היתה באופן מה לעבור על דברי תורה ראוי שתקויים עם מי שאינו מאנשי אומתינו כדי שלא יהיה שם חלול השם ואולם הכבידו ענין עבודתם כמו שזכרנו לתת להם גמול מה על מרמתם . הרביעי והוא במדות והוא שראוי לאדון להשגיח על עבדיו להצילם מיד הקמים עליהם הלא תראה איך התנהג יהושע עם אנשי גבעון ואעפ''י שכבר רמו אותו לעזור להם כנגד ה' המלכים הקמים עליהם . החמישי הוא לפרסם ענין הנפלאות שעשה אז השם לישראל בזאת המלחמה עד שכבר המית מהם באבני הברד יותר ממה שהרגו ישראל בחרב ושתוך הזמן הקצר שהגביל יהושע נשלמה נקמת גוי אויביו להורות כי ה' נלחם לישראל ולפרסם זה המופת והשארות זכרו צוה שישיבו ה' המלכים תוך המערה ולשום אבנים גדולות על פי המערה להעיר כי לנחץ ענין המלחמה הזאת לא רצו להמתין שיוציאו המלכים האלה משם אבל שמו אז על פי המערה אבנים גדולות ונשארו שם אנשי' לשמרם בדרך שלא יאחרו ענין המלחמה הזאת וימהרו לרדוף אחר הנשארים קודם שיבאו אל עריהם בדרך שתשלם הנקמה תוך העת שהגביל יהושע . הששי והוא במדות שראוי לאדם בהיותו ביום טובה שישמח בו ר''ל שכאשר יראה היותו מצליח במה שעשה ראוי שימהר ויחיש מעשיו ולא ימתין לעשות מה שיוכל לעשות ביום אחד למחרת היום ההוא כי לא ידע מה ילד יום ולזה תמצא שספר איך עלה הענין ליהושע בהשתדלותו בזריזות בענין המלחמה עד שכבר זכר שבפעם אחת נצח יהושע מלכים רבים ואת ארצם והם עשרים מלכים שנזכרו בענין הלא קודם מלך חצור ואחר זה כשהתרשל בזה לא נצח בימים רבים כי אם י''א מלכים שתמצא ממלך חצור עד סוף זכר המלכי' ההם ולו השתדל בזה יהושע בזריזות אולי היה מכלה כל הגוים האלה אשר הוא בסוף הענין לישראל לפח ולמוקש :