כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(יח) וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל-מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֖י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם: וְיָת שְׁמָא דְאַהֲרֹן תִּכְתּוֹב עַל חוּטְרָא דְלֵוִי אֲרֵי חוּטְרָא חָד לְרֵישׁ בֵּית אֲבָהַתְהוֹן:
 רש''י   כי מטה אחד. אף על פי שחלקתים לשתי משפחות משפחת כהנה לבד ולויה לבד מכל מקום שבט אחד הוא:
(יט) וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה: וְתַצְנְעִינוּן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא קֳדָם סַהֲדוּתָא דִי אֲזַמִין מֵימְרִי לְכוֹן תַּמָן: (כ) וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר-בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת-תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם: וִיהֵי גַבְרָא דִי אִתְרְעֵי בֵּהּ חוּטְרֵיהּ יִנְעֵי וַאֲנִיחַ מִן קֳדָמַי יָת תּוּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עֲלֵיכוֹן:
 רש''י   והשכתי. כמו וישכו המים (בראשית ח, א) , וחמת המלך שככה: (אסתר ז, י) כא בתוך מטותם. הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח:
(כא) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו | כָּֽל-נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם: וּמַלֵיל משֶׁה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהָבוּ לֵיהּ כָּל רַבְרְבָנֵיהוֹן חוּטְרָא לְרַבָּא חָד חוּטְרָא לְרַבָּא חָד לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן תְּרֵי עֲשַׂר חוּטְרִין וְחוּטְרָא דְאַהֲרֹן בְּגוֹ חוּטְרֵיהוֹן: (כב) וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת-הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת: וְאַצְנַע משֶׁה יָת חוּטְּרַיָא קֳדָם יְיָ בְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא: (כג) וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל-אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה-אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים: וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְעַאל משֶׁה לְמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְהָא נְעָא חוּטְרָא דְאַהֲרֹן לְבֵית לְוֵי וְאַפֵּק לַבְלְבִין וְאָנֵץ נֵץ וְכָפֵית שִׁיגְדִין:
 רש''י   ויצא פרח. כמשמעו: ציץ. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל: ויגמל שקדים. כשהכר הפרי הכר שהן שקדים, לשון (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל, ולשון זה מצוי בפרי האילן, כמו (ישעיה יח, ה) ובסר גמל יהיה נצה. ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפרות, אף המעורר על הכהנה פרענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעזיה (ד''ה ב' כו, יט) והצרעת זרחה במצחו. ותרגומו וכפית שגדין, כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה:
(כד) וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת-כָּל-הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ: וְאַפֵיק משֶׁה יָת כָּל חוּטְרַיָא מִן קֳדָם יְיָ לְוָת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּמוֹדָעוּ וּנְסִיבוּ גְבַר חוּטְרֵיהּ: (כה)  שישי  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת-מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי-מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אָתֵיב יַת חוּטְרָא דְאַהֲרֹן לְקֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטָרָא לְאָת לְעַמָא סַרְבָנָא וִיסוּפַן תּוּרְעֲמַתְהוֹן מִן קֳדָמַי וְלָא יְמוּתוּן:
 רש''י   למשמרת לאות. לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהנה: ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפעל יחיד לנקבה כמו תלנתם מורמורי''ץ בלע''ז [תלנות] ויש חלוק בין תלנותם לתלנתם, תלנתם תלנה אחת, תלנותם שם דבר בלשון יחיד, ואפלו הם תלנות הרבה:
(כו) וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה: וַעֲבַד משֶׁה כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָתֵיה כֵּן עֲבָד: (כז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל-מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ: וַאֲמָרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה לְמֵימָר הָא מִנָנָא קְטָלַת חַרְבָּא הָא מִנָנָא בְּלָעַת אַרְעָא וְהָא מִנָנָא דְמִיתוּ בְמוֹתָנָא: (כח) כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב | הַקָּרֵ֛ב אֶל-מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֹֽעַ: כֹּל דְקָרֵב מִקְרַב לְמַשְׁכְּנָא דַיְיָ מָאִית הָא אַנַחְנָא סַיְפִין לִמְמָת:
 רש''י   כל הקרב הקרב וגו' . אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כלנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד ימות: האם תמנו לגוע. שמא הפקרנו למיתה: יח (א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן אַתָּ֗ה וּבָנֶ֤יךָ וּבֵית-אָבִ֙יךָ֙ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת-עֲוֹ֣ן הַמִּקְדָּ֑שׁ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת-עֲוֹ֥ן כְּהֻנַּתְכֶֽם: וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן אַתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אֲבוּךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי מַקְדְשָׁא וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי כְּהוּנַתְכוֹן:
 רש''י   ויאמר ה' אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש: אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם: תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל ענש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקדשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא לגע: ואתה ובניך. הכהנים: תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:
(ב) וְגַ֣ם אֶת-אַחֶיךָ֩ מַטֵּ֨ה לֵוִ֜י שֵׁ֤בֶט אָבִ֙יךָ֙ הַקְרֵ֣ב אִתָּ֔ךְ וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ וִֽישָׁרְת֑וּךָ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל הָעֵדֻֽת: וְאַף יָת אֲחָיךְ שִׁבְטָא דְלֵוִי שִׁבְטָא דַאֲבוּךְ קָרֵיב לְוָתָךְ וְיִתּוֹסְפוּן עֲלָךְ וִישַׁמְשׁוּנָךְ וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ קֳדָם מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא:
 רש''י   וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי: וילוו. ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם: וישרתוך. בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:
(ג) וְשָֽׁמְרוּ֙ מִֽשְׁמַרְתְּךָ֔ וּמִשְׁמֶ֖רֶת כָּל-הָאֹ֑הֶל אַךְ֩ אֶל-כְּלֵ֨י הַקֹּ֤דֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לֹ֣א יִקְרָ֔בוּ וְלֹֽא-יָמֻ֥תוּ גַם-הֵ֖ם גַּם-אַתֶּֽם: וְיִטְרוּן מַטַרְתָּךְ וּמַטְרַת כָּל מַשְׁכְּנָא בְּרַם לְמָנֵי קוּדְשָׁא וּלְמַדְבְּחָא לָא יִקְרְבוּן וְלָא יְמוּתוּן אַף אִינוּן אַף אַתּוּן: (ד) וְנִלְו֣וּ עָלֶ֔יךָ וְשָֽׁמְר֗וּ אֶת-מִשְׁמֶ֙רֶת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לְכֹ֖ל עֲבֹדַ֣ת הָאֹ֑הֶל וְזָ֖ר לֹא-יִקְרַ֥ב אֲלֵיכֶֽם: וְיִתּוֹסְפוּן עֲלָךְ וְיִטְרוּן יָת מַטְרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא לְכָל פּוּלְחַן מַשְׁכְּנָא וְחִילוֹנֵי לָא יִקְרַב לְוָתְכוֹן:
 רש''י   וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני מזהיר על כך:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹֽא-יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְתִטְרוּן יָת מַטְרַת קוּדְשָׁא וְיָת מַטְרַת מַדְבְּחָא וְלָא יְהֵי עוֹד רוּגְזָא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
 רש''י   ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:
(ו) וַאֲנִ֗י הִנֵּ֤ה לָקַ֙חְתִּי֙ אֶת-אֲחֵיכֶ֣ם הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽיהוָ֔ה לַעֲבֹ֕ד אֶת-עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וַאֲנָא הָא קְרֵיבִית יָת אֲחֵיכוֹן לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכוֹן מַתְּנָא יְהִיבִין קֳדָם יְיָ לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא:
 רש''י   לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:
(ז) וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֥תְּךָ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת-כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכָל-דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת-כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת: וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּטְרוּן יָת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגָיו לְפָרוּכְתָּא וְתִפְלְחוּן פוּלְחַן מַתְּנָא אֵיהַב יָת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל:
 רש''י   עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:
(ח) וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶֽל-אַהֲרֹן֒ וַאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרוּמֹתָ֑י לְכָל-קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי-יִ֥שְׂרָאֵל לְךָ֙ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק-עוֹלָֽם: וּמַלֵיל יְיָ עִם אַהֲרֹן וַאֲנָא הָא יְהָבִית לָךְ יָת מַטְרַת אַפְרָשׁוּתָי לְכָל קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָךְ יְהַבְתִּינוּן לִרְבוּ וְלִבְנָךְ לִקְיָם עֲלָם:
 רש''י   ואני הנה נתתי לך. בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהנה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן: משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן בטהרה: למשחה. לגדלה:
(ט) זֶֽה-יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ מִקֹּ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים מִן-הָאֵ֑שׁ כָּל-קָ֥רְבָּנָם לְֽכָל-מִנְחָתָ֞ם וּלְכָל-חַטָּאתָ֗ם וּלְכָל-אֲשָׁמָם֙ אֲשֶׁ֣ר יָשִׁ֣יבוּ לִ֔י קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֥ים לְךָ֛ ה֖וּא וּלְבָנֶֽיךָ: דֵין יְהֵי לָךְ מִקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא מוֹתַר מִן אֶשָׁתָא כָּל קוּרְבַּנְהוֹן לְכָל מִנְחַתְהוֹן וּלְכָל חַטְוַתְהוֹן וּלְכָל אֲשַׁמְהוֹן דִי יְתִיבוּן קֳדָמַי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין דִילָךְ הִיא וְלִבְנָךְ:
 רש''י   מן האש. לאחר הקטרת האשים: כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור: מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו: אשר ישיבו לי. זה גזל הגר:
(י) בְּקֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים תֹּאכֲלֶ֑נּוּ כָּל-זָכָר֙ יֹאכַ֣ל אֹת֔וֹ קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶה-לָּֽךְ: בְּקֹדֶשׁ קוּדְשִׁין תֵּיכְלוּנֵיהּ כָּל דְכוּרָא יֵיכוֹל יָתֵיהּ קוּדְשָׁא יְהֵי לָךְ:
 רש''י   בקדש הקדשים תאכלנו וגו' . למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהנה:
(יא) וְזֶה-לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל-תְּנוּפֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם כָּל-טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכַ֥ל אֹתֽוֹ: וְדֵין לָךְ אַפְרָשׁוּת מַתְּנַתְהוֹן לְכָל אֲרָמוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָךְ יְהַבְתִּינוּן וְלִבְנָיךְ וְלִבְנְתָיךְ עִמָךְ לִקְיַם עֲלָם כָּל דִדְכֵי בְּבֵיתָךְ יֵיכוֹל יָתֵיהּ:
 רש''י   תרומת מתנם. המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר: לכל תנופת. שהרי אלו טעונין תנופה: כל טהור. ולא טמאים. דבר אחר כל טהור לרבות אשתו:
(יב) כֹּ֖ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל-חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר-יִתְּנ֥וּ לַֽיהוָ֖ה לְךָ֥ נְתַתִּֽים: כָּל טוּב מְשַׁח וְכָל טוּב חֲמַר וְעִבּוּר רֵאשִׁיתְהוֹן דִי יִתְּנוּן קֳדָם יְיָ לָךְ יְהַבְתִּינוּן:
 רש''י   ראשיתם. היא תרומה גדולה:
(יג) בִּכּוּרֵ֞י כָּל-אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר-יָבִ֥יאוּ לַיהוָ֖ה לְךָ֣ יִהְיֶ֑ה כָּל-טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכֲלֶֽנּוּ: בִּכּוּרֵי כָּל דִי בְאַרְעֲהוֹן דִי יַיְתוּן קֳדָם יְיָ דִילָךְ יְהֵי כָּל דִדְכֵי בְּבֵיתָךְ יֵיכְלִנֵיהּ: (יד) כָּל-חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְךָ֥ יִהְיֶֽה: כָּל חֶרְמָא בְּיִשְׂרָאֵל דִילָךְ יְהֵי: (טו) כָּל-פֶּ֣טֶר רֶ֥חֶם לְֽכָל-בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר-יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהוָ֛ה בָּאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה-לָּ֑ךְ אַ֣ךְ | פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֖ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר-הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה: כָּל פְּתַח וַלְדָא לְכָל בִּשְׂרָא דִי יְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ בֶּאֱנָשָׁא וּבִבְעִירָא יְהֵי לָךְ בְּרַם מִפְרַק תִּפְרוֹק יָת בּוּכְרָא דֶאֱנָשָׁא וְיָת בּוּכְרָא דִבְעִירָא מְסַאֲבָא תִּפְרוֹק: (טז) וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן-חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא: וּפוּרְקָנֵיהּ מִבַּר יַרְחָא תִּפְרוֹק בְּפוּרְסָנֵיהּ כְּסַף חַמְשָׁא סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא עַשְׂרִין מָעִין הוּא: (יז) אַ֣ךְ בְּֽכוֹר-שׁ֡וֹר אֽוֹ-בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ-בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת-דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל-הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְאֶת-חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהוָֽה: בְּרַם בּוּכְרָא דְתוֹרָא אוֹ בּוּכְרָא דְאִמְרָא אוֹ בּוּכְרָא דְעִזָא לָא תִפְרוֹק קוּדְשָׁא אִינוּן יָת דִמְהוֹן תִּזְרוֹק עַל מַדְבְּחָא וְיָת תַּרְבְּהוֹן תַּסֵיק קוּרְבַּן לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ: (יח) וּבְשָׂרָ֖ם יִהְיֶה-לָּ֑ךְ כַּחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִהְיֶֽה: וּבִשְׂרְהוֹן יְהֵי לָךְ כְּחַדְיָא דַאֲרָמוּתָא וּכְשַׁקָא דְיַמִינָא דִילָךְ יְהֵי:
 רש''י   כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד: לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:
(יט) כֹּ֣ל | תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֮ לַֽיהוָה֒ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ: כָּל אַפְרָשׁוּת קוּדְשַׁיָא דִי יִפְרְשׁוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ יְהָבִית לָךְ וְלִבְנָיךְ וְלִבְנָתָיךְ עִמָךְ לִקְיַם עֲלָם קְיַים מְלַח עֲלָם הִיא קֳדָם יְיָ לָךְ וְלִבְנָךְ עִמָךְ:
 רש''י   כל תרומת הקדשים. מחבתה של פרשה זו כללה בתחלה וכללה בסוף ופרט באמצע: ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים: ברית מלח. כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:
(כ) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹא-יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן בְּאַרְעֲהוֹן לָא תַחֲסִין וְחוּלַק לָא יְהֵי לָךְ בֵּינֵיהוֹן מַתְּנָן דִי יְהָבִית לָךְ אִנוּן חוּלְקָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
 רש''י   וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בבזה:
(כא)  שביעי  וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֙ אֲשֶׁר-הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת-עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְלִבְנֵי לֵוִי הָא יְהָבִית כָּל מַעַשְׂרָא בְּיִשְׂרָאֵל לְאַחֲסָנָא חֲלַף פּוּלְחַנְהוֹן דִי אִינוּן פָּלְחִין יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא: (כב) וְלֹא-יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת: וְלָא יִקְרְבוּן עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַשְׁכַּן זִמְנָא לְקַבָּלָא חוֹבָא לִמְמָת: (כג) וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת-עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֹנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה: וְיִפְלְחוּן לֵוָאֵי אִינוּן יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִינוּן יְקַבְּלוּן חוֹבֵיהוֹן קְיַם עֲלָם לְדָרֵיכוֹן וּבְגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחְסָנָא:
 רש''י   והם. הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:
(כד) כִּ֞י אֶת-מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַחֲלָ֑ה עַל-כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה: אֲרֵי יָת מַעַשְׂרָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יִפְרְשׁוּן קֳדָם יְיָ אַפְרָשׁוּתָא יְהָבִית לְלֵוָאֵי לְאַחֲסָנָא עַל כֵּן אֲמָרִית לְהוֹן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחֲסָנָא:
 רש''י   אשר ירימו לה' תרומה. הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:
(כה) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (כו) וְאֶל-הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֮ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי-תִ֥קְחוּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵאִתָּ֖ם בְּנַחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵמֹתֶ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה מַעֲשֵׂ֖ר מִן-הַֽמַּעֲשֵֽׂר: וּלְלֵוָאֵי תְּמַלֵיל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תִסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת מַעַשְׂרָא דִי יְהָבִית לְכוֹן מִנְהוֹן בְּאַחֲסַנְתְּכוֹן וְתַפְרְשׁוּן מִנֵיהּ אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מַעַשְׂרָא מִן מַעַשְׂרָא: (כז) וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן-הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן-הַיָּֽקֶב: וְתִתְחַשֵׁב לְכוֹן אַפְרָשׁוּתְכוֹן כְּעִבּוּרָא מִן אִדְרָא וְכִמְלֵאָתָא מִן מַעְצַרְתָּא:
 רש''י   ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחמש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגרן: וכמלאה מן היקב. כתרומת תירוש ויצהר הנטלת מן היקבים: מלאה. לשון בשול תבואה שנתמלאת: יקב. הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו. וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך, הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:
(כח) כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם-אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ אֶת-תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: כֵּן תַּפְרְשׁוּן אַף אַתּוּן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מִכֹּל מַעַשְׂרָתֵיכוֹן דִי תִסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתִתְּנוּן מִנֵיהּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא:
 רש''י   כן תרימו גם אתם. כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם:
(כט) מִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל-תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה מִכָּל-חֶלְבּ֔וֹ אֶֽת-מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ: מִכֹּל מַתְּנָתֵכוֹן תִּפְרְשׁוּן יָת כָּל אַפְרָשׁוּתָא דַיְיָ מִכָּל שׁוּפְרֵיהּ יָת מַקְדְשֵׁיהּ מִנֵיהּ:
 רש''י   מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:
(ל)  מפטיר  וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת-חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וְכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב: וְתֵימַר לְהוֹן בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיִתְחַשֵׁב לְלֵּוָאֵי כַּעֲלָלַת אִדְרָא וְכַעֲלָלַת מַעֲצַרְתָּא:
 רש''י   בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו: ונחשב. המותר ללוים חלין גמורין: כתבואת גרן. לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, יכול יהא כלו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חלין, אף של לוי חלין:
(לא) וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל-מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי-שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בְּכָל אֲתַר אַתּוּן וֶאֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן אֲרֵי אַגְרָא הוּא לְכוֹן חֲלַף פָּלְחַנְכוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:
 רש''י   בכל מקום. אפלו בבית הקברות:
(לב) וְלֹֽא-תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת-חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת-קָדְשֵׁ֧י בְנֵי-יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ: וְלָא תְקַבְּלוּן עֲלוֹהִי חוֹבָא בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיָת קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָא תְחַלְלוּן וְלָא תְמוּתוּן: פפפ:
 רש''י   ולא תשאו עליו חטא וגו' . הא אם לא תרימו תשאו חטא: ולא תמותו. הא אם תחללו תמותו:

(יד) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה: (טו) וַיֵּלְכ֨וּ כָל-הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת-שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ-שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל-אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-מְאֹֽד: יב (א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: (ב) וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ | מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד-הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (ג) הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת-שׁוֹר֩ | מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת-מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת-מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד-מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם: (ד) וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא-לָקַ֥חְתָּ מִיַּד-אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה: (ה) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד: (ו) וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל-הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת-אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת-אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ז) וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֖ת כָּל-צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת-אֲבוֹתֵיכֶֽם: (ח) כַּֽאֲשֶׁר-בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל-יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת-אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת-אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: (ט) וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר-צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד-פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם: (י) וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל-יְהוָה֙ (ויאמר) וַיֹּאמְר֣וּ חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת-יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת-הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת-הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ: (יא) וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת-יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת-בְּדָ֔ן וְאֶת-יִפְתָּ֖ח וְאֶת-שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח: (יב) וַתִּרְא֗וּ כִּֽי-נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי-עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי-מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם: (יג) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: (יד) אִם-תִּֽירְא֣וּ אֶת-יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם-אַתֶּ֗ם וְגַם-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: (טו) וְאִם-לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד-יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם: (טז) גַּם-עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת-הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם: (יז) הֲל֤וֹא קְצִיר-חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל-יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי-רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: (יח) וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל-יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל-הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת-יְהוָ֖ה וְאֶת-שְׁמוּאֵֽל: (יט) וַיֹּאמְר֨וּ כָל-הָעָ֜ם אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד-עֲבָדֶ֛יךָ אֶל-יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל-נָמ֑וּת כִּֽי-יָסַ֤פְנוּ עַל-כָּל-חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ: (כ) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל-הָעָם֙ אַל-תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל-הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל-תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת-יְהוָ֖ה בְּכָל-לְבַבְכֶֽם: (כא) וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י | אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי-תֹ֥הוּ הֵֽמָּה: (כב) כִּ֠ לֹֽא-יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת-עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֖י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם: אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

א. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים. וּבַיָּשָׁן, טָמֵא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים, טֻמְאָה בֵינֵיהֶם, הֵם טְמֵאִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:

 ברטנורה  (א) נסר שהוא נתון על פי תנור חדש. שלא הוסק דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי: בפותח טפח. שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו: שעל גביו. שעל גבי הנסר: טהורים. דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר: ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה: טמא. התנור, שאין הנסר מצילו, וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל: ור' יוחנן בן נורי מטהר. דוקא בתנור. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא: נתון על שני תנורים. ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר, וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

ב. סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, הַכֹּל טָמֵא. כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנוּר, טָהוֹר. טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

 ברטנורה  (ב) סרידא. כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד: הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה: כנגד אוירו של תנור טהור. שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק: כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור:

ג. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְדָדִים, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בוֹ זִיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

 ברטנורה  (ג) נסר. שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא: טומאה בצד זה. תחת הנסר במזרח או במערב: כלים שבצד השני טהורים. דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום: ור' יוסי מטמא. קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כר' יוסי: הבטח. יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ: היה בו זיז. היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב: רואין את הבטח כאילו אינו. שאע''פ שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ. והלכה כר' יהושע:

ד. סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אִם יֶשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. וְאִם לָאו, מוֹנִין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת:

 ברטנורה  (ד) סנדל של עריסה. עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו: שפחתו בתוך הבית. שנפחת הגג של עלייה שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית: אם יש. במקום הפחת: פותח טפח מביא את הטומאה. מן הבית לעלייה: ואם לאו. שאין שם פותח טפח: מונין בו כדרך שמונין במת. שהסנדל והעריבה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, והשלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:

ה. קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

 ברטנורה  (ה) מעזיבה. טיט וצרורות שרגילים לשום על גבי קורות: ומכוונות. קורה העליונה כנגד התחתונה וכל אחת יש בה רוחב טפח: תחתיה טמא. ושעל גבה טהור שהקורה חוצצת. והני מילי, כשיש בקורות פותח טפח שהן רחבות טפח, אבל [אם] אין רחבות טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמו, ונמצאה טומאה כאילו עומדת באויר: ביניהן טמא. ושתחת התחתונה ושעל העליונה טהורים, דשתיהן חוצצות: כנגדו עד הרקיע טמא. ושתחת כולן טהור: כבין התחתונות. כנגד אויר התחתונות. ורחבן כשיעור אויר שביניהן, שאם תעלה את התחתונות או תוריד את העליונות, נמצא הכל סתום: תחת כולן טמא. כאילו היתה תקרה שוה. ועל גבן טהור:

ו. קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל רְבִיעַ:

 ברטנורה  (ו) תחת כולה. כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה: ואם לאו. שאינה רחבה טפח: בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה, כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים: בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים: היקפה שלשה טפחים. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים, שכן מצינו (בדברי הימים ב ד) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:

ז. עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

 ברטנורה  (ז) עמוד שהוא מוטל לאויר. עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו: באויר. כגון בחצר או בגינה. ובאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח, אע''פ שלמטה בסמוך שכיבתו לארץ אין רום טפח, כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים. ועמוד עגול כשיש בהיקפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח. שהרי כשיש כאן רבוע של שמונה על שמונה, אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהן מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זויות שחוץ לעיגול ריבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק. ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט:

ח. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאִסְקֵפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאִסְקֵפָּה, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף, הַבַּיִת טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַנּוֹגֵעַ בַּמַשְּׁקוֹף, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בָּאִסְקֵפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא:

 ברטנורה  (ח) מודבק לאסקופה. שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף ולחוץ, ר' אליעזר חשיב כל האסקופה כבית, הלכך מטמא את הבית. ור' יהושע סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית. והלכה כר' יהושע: ידון מחצה למחצה. מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים, והבית טמא. מחציה ולחוץ, כלחוץ, והבית טהור. מחצה על מחצה, הבית טמא: מודבק למשקוף. תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ: הבית טמא. דאפילו מן השקוף ולחוץ חשיב כבית: ר' יוסי מטהר. דלא חשיב ליה כבית. ואין הלכה כר' יוסי: ר' אליעזר מטמא. דחשיב כל האסקופה כבית: מטפח ולמטן טהור. דכקרקע דמי: מטפח ולמעלן טמא. ואף על גב דבמודבק לאסקופה מטהר ר' יהושע את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס. והלכה כר' יהושע:

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים: וְלִיפְלוֹג נָמֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבָּנָן הִיא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ תֵימָא רִבִּי יְהוּדָה עַד כָּאן לֹא קָאָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָתָם אֶלָּא גַּבֵּי חֲתִיכָה דְעָבִיד דַּם דְקָרִישׁ. וַהֲוֵי חֲתִיכָה אֲבָל בִּרְיָה לֹא הֲוֵי וּלְהַךְ לִישְׁנָא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְאִי אֶפְשַׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָם קָמִיפְלְגֵי לִיפְלוֹג נָמֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּהָאי מָאן דְמַתְנֵי הַךְ לִישְׁנָא מַתְנֵי הָכִי רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דַּאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבָּנָן הִיא:  רש''י  וליפלוג נמי ר' יהודה בהא. ונימא בין כך ובין כך טמאה דהא טעמא דר''י אוקמיה דא''א לפתיחת הקבר בלא דם: במחלוקת שנויה. משנה זו שנויה במחלוקת דלאו סתמא ודברי הכל היא אלא רבי יהודה פליג: והוי חתיכה. דטעמא לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא אלא בחתיכה עצמה ס''ל דהוי דם וכגון היא מארבעת מיני דמים:

תָּא חֲזֵי כֵּיוַן דְּעָאל שַׁבְּתָא וְאִתְטַמַר הַהוּא מְדוֹרָא כָּל אֶשִּׁין דְּאֶשָּׁא קַשְׁיָא אִתְטַמָּרוּ וְאִתְכַפְיָין וַאֲפִילוּ אֶשָּׁא דְגֵיהִנָּם. וְחַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם אִית לוֹן נְיָיחָא. וְכֹלָא תַתָּא וְעֵילָא אִית לְהוּ נְיָיחָא. כַּד נָפֵק שַׁבְּתָא וּמְבָרְכִין יִשְׂרָאֵל עַל נוּרָא כְּדֵין נַפְקִין כָּל אֶשִּׁין דְּמִתְטַמְרָן כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיה. וּבְגִין דְּלָא לְאִתְעֲרָא אֶשָּׁא אַחֲרָא כְּתִיב לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהָא אוּקְמוּהָ אֶשָּׁא דְמַדְבְּחָא אַמָּאי אֶלָּא כַד עָאל שַׁבְּתָא כָרוֹזָא קָרֵי בְכֻלְּהוּ רָקִיעִין אִתְתַּקְנוּ רְתִיכִין אִתְתַּקְנוּ מַשִּׁרְיָין לָקֳדָמוּת מָארֵיכוֹן. כְּדֵין נָפִיק חַד רוּחָא מִסִטְרָא דְדָרוֹם וְהַהוּא רוּחָא אִתְפָּרַשׁ עַל כָּל אִינוּן חַיָּלִין וּמַשִּׁרְיָין דְּלִסְטַר יְמִינָא וְאִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ. וְהַהוּא רוּחָא אִקְרֵי לְבוּשָׁא דִיקָר דְּשַׁבַּתָּא. כְּדֵין פָּתוֹרֵי דְהַאי עָלְמָא מִתְתַּקְנָן בְּחַד הֵיכָלָא. זַכָּאָה חוּלְקֵיה דְהַהוּא בַּר נַשׁ דְּסִדּוּרָא דִפְתוֹרֵיה. אִתְחֲזֵי תַמָּן כִּדְקָא יָאוּת וּקְיָימָא כֹלָא מִתְתַּקְנָא בְּלָא כִסוּפָא אֵנִישׁ כְּפוּם חֵילֵיהּ:  תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַשַּׁבָּת וְהַמְּדוּרָה הַהִיא נִסְתַּתְּרָה בַּתְּהוֹם הַגָּדוֹל, אָז כָּל הָאִשּׁוֹת שֶׁל הָאֵשׁ הַקָּשֶׁה נִסְתַּתְּרוּ וְנִכְנְעוּ, כִּי הַמְּדוּרָה שֶׁהִיא רוּחַ סְעָרָה, הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדִּינִים הַקָּשִׁים. וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְהָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה, וְהַכֹּל שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה. כְּשֶׁיּוֹצֵא הַשַּׁבָּת, וְיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִין עַל הָאֵשׁ, אָז יוֹצְאוֹת כָּל הָאִשּׁוֹת שֶׁנִּסְתַּתְּרוּ, כָּל אַחַת וְאַחַת לִמְקוֹמָהּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר אֵשׁ אַחֶרֶת מֵאֵלּוּ שֶׁנִּסְתַּתְּרוּ, כָּתוּב (שמות ל''ה) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, לָמָּה מוּתֶרֶת בַּשַּׁבָּת אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנָס הַשַּׁבָּת, הַכָּרוֹז קוֹרֵא בְּכָל הָרְקִיעִים, הִתְתַּקְּנוּ הַמֶּרְכָּבוֹת, הִתְתַּקְּנוּ הַמַּחֲנוֹת, לִפְנֵי אֲדוֹנֵיכֶם. אָז יוֹצֵא רוּחַ אֶחָד מִצַד דָּרוֹם, שֶׁהוּא אוֹר הַחֶסֶד, וְהָרוּחַ הַהוּא נִפְרָשׂ עַל כָּל אֵלּוּ הַצְבָאוֹת וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁבְּצַד יָמִין, וּמִתְלַבְּשִׁים בּוֹ. וְרוּחַ הַהוּא נִקְרָא, לְבוּשׁ יָקָר שֶׁל שַׁבָּת. אָז הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁבְּנֵי הָאָדָם עוֹרְכִים בָּעוֹלָם הַזֶה מִתְתַּקְּנִים בְּהֵיכָל אֶחָד, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם הַהוּא שֶׁעֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ נִרְאֵית שָׁם כָּרָאוּי, וְהַכֹּל נִמְצָא מְתוּקָן בְּלִי בּוּשָׁה, אִישׁ לְפִי כֹּחוֹ.

הרמב''ם הלכות שבת פרק פ''ט א. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו אוֹ שַׂעֲרוֹ אוֹ שְׂפָמוֹ אוֹ זְקָנוֹ הֲרי זֶה תוֹלְדָת גּוֹזֵז וְחַיָּיב וְהוּא שֶׁיִּטּוֹל בַכֶּלִי אֲבָל אִם נְטָלָן בְּיָדוֹ בֵין לוֹ בֵין לְאַחֵר פָּטוּר. וְכֵן הַחוֹתֵּךְ יַבֶּלֶת מִגּוּפוֹ בֵין בְּיָד בֵּין בַּכֶּלִי פָּטוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר וּמוּתָר לַחְתּוֹךְ יַבֶּלֶת בַּמִּקדָּשׁ בְּיָד אֲבָל לֹא בַכֶּלִי וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אַף בַּכֶּלִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה: ב. הַנּוֹטֵל שַׂעֲרוֹ בַּכֶּלִי כַּמָּה יִטּוֹל וְיִהְיֶה חַיָּיב שְׁתֵּי שְׂעֲרוֹת. וְאִם לִיקֵט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִלּוּ אַחַת חַיָּיב. צִפּוֹרֶן שֶׁפִּירְשָׁהּ רֻבָּהּ וְצִיצִין שֶׁל עוֹר שֶׁפִּירְשׁוּ רֻבָּן אִם פִּירְשׁוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ מוּתָּר לִיטוֹל אוֹתָן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בַכֶּלִי וְאִם נוֹטְלָן בַּכֶּלִי פָּטוּר. וְאִם אֵינָן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אָסוּר לְנָטְלָן בְּיָדוֹ וְאִם נְטָלָן בַּכֶּלִי חַיָּיב:

מספר חסידים סימן צ''ד צ''ה הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל (איוב יג) יָשִׂים אָדָם אֶל לִבּוֹ וְיִקַּח מִן הַפָּרָשִׁים מְשָׁל הַהוֹלְכִים לַמִּלְחָמָה לְהַרְאוֹת גְבוּרָתָם בְּמִצְוַת אֲדוֹנֵיהֶם וְלֹא יָנוּסוּ מִפְּנֵי חֶרֶב וְנִפְצָעִים וְנֶהֱרָגִים. וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק מִן הַכְּלִימָה כִּי תֵחָשֵׁב כְּלִימָה אִם יָנוּסוּ וּבְמוֹתָם בַּמִּלְחָמָה לֹא יְקַבְּלוּ שָׂכָר מֵאֲדוֹנֵיהֶם אֲנַחְנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִסְבּוֹל צָרוֹת וְיִסוּרִים אַף לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹתֵינוּ. לָמוּת עַל מִצְוַת מַלְכֵּנוּ אֲדוֹן כֹּל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לְעוֹלָם אַל יְבַקֵּשׁ אָדָם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּגוֹן שֶׁתֵּלֶד אִשְׁתּוֹ לִשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים וְיִחְיֶה הַחָלֶד. אוֹ יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶהֱיֶה בִּכְרַכֵּי הַיָּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יְכוֹלֶת לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן הֲרֵי זוּ תְפִלַּת שָׁוְא. אָסוּר לִקְבוֹעַ בִתְפִלָּתוֹ שְׁבַח אַחֵר (פירשו בעמידה) אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אִם רוֹצֶה לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה: