פרשת ואתחנן-ואתחנן יום רביעיתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(ט) רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן-תִּשְׁכַּ֨ח אֶת-הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר-רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן-יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ: לְחוֹד אִסְתַּמַר לָךְ וְטַר נַפְשָׁךְ לַחֲדָא דִילְמָא תִנְשֵׁי יָת פִּתְגָמַיָא דִי חֲזוֹ עֵינָיִךְ וְדִילְמָא יְעִדוּן מִלִבָּךְ כֹּל יוֹמֵי חַיָיךְ וּתְהוֹדְעִנוּן לִבְנָיךְ וְלִבְנֵי בְנָיִךְ:
רש''י רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים. אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים:
(י) י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֮ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הַקְהֶל-לִי֙ אֶת-הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת-דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל-הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל-הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת-בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן: יוֹמָא דִי קַמְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּחֹרֵב כַּד אֲמַר יְיָ לִי כְּנוֹשׁ קֳדָמַי יָת עַמָא וְאַשְׁמְעִנוּן יָת פִּתְגָמָי דִי יֵלְפוּן לְמִדְחַל קֳדָמַי כָּל יוֹמַיָא דִי אִנוּן קַיָמִין עַל אַרְעָא וְיָת בְּנֵיהוֹן יְאַלְפוּן:
רש''י יום אשר עמדת. מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך, יום אשר עמדת בחורב אשר ראיתם את הקולות ואת הלפידים: ילמדון. ילפון, לעצמם: ילמדון. יאלפון, לאחרים:
(יא) וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד-לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל: וּקְרֶבְתּוּן וְקַמְתּוּן בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא וְטוּרָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא עַד צֵית שְׁמַיָא חֲשׁוֹכָא עֲנָנָא וַאֲמִיטְתָא: (יב) וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל: וּמַלִיל יְיָ עִמְכוֹן מִגוֹ אֶשְׁתָא קַל פִּתְגָמִין אַתּוּן שָׁמְעִין וּדְמוּת לֵיתֵיכוֹן חָזָן אֱלָהֵן קָלָא: (יג) וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת-בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל-שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים: וְחַוִי לְכוֹן יָת קְיָמֵהּ דִי פַקִיד יָתְכוֹן לְמֶעְבַּד עַשְׂרָא פִּתְגָמִין וּכְתָבִנוּן עַל תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא: (יד) וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: וְיָתִי פַּקִיד יְיָ בְּעִדְנָא הַהִיא לְאַלָפָא יַתְכוֹן קְיָמִין וְדִינִין לְמֶעְבָּדְכוֹן יָתְהוֹן בְּאַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ:
רש''י ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם. תורה שבעל פה:
נביאים - ישעיה - פרק מ
(טז) וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַיָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה: וְאִילָנֵי לִבְנָן לָא יְסַפְּקוּן לְאַדְלָקָא וְחֵיוְתָא דְבָהּ לֵית הִיא כְּמִיסַת לַעֲלָתָא :
רש''י אין די בער . על מזבחו : וחיתו . של לבנון , אין די עולה , ד''א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות :
(יז) כָּל-הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ-לֽוֹ: כָּל עַמְמַיָּא כִּלְמָא עוֹבָדֵיהוֹן גְּמִירָא וְשֵׁיצָאָה אִנּוּן חֲשִׁיבִין קֳדָמוֹהִי :
רש''י כאין נגדו . כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו :
(יח) וְאֶל-מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה-דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ: וּלְמַן אַתּוּן מְדַמִּין קֳדָם אֵל וּמַה דְּמוּת אַתּוּן מְסַדְּרִין קֳדָמוֹהִי : (יט) הַפֶּ֙סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻק֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף: הָא צִלְמָא נַגָּרָא עֲבֵיד וְקֵינָאָה בִּדְהַב מְחַפֵּי לֵהּ וְשַׁלְשְׁלַן דִּכְסַף קֵינָאָה מְאַחֵיד לֵהּ :
רש''י נסך . לו מסכה : נסך חרש . חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח''כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה : ורתקות . שלשלאות :
(כ) הַֽמְסֻכָּ֣ן תְּרוּמָ֔ה עֵ֥ץ לֹֽא-יִרְקַ֖ב יִבְחָ֑ר חָרָ֤שׁ חָכָם֙ יְבַקֶּשׁ-ל֔וֹ לְהָכִ֥ין פֶּ֖סֶל לֹ֥א יִמּֽוֹט: אוֹדָן בָּרֵי אָעָא דְּלָא אָחִיד רִקְבָא בָּחַר נַגַּרִ אוּמָן בָּעֵי לֵהּ לְאַתְקָנָא צְלֵם דְּלָא יִצְטְלֵי :
רש''י המסכן תרומה . או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר , המסכן המלומד כמו ( במדבר כב ) ההסכן הסכנתי , תרומה הפרשה ברירת העצים :
(כא) הֲל֤וֹא תֵֽדְעוּ֙ הֲל֣וֹא תִשְׁמָ֔עוּ הֲל֛וֹא הֻגַּ֥ד מֵרֹ֖אשׁ לָכֶ֑ם הֲלוֹא֙ הֲבִ֣ינֹתֶ֔ם מוֹסְד֖וֹת הָאָֽרֶץ: הֲלָא יְדַעְתּוּן הֲלָא שְׁמַעְתּוּן הֲלָא אִתְחַוָאָה מִן אַוְלָא עוֹבַד סִדְרֵי בְרֵאשִׁית לְכוֹן הֲלָא תִּסְתַּכְּלוּן לְמִדְחַל קֳדָם מִן דִּבְרָא יְסוֹדֵי אַרְעָא :
רש''י הלא תדעו . מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד :
כתובים - תהילים - פרק צד
צד (א) אֵל-נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע: אֱלָהָא מָרֵי פּוּרְעֲנוּתָא יְיָ אֱלָהָא מָרֵי פּוּרְעֲנוּתָא יְיָ אֱלָהָא מָרֵי פּוּרְעֲנוּתָא הוֹפַע :
רש''י הופיע . הראה וגלה לנו את נקמתך :
(ב) הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל-גֵּאִֽים: אִתְנַטַל דַיָּן אַרְעָא אֲתִיב גוּמְלָא בִישָׁא עַל גֵיוְתָנַיָּא : (ג) עַד-מָתַ֖י רְשָׁעִ֥ים | יְהוָ֑ה עַד-מָ֝תַ֗י רְשָׁעִ֥ים יַעֲלֹֽזוּ: עַד אֵימָתַי רַשִּׁיעַיָּא יְיָ עַד אֵימָתַי רַשִּׁיעַיָא יֵתְבוּן בְּשַׁלְוָתָא : (ד) יַבִּ֣יעוּ יְדַבְּר֣וּ עָתָ֑ק יִֽ֝תְאַמְּר֗וּ כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: יְבוּעוּן וִימַלְּלוּן גִּדוּפִין אָמְרִין מִלִין דִקְלָנָא כָּל עָבְדֵי שְׁקָר :
רש''י יתאמרו . ישתבחו כמו ( דברים כו ) האמרת והאמירך :
(ה) עַמְּךָ֣ יְהוָ֣ה יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ: עַמָּךְ יְיָ יְשׁוּפוּן וְאַחְסַנְתָּךְ יְמַסְכְּנוּן : (ו) אַ֭לְמָנָה וְגֵ֣ר יַהֲרֹ֑גוּ וִֽיתוֹמִ֣ים יְרַצֵּֽחוּ: אַרְמַלְתָּא וְגִיּוֹרָא יִקְטְלוּן וְיַתְמֵי יְרַצְחוּן :
משנה שבועות פרק א
א. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה:
ברטנורה (א) שבועות שתים. כתיבי בקרא בהדיא (שם ה) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב. אוכל להטיב. לא אוכל להרע. שמענה את עצמו. וה''ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא. דלהרע או להטיב להבא משמע: שהן ארבע. יש לרבות עוד שתים אחרים דלא כתיבי. והן. הן ולאו דלשעבר כמו אכלתי. ולא אכל. או לא אכלתי ואכל: ידיעות הטומאה. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא (שם) האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו: שתי'. כתיב בקרא דכתיב (ויקרא ה) ונעלם ממנו והוא טמא. משמע שנעלמה ממנו טומאה ועל ידי אותו העלם אכל בשר קודש. הרי אחת. או נכנס למקדש. הרי שתים: שהן ארבע. יש לרבות עוד שנים חיובים אחרים העלם קודש. והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה: יציאות השבת. הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ילפינן מקרא מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' (שמות לז) לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים: שתים. אחד לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל החפץ והוציאו. ואחד לעומד בפנים ונטל החפץ ממקומו. והוציאו לחוץ: שהן ארבע. יש להוסיף עוד שתים דהכנסה אף ע''ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפני'. והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס. ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו. והושיטו לפנים והניחו: מראות נגעים שנים. כתיבי בקרא (ויקרא יג) שאת ובהרת: שהן ארבעה. תולדה דשאת ותולדה דבהרת לא כתיבי בקרא בהדיא:
ב. כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וִידִיעָה בַסוֹף וְהֶעְלֵם בֵּנְתַּיִם, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד:
ברטנורה (ב) שיש בה ידיעה בתחלה. אידיעת הטומאה קאי. ואיידי דזוטרי מילייהו. מפרש להו בריש' והדר מפרש שבועות דנפישי מילייהו. ויציאות ומראות. כל חדא וחדא. מפרשה במסכת דידי'. להכי לא פרשינהו בהאי מסכתא. ולא תנינהו הכא אלא משום דדמי להדדי בשתים שהן ארבע: ידיעה בתחלה. שידע שנטמא: וידיעה בסוף. משאכל את הקדש בהעלם. או נכנס למקדש בהעלם ויצא. נודע לו שבטומאה אכל. או בטומאה נכנס: והעלם בינתיים. כשאכל את הקדש נעלמה ממנו טומאה או קודש. או נכנס למקדש ונעלמה ממנו טומאה או מקדש: הרי זה בעולה ויורד. עולה לעשיר ויורד לעני. עשיר מביא חטאת בהמה. ועני חטאת העוף. ודל שבדלים. עשירית האיפה. והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום: שעיר הנעשה בפני'. שעיר יום הכפורים שמביא מדמו לפנים: תולה. להגן עליו מן היסורין: עד שיודע לו. שאכל קדש בטומאה ויביא קרבן עולה ויורד:
ג. אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר זֶה מְכַפֵּר. מַה הַפְּנִימִי אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:
ברטנורה (ג) אין בה ידיעה בתחלה. שלא ידע בטומאה זו מימיו זה לא יבא לכלל קרבן עוד לעולם. שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בה ידיעה בתחלה: שעיר הנעשה בחוץ. הקרב במזבח החיצון במוספין של יה''כ: ויוה''כ. עצמו מכפר עם השעיר: שנאמר. בשעיר הנעשה בחוץ (במדבר כט) שעיר עזים אחד חטאת: מלבד חטאת הכפורים. וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים. והקישן הכתוב ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר. מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה. ומאי ננהו ידיעה בתחלה כדילפינן מקרא דכתיב לכל חטאתם דמשמע לאותם שיבואו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף. ואי אפשר לבא לכלל חטאת אלא אם כן היתה לו ידיעה בתחלה. אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה ומאי ניהו ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן ומכפר זה כפר' גמורה בלא תליה:
ד. וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסוֹף, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין, עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסוֹף, וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, יִקְרְבוּ. אָמְרוּ לוֹ, הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
ברטנורה (ד) שעירי הרגלים. בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין: ושעירי ר''ח מכפרים. דכתיב בשעיר ר''ח (שם כה) לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה'. שעיר זה יהא מכפר. והיינו שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר''ח בהיקש דשעיר הוה מצי למכתב בכלהו רגלים וכתב ושעיר וא''ו מוסיף על ענין ראשון. להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים: כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי המוספין בין שעירי רגלים. בין שעירי ר''ח. בין שעיר הנעשה בחוץ ביה''כ. כפרתן שוה שהם מכפרין בין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש לה ידיעה בסוף. בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. בין על טהור שאכל את הטמא. ונ''מ לטומאה שאירעה בין זו לזו. אבל שעיר הנעשה בפני' ביה''כ לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כדאמרי': היה ר''ש אומר. האי דהדר נקט ליה משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה: מהו שיקרבו. אם אבד שעיר שהופרש ליוה''כ ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בר''ח. מהו שיקריב לשם שעירו של יום: אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה. ר''מ הוא דקאמר ליה לר' שמעון בשלמא אי אמרת כולן כפרתם שוה יקריב שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים. אלא לדידך זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף. היאך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. או בר''ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא: לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכיון דבזה שוין. אע''פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:
ה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים, שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסוֹף. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסוֹף. אָמְרוּ לוֹ, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה. אָמַר לָהֶם, הֵן. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָהֵן. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
ברטנורה (ה) משמו. של ר''ש. וסתם ר''ש הוא ר''ש בן יוחאי:
ו. וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר:
ברטנורה (ו) ועל זדון טומאת מקדש וכו'. סתמא היא. (דגמ' נקיט לה): שעיר הנעשה בפנים ויוה''כ מכפרים. דכתיב (ויקרא טז) ומפשעיהם לכל חטאתם. ופשעיהם. אלו המרידי': החמורות והקלות וכו'. כולה מתני' מפרשה בגמ' הכי. בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן. בין לא נודע לו ספיקן כלומר בין נודע לו שבא לידו ספק חלב ואכל: בין שלא נודע לו. שבא לידו ספק חלב. ואלו הן קלות עשה ולא תעשה ואלו הן חמורות כריתות ומיתות ב''ד:
ז. אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ. מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לַכֹּהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ, אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים:
ברטנורה (ז) א' ישראל וא' כהנים. הכי קאמר. אחד ישראל ואחד כהנים וא' כהן משוח. מתכפרים בשעיר המשתלח בשא' עבירות ואין חלוק ביניהן: אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. כל מה ששעי' הפנימי מכפ' על ישראל דהיינו תליית ישראל על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף. וזדון טומא' מקדש וקדשיו וכן כפר' שעיר החיצון פרו של כ''ג הקרב בי''ה מכפר על הכהנים: ר''ש אומר כשם. שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל. כפרתו בלא שום וידוי. שאין וידוי בשעיר הפנימי. אלא בשעיר המשתלח. כך דם הפר בלא שום וידוי מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. אייתר ליה וידוי של פר במקום וידוי של שעיר המשתלח. לכפר על הכהנים בשאר עבירות. ואין להם כפרה בשעיר המשתלח:
גמרא שבועות דף יח ע''א
בָּעא מִינֵהּ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לְקוּנְיָא מִרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לְקוּנְיָא אַזְהָרָה לְבוֹעֵל נִדָּה מִנַּיִן מִן הַתּוֹרָה שָׁקַל קָלָא פָּתַק בֵּהּ אַזְהָרָה לְבוֹעֵל נִדָּה (ויקרא יח) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָה לֹא תִקְרַב אֶלָּא אַזְהָרָה לַמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי דְלָא נִיפְרִישׁ מִיָּד מְנָא לָן אָמַר חִזְקִיָּה אָמַר קְרָא (שם טו) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נִדָּתָהּ תְּהֵא עָלָיו. אַשְׁכְּחָן עֲשֵׂה לֹא תַעֲשֶׂה מְנָלָן אָמַר רַב פַּפָּא אָמַר קְרָא (שם יח) לֹא תִקְרַב לֹא תִקְרַב נַמֵּי לֹא תִפְרוֹשׁ הוּא דִּכְתִיב (ישעיה סה) הָאוֹמֵר קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ. תָּנוּ רַבָּנָן (ויקרא טו) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם. אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה מִכָּאן אַזְהָרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶן סָמוּךְ לְוִסְתָּן וְכַמָּה. אָמַר רַבָּה: עוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כָּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ אֲפִלּוּ הַוְיָן לוֹ בָנִים כִּבְנֵי אַהֲרֹן מֵתִים. דִּכְתִיב (שם) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָה וְסָמִיךְ לֵהּ (שם טז) אַחֲרֵי מוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּה הַוְיָן לוֹ בָנִים זְכָרִים דִּכְתִיב (שם יא) וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וְסָמִיךְ לֵהּ (שם יב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: הַוְיָן לוֹ בָּנִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה דִּכְתִיב (שם י) וּלְהַבְדִּיל וּלְהוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת הַוְיָן לוֹ בָנִים זְכָרִים, דִּכְתִיב (שם) לְהַבְדִּיל בֵּין הַקּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. וּכְתִיב הָתָם (שם יא) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וְסָמִיךְ לֵהּ (שם יב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: בָּנִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה, דִּכְתִיב (שם) לְהַבְדִּיל וּלְהוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי בִנְיָמִין בַּר יֶפֶת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ הַוְיָן לוֹ בָנִים זְכָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. וּסְמִיךְ לֵהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ:
רש''י שקל קלא. פיסת רגבים: פתק ביה. זרק בו: קרב אליך. עמוד בעצמך ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש וכמו פן תקדש: והזרתם. והפרשתם כמו וינזרו: אזהרה לישראל וכו'. דסמיך ליה והדוה בנידתה בההוא עניינא: עונה. במסכת נדה מפורש או יום או לילה אם וסתה ביום יפרוש כל היום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפ' האשה: ולהבדיל וכו'. המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר: להבדיל ולהורות. בעניינא דשתויי יין כתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא וכו' ולהורות את בני ישראל: המקדש עצמו בשעת תשמיש. דרך צניעות:
זוהר ואתחנן דף רס''ה ע''א
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אַקְדִּים בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא וְקָם וְאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרָיְתָא עַד דְּנָהִיר צַפְרָא בְּצַפְרָא אַנַּח תְּפִלִּין בְּרֵישֵׁהּ וּתְפִלִּין בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא בִּדְרוֹעֵהּ וְאִתְעַטָּף בְּעִטּוּפָא דְּמִצְוָה וְאָתֵי לְנָפְקָא מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵהּ אִעֲרַע בַּמְּזוּזָה רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתַרְעָא דְּבֵיתֵיהּ אַרְבַּע מַלְאָכִין קַדִּישִׁין מִזְדַוְּגָן עִמֵּהּ וְנָפְקִין עִמֵּהּ מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵהּ וְאוֹזְפֵי לֵהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא וּמַכְרְזֵי קָמֵהּ הָבוּ יְקָרָא לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא הָבוּ יְקָרָא לִבְרֵהּ דְּמַלְכָּא לְפַרְצוּפָא יְקָרָא דְּמַלְכָּא רוּחָא קַדִּישָׁא שַׁרְיָא עָלֵהּ אַכְרִיז וַאֲמַר (ישעיה מט) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. כְּדֵין הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא סַלְקָא לְעֵלָּא וְאַסְהִיד עָלֵהּ קָמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא כְּדֵין פָּקִיד מַלְכָּא עִלָּאָה לְמִכְתַּב קָמֵּהּ כָּל אִנּוּן בְּנֵי הֵיכָלֵהּ כָּל אִנּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן קָמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (מלאכי ג) וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, מַאי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות לה) (ס''א כְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד) וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת אִנּוּן דְּעָבְדִין לִשְׁמֵהּ אוּמָנוּתָא בְּכֹלָּא. אוּמָנוּתָא דִּתְפִלִּין בְּבָתֵּיהוֹן בִּרְצוּעֵיהוֹן וּכְתִיבָתְהוֹן. אוּמָנוּתָא דְּצִיצִית. בְּחוּטֵיהוֹן בְּחוּטָא דִּתְכֶלְתָּא. אוּמָנוּתָא דִּמְזוּזָה וְאִלֵּין אִנּוּן חוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וּכְתִיב וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּהּ וּמַכְרִיז עָלֵהּ בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין חֲמוּ מַה בִּרְיָה עַבְדִית בְּעוֹלָמִי. וּמָאן דְּיֵעוֹל קָמֵּהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא כַּד נָפִיק מִתַּרְעֵיהּ וְלָא תְּפִלִּין בְּרֵישֵׁיהּ וְצִיצִית בִּלְבוּשֵׁיהּ וְאוֹמֵר (תהלים ה) אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר: אָן הוּא מוֹרָאִי הָא סָהִיד סַהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא:
תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מַקְדִים עַצְמוֹ בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְקָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁמֵאִיר הַבֹּקֶר. וּבַבֹּקֶר מַנִּיחַ תְּפִילִין בָּרֹאשׁ וּתְפִילִין בְּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ תְּפִילִין שֶׁל הַמַּלְכוּת, בִּזְרוֹעַ. וְנִתְעַטֵף בְּעִטוּף שֶׁל מִצְוָה. וּבָא לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הוּא פּוֹגֵשׁ בַּמְזוּזָה, שֶׁהִיא רוֹשֶׁם שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהִיא מַלְכוּת, בְּשַׁעַר בֵּיתוֹ. הִנֵּה אָז, אַרְבָּעָה מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים מִתְחַבְּרִים עִמוֹ, וְיוֹצְאִים עִמוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וּמְלַוִים אוֹתוֹ לְבֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַכְרִיזִים לְפָנָיו, תְּנוּ כָּבוֹד לְצוּרַת הַמֶּלֶך הַקָּדוֹשׁ, תְּנוּ כָּבוֹד לְבֶן הַמֶּלֶךְ, לְצוּרַת הַפָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְרוּחַ קָדוֹשׁ שׁוֹרֶה עָלָיו, מַכְרִיז וְאוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר. אָז, אוֹתוֹ הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ, עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמֵעִיד עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. אָז מְצַוֶה הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן לִכְתּוֹב לְפָנָיו כָּל אֵלּוּ בְּנֵי הֵיכָלוֹ, כָּל אֵלּוּ הַנּוֹדָעִים לְפָנָיו. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. מַהוּ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁהֵם מַחֲשֶׁבֶת אוּמָנוּת. אַף כָּאן, אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂים לִשְׁמוֹ, אוּמָנוּת בְּכָל דָבָר. אוּמָנוּת הַתְּפִלִין, בְּהַבָּתִים שֶׁלָהֶם בִּרְצוּעוֹתֵיהֶם וּבִּכְתִיבָה שֶׁלָהֶם. אוּמָנוּת הַצִיצִית, בַּחוּטִים שֶׁלָהֶם, בְּחוּט הַתְּכֵלֶת. אוּמָנוּת הַמְזוּזָה. וְאֵלּוּ הֵם חוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַקָּבָּ''ה מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ וּמַכְרִיז עָלָיו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, רְאוּ אֵיזוֹ בְּרִיָה עָשִׂיתִי בְּעוֹלָמִי. וּמִי שֶׁנִכְנָס לְפָנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּכְשֶׁיוֹצֵא מִפִּתְחוֹ, בְּלֹא תְפִלִין בְּרֹאשׁוֹ וְצִיצִית בִּלְבוּשׁוֹ, אוֹמֵר אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךְ בְּיִרְאָתֶךְ. אוֹמֵר הַקָּבָּ''ה, אֵיפֹה הוּא מוֹרָאִי, הַרֵי מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶה שֶׁאָמַר כַּאן בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵינוּ. כִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מֹשֶה נֶאֱחָז בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מֵעַל שְׁאָר הַנְבִיאִים וְהַנֶּאֱמָנִים וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי הָאָדָם דִבְרֵי תוֹרָה, הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין מִלָה בַּתּוֹרָה אוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וִיקָרִים.
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק יד
א. כֵּיצַד הִיא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בִּגְבוּלִין בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לַעֲבוֹדָה כְּשֶׁיֹּאמַר רְצֵה, כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן וְהוֹלְכִין וְעוֹלִין לַדּוּכָן וְעוֹמְדִין שָׁם. פְּנֵיהֶם לַהֵיכָל וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּפוּפוֹת לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶם, עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הַהוֹדָאָה. וּמַחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם וּפוֹשְׁטִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם, כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶם וּמַתְחִילִין יְבָרֶכְךָ. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתָן מִלָּה בְמִלָּה וְהֵן עוֹנִין. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו) ''אָמוֹר לָהֶם'', עַד שֶׁיֹּאמַר. כְּשֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק רִאשׁוֹן כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמַקְרֵא אוֹתָן פָּסוּק שֵׁנִי מִלָּה בְּמִלָּה וְהֵן עוֹנִין עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק שֵׁנִי וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְכֵן פָּסוּק שְׁלִישִׁי. ב. כְּשֶׁיַּשְׁלִימוּ הַכֹּהֲנִים שְׁלשָה פְּסוּקִים מַתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁהִיא שִׂים שָׁלוֹם וְהַכֹּהֲנִים מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַקּדֶשׁ וְקוֹפְצִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן וְעוֹמְדִין שָׁם בַּדּוּכָן עַד שֶׁיִּגְמֹר הַבְּרָכָה וְחוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:
מוסר
ספר חסידים סימן קנה
כָּל הַמְרַחֵם עַל הָאַכְזָר אֵינוֹ מְרַחֵם עַל הָרַחֲמָנִים וְעַל מִי שֶׁהַדִּין לְרַחֵם עָלָיו כְּגוֹן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו וְאֶחָיו וּקְרוֹבָיו וְאֵין לָהֶם וְיָכוֹל לְכַלְכְּלָם וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יָבוֹא לִידֵי מִי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת וּצְדָקָה פֵּרוּשׁ לְיַד בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וּקְרוֹבָיו שֶׁאֵין צְדָקָה שַׁיָּךְ בְּפַרְנָסָתָם אֶלָּא דֶּרֶךְ רַחֲמָנוּת וַאֲפִלּוּ הוּא מְפַרְנֵס אֲחֵרִים וְכֵיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָיו עֲנִיִּים וְאֵינוֹ מְפַרְנְסָם וּמְפַרְנֵס אֲחֵרים אוֹתָן עַצְמָם שֶׁהוּא מְפַרְנֵס לְבַסּוֹף יִהְיוּ אַכְזָרִים עָלָיו וְלֹא יְרַחֲמוּהוּ וְלֹא יַחֲזִיקוּ לוֹ טוֹבָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם וְיֵהָפְכוּ לוֹ לְשׂוֹנְאָיו כִּי יֵשׁ לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת לְאָדָם אִם יַעֲשֶׂנָּה וְאִם לֹא יַעֲשֶׂנָּה יֵחָשֵׁב לוֹ לְרָעָה. כְּגוֹן אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁאוֹהֲבִין יַלְדֵיהֶן וְיֵשׁ לָהֶן וּמְפַרְנְסִין אוֹתָן וּמְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם הֲרֵי אֵין זְכוּת וּצְדָקָה כִּי מֵאַהֲבָתָן עוֹשִׂין לָהֶם כֵּן כְּמוֹ כֶּלֶב לְגוּרָיו וְהַדֹּב וְכָל חַיּוֹת שֶׁמְּשִׂימִים נַפְשָׁם בְּכַפָּם לִטְרֹף טֶרֶף לְהָבִיא לְגוּרֵיהֶן וְאִם לֹא יִהְיוּ מְרַחֲמִים עַל יַלְדֵיהֶן וְלֹא מְפַרְנְסִים אוֹתָם וְאֵין לִילָדִים מְאוּמָה אוֹ שֶׁמַּכִּין אוֹתָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ שֶׁלֹּא לְיַסְּרָם כְּלָל. גָּדוֹל עֲוֹנָם מִנְּשׂוֹא לְפִיכָךְ הָאָב שֶׁעוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִקְּצָת בָּנָיו וּקְצָתָן מוֹאֵס וְלֹא עוֹשֶׂה אִתָּם טוֹבָה. אוֹתוֹ שֶׁהוּא מוֹאֵס יִירָשֶׁנּוּ: