פרשת קורח-קורח יום ראשוןתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
טז (א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן-יִצְהָ֥ר בֶּן-קְהָ֖ת בֶּן-לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן-פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
רש''י ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא: ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אתך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים: בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבדי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד''ה א' ו, כב. כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחניתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל שמנהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו' . עמרם הבכור נטלו שני בניו גדלה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי לטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמשים ראשי סנהדראות, רבן משבט ראובן שכניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קראי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכלן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה. אמר להם חיבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכלה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:
(ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי-שֵֽׁם: וְקָמוּ לְאַפֵּי משֶׁה וְגֻבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן אֱנָשִׁין דִשְׁמָא: (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל-מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב-לָכֶם֒ כִּ֤י כָל-הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל-קְהַ֥ל יְהוָֽה: וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַאֲמָרוּ לְהוֹן סַגִי לְכוֹן אֲרֵי כָל כְּנִשְׁתָּא כֻּלְהוֹן קַדִישִׁין וּבֵינֵיהוֹן שַׁרְיָא שְׁכִנְתָּא דַיְיָ וּמָא דֵין אַתּוּן מִתְרַבְרְבִין עַל קְהָלָא דַיְיָ:
רש''י רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדלה: כלם קדשים. כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהנה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב) , כל העדה שמעו:
(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל-פָּנָֽיו: וּשְׁמַע משֶׁה וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי:
רש''י ויפל על פניו. מפני המחלקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה, במתאוננים (במדבר יא, יב) ויתפלל משה, במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני:
(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל-קֹ֜רַח וְאֶֽל-כָּל-עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֥קֶר וְיֹדַ֨ע יְהוָ֧ה אֶת-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְאֶת-הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר-בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו: וּמַלִיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּהּ לְמֵימַר בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְכָשַׁר לֵהּ וְיָת דְקַדִישׁ וִיקָרֵב לָקֳדָמוֹהִי וְיָת דִי יִתְרְעֵי בֵהּ יְקָרֵב לְשִׁמוּשֵׁהּ:
רש''י בקר וידע וגו' . עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכון לדחותם שמא יחזרו בהם: בקר וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה: ואת הקדוש. לכהנה: והקריב. אותם אליו. והתרגום מוכיח כן ויקריב לקדמוהי יקריב לשמושיה. ומדרשו בקר, אמר לו משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה. ז) ויהי ערב ויהי בקר ויבדל, כך (דה''א כג, יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו' :
(ו) זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ-לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל-עֲדָתֽוֹ: דָא עַבִידוּ סָבוּ לְכוֹן מַחְתְּיָן קֹרַח וְכָל כְּנִשְׁתֵּהּ:
רש''י זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדרכי הגוים יש נמוסים הרבה וכומרים הרבה ואין כלם מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהנה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדשתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחיבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכלכם אובדים: מחתות. כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:
נביאים - שמואל א - פרק יא
(יד) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא אִיתוֹ וְנֵזִיל לְגִלְגְלָא וּנְחָדַת תַּמָּן מַלְכוּתָא :
רש''י ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה . לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר , ועתה נתרצו כולם :
(טו) וַיֵּלְכ֨וּ כָל-הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת-שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ-שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל-אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-מְאֹֽד: וַאֲזַלוּ כָּל עַמָּא לְגִלְגְלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָּן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָּלָא וּנְכִיסוּ תַּמָּן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וְחַדִּיִ תַמָּן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְּׂרָאֵל עַד לַחֲדָא : יב (א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְּׂרָאֵל הָא קַבֵּילִית לְמֵימְרֵכוֹן לְכָל דִּי אֲמַרְתּוּן לִי וְאַמְלֵיכִית עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא : (ב) וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ | מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד-הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּכְעַן הָא מַלְכָּא מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁכוֹן וַאֲנָא קָשִׁישׁ וְסָבִית וּבָנַי הָא אִינּוּן עִמְּכוֹן וַאֲנָא הַלִיכִית קֳדָמֵיכוֹן מִזְעִירַי עַד יוֹמָא הָדֵין :
רש''י ואני זקנתי ושבתי . אמרו רבותינו : זקנה קפצה עליו , כדאיתא במסכת תענית ( ה ב ) :
(ג) הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת-שׁוֹר֩ | מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת-מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת-מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד-מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם: הָא עַד דִּי אֲנָא קְיַים אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְּמַן דַּבָּרִית וְחַמְרָא דְּמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִּית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִּשְׁקַר וּכְבָשִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וְאָתֵיב לְכוֹן :
רש''י את שור מי לקחתי . לעבודתי : וחמור מי לקחתי . כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם , הייתי הולך על החמור שלי , והיה לי ליטול משלהם : את מי רצותי . כל לשון מרוצה הסמוך לעושק , לשון עשוק ורצוץ הוא , חומס דלים ורוצץ : ואעלים עיני בו . כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון : ואשיב לכם . כל מה שתאמרו :
(ד) וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא-לָקַ֥חְתָּ מִיַּד-אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה: וְאָמְרוּ לָא עֲשַׁקְתַּנָא וְלָא אֲנַסְתַּנָא וְלָא קַבֵּילְתָּא מִיַּד אֱנַשׁ מִדָעַם :
כתובים - תהילים - פרק ב
(ז) אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ: אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַיְיָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ :
רש''י אספרה אל חוק . אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי . על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה . ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר ( שם ב ג ) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום . שהמלכתיך עליהם : ילדתיך . להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר ( דה''א יד ) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר ( ש''ב כז ) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ''ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי :
(ח) שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי-אָֽרֶץ: בְעֵי מִנִי וְאֶתֵּן נִכְסֵי עַמְמַיָא אַחְסַנְתָּךְ וַאֲחוּדָתָךְ שִׁלְטוֹנֵי סְיָפֵי אַרְעָא :
רש''י שאל ממני . התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך :
(ט) תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם: תְּתַבְּרִנוּן הֵיךְ בְּחוּטְרָא דְפַרְזְלָא הֵיךְ מָאן דִפְחַר תִּתְרְעִנוּן :
רש''י תרועם . תרוצצם : בשבט ברזל . היא החרב : תנפצם . תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים :
(י) וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ: וּכְדֵין מַלְכַיָא אַשְּׂכִּלוּ קַבִּילוּ מַרְדוּתָא נְגִידֵי אַרְעָא :
רש''י ועתה מלכים השכילו . נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב''ה פושט יד לרשעים ולצדיקים :
(יא) עִבְד֣וּ אֶת-יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה: פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ בְּדַחֲלָא וְצַלוּ בִּרְתִיתָא :
רש''י וגילו ברעדה . כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה ( ישעי' לג ) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' :
(יב) נַשְּׁקוּ-בַ֡ר פֶּן-יֶאֱנַ֤ף | וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי-יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל-ח֥וֹסֵי בֽוֹ: קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ :
רש''י נשקו בר . זרזו עצמכם בבר לב ( נ''א ) נשקו בר ארנישמנט בלעז , ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו ( בראשית ג ) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף . פן יקצוף : ותאבדו דרך . כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד ( לעיל א ) : כי יבער כמעט אפו . כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו :
משנה שביעית פרק ה
א. בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:
ברטנורה (א) בנות שוח. תאנים לבנות המגדלות מג' שנים לג' שנים: שביעית שלהם שנה שניה. של שמיטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בישולן עד שנה שניה של שמיטה שהיא ג' לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. מין תאנים העושים משתי שנים לשתי שנים, ואין הלכה כר' יהודה:
ב. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחוֹת מִסָאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:
ברטנורה (ב) הטומן את הלוף. מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ: לא יפחות מסאתים. משום דמחזי כזורע, עד שיטמין מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים שלא יהיו מפוזרים, אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים, וטפח עפר על גבי הכרי: וטומנו במקום דריסת האדם. כדי שלא יצמח. והלכה כחמים:
ג. לוֹף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה (ג) לוף שעברה עליו שביעית. ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר: אם לקטו עניים את עליו לקטו. דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפרק ז', הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין ונמצאו גידולי שביעית ושמינית מעורבין יחד: יעשה חשבון. וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים. דרבי אליעזר סבר כרבי יהודה, דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים: רבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון. דסבר כרבי יוסי, דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כרבי יהושע:
ד. לוֹף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית, וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים, וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:
ברטנורה (ד) לוף של ערב שביעית. שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי: הקיצונים. יש מפרשים שנזרעו בקיץ, ויש מפרשים מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד: פואה של עידית. הגדילה בשדה שמינה: פואה. צבע אדום שקורין רוי''א בלע''ז: במארופות של עץ. במרה שחופרים בו את הקרקע של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ: בקרדומות של מתכות. ולא חיישינן דלמא מחזי כעבודה: בפואה של צלעות. כמו סלעות בסמ''ך, פואה הגדילה בין הסלעים, כיון דאין דרך לזרוע שם לא מחזי כעובד את הארץ. פירוש אחר, צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו), כלומר, צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:
ה. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוֹף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
ברטנורה (ה) רבי יהודה אומר מיד. ואף על גב דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לבית שמאי במארופית של עץ, ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא על ידי שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא, ומשום הכי מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה, שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו: משירבה החדש. בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:
ו. אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר:
ברטנורה (ו) שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית. למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי, דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית: מזרה. שזורין בו התבואה בגורן: דקר. כמין יתד של ברזל שקורין קולטר''ו בלע''ז והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה): מגל יד ומגל קציר ועגלה. מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר:
ז. הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
ברטנורה (ז) היוצר. אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית, חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן: ואם הביא יותר מכאן מותר. ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא: מוכר לנכרי בארץ. ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד: ולישראל בחוצה לארץ. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:
ח. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בְּשָׁעַת הַזְּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין:
ברטנורה (ח) שהוא יכול לשחטה. ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן, ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה: אפילו בשעת הזרע. ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח דתלינן לאכילה הוא רוצה: שיש לו גורן. ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד: ופורט לו מעות. מחליף לו מעות בפרוטות: אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך: וכולם. אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם אסור:
ט. מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם וִתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶּדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפִּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִי בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
ברטנורה (ט) החשודה על השביעית. לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור: נפה. שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת: כברה. שאני אומר לכבור בה את החול: רחיים. דשמא לטחון בהן סמנין: תנור. שמא לייבש בו אונין של פשתן: ולא תטחן עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה: ובוררת וטוחנת עמה. ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן: אבל משתטיל המים. בעיסה: לא תגע עמה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים, שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו. לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום: מחזיקין ידי נכרי. אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא ומפורש לעיל בפ''ד:
גמרא ברכות דף ל''ד ע''א
אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פַרְקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִמְהַנֶּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן (ישעי' ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל. דְאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט''ו) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וּפְלִיגָא דְרִבִּי אַבְהוּ דְאָמַר רִבִּי אַבְהוּ מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ז) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב לָרָחוֹק בְרֵישָׁא וְהָדָר לַקָּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ מָאי רָחוֹק שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָרָא וּמָאי קָרוֹב שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשְׁתָּא. מָאי עַיִן לֹא רָאֲתָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה עֵדֶן שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה שֶׁמֶּא תֹּאמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה בְגַן. וְשֶׁמֶא תֹּאמַר הוּא גַן הוּא עֵדֶן תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. גַּן לְחוּד וְעֵדֶן לְחוּד:
רש''י לא נתנבאו. הטובות והנחמות: עין לא ראתה. לא נראית ולא נגלית לשום נביא: רחוק. שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו:
זוהר קרח דף קע''ו ע''א
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים יט) הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה יַקִּירִין אִינוּן תְּאִיבִין אִינוּן לְעֵילָא תְּאִיבִין אִינוּן לְכֹלָא בְּגִין דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא וְכָל מָאן דְאִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּדַל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹלָא אִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דֵין וְאִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דְאָתֵי. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּכֹלָא אָחִיד דִּכְתִּיב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא חִירוּ אִית לֵיהּ מִכֹלָא חִירוּ מִמִּיתָה כְמָה דְאַמְרָן בְּגִין דְּחִירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרִין בְּאוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹלָא וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְגָלוּתָא וְדָא הוּא דִכְתִּיב (אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִנַטְּרִין אוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹּלָא וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּ בְגָלוּתָא כְתִיב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת וְחֵירוּת דָא (אוּקְמוּהָ) בְאוֹרַיְתָא אִשְׁתְּכַח אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִימִינָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וּשְׂמָאלָא אִתְכְלִיל בִּימִינָא מָאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא וּשְׂמָאלָא יְמִינָא הָא אִיהוּ כְאִילוּ חָרִיב עַלְמָא. תָא חֲזֵי אַהֲרֹן יְמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא. קֹרַח בָּעָא לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִימִינָא לִשְׂמָאלָא בְגִין כַּךְ אִתְעֲנָשׁ וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִישָׁא וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִקּוּנָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא בְגִין כַּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָא וְתַתָּא. וַיִקַּח קֹרַח. מַאי וַיִּקַּח נְסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיה כָּל דְרָדַף בָּתַר דְלָאוֹ דִילֵיהּ אִיהוּ עָרִיק מִקָּמֵיהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא מַה דְאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִילֵיּה דִידֵיהּ אָבִיד וְאַחֲרָא לָא רָוַוח. קֹרַח אָזַל בְּמַחְלוֹקֶת מַאי מַחְלוֹקֶת פְּלוּגְתָּא פְּלוּגְתָּא דִלְעֵילָא וְתַתָּא וּמָאן דְּבָעֵי לְאַפְלָגָא תִקּוּנָא דְעַלְמָא יִתְאֲבִיד מִכֻלְּהוּ עַלְמִין. מַחְלוֹקֶת פְלוּגְתָּא דְשָׁלוֹם וּמָאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם פָּלִיג עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא בְגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שָׁלוֹם אִקְרֵי. תָּא חֲזֵי לֵית עַלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא לָא יָכִיל לְאִתְקַיְימָא עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם וּמָאי הוּא שַׁבָּת דְאִיהוּ שְׁלָמָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וּכְדֵין אִתְקְיָים עַלְמָא וּמָאן דְפָלִיג עָלֵיהּ יִתְאֲבִיד מֵעַלְמָא. צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת דְּהָוָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וּמָאן אִינוּן עֵצִים אִינוּן אִילָנִין אַחֲרָנִין כִּדְקַאמְרָן וְאִינוּן מִלִּין (ס''א אִילָנִין) דְּחוֹל וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שַׁרְיָא (מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִלֵּי דְחוֹל בְּשַׁבָּת אָסִיר וַדָּאי) דְפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְעַלְמָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב (תהלים קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹמֵר. אוֹרַיְיתָא הוּא שָׁלוֹם דִּכְתִּיב (משלי ג) וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
תרגום הזוהר וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים י''ט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבָשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה יְקָרִים הֵם, נֶחֱמָדִים הֵם לְמַעְלָה, נֶחֱמָדִים הֵם לַכֹּל. מִשּׁוּם שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנִצָל מִכָּל רָע, נִצָל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִצָל בָּעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק הַתּוֹרָה, אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, הוּא אָחוּז בַּכֹּל שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת, שֶׁהִיא בִּינָה, שׁוֹרֶה עָלָיו וַאֲחוּזָה בּוֹ. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, הָיוּ נִצוֹלִים מִכֹּל, וְלֹא הָיוּ נִמְצָאִים בַּגָּלוּת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל''ב) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, כִּי חֵירוּת זוֹ נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַיָּמִין שְׂמֹאל וְהַשְּׂמֹאל יָמִין הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן הוּא יָמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד, הַלְּוִיִּם הֵם שְׂמָאלָא שֶׁהוּא גְּבוּרָה. קֹרַח רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לִשְׂמֹאל, שֶׁרָצָה הַכְּהוּנָה, שֶׁהוּא יָמִין, בִּשְׁבִיל הַלְּוִיִּם, שֶׁהֵם שְׂמֹאל, מִשּׁוּם זֶה נֶעֱנָשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁדִּבֵּר עַל מֹשֶׁה, וְנֶעֱנָשׁ בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַשְּׂמֹאל נִכְלָל תָּמִיד בַּיָּמִין שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, קֹרַח רָצָה לְהַחֲלִיף הַתִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהָיָה רוֹצֶה בִּשְׁלִיטַת הַלְּוִיִּם שֶׁהֵם שְׂמֹאל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכְלָלִים בַּכֹּהֲנִים שֶׁהֵם יָמִין, מִשּׁוּם זֶה נֶאֱבָד מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וַיִּקַח קֹרַח וְכוּ': שׁוֹאֵל, מַהוּ וַיִּקַח. וּמֵשִׁיב, לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל הָרוֹדֵף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ הוּא בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁלּוֹ אָבַד, וְהָאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ. קֹרַח הָלַךְ בְּמַחֲלוֹקֶת. מַהִי מַחֲלוֹקֶת, הַרְחָקָה וְדִיחוּי, הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹת תִּקּוּן הָעוֹלָם, יִהְיֶה נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. מַחֲלוֹקֶת, הִיא הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם, וּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל שָׁלוֹם, חוֹלֵק עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם, עַד שֶׁבָּא וְהִשְׁרָה עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם. וּמַה הוּא, הוּא שַׁבָּת, שֶׁהוּא שָׁלוֹם שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַשָּׁלוֹם, יֹאבַד מִן הָעוֹלָם. צְלָפְחָד חָלַק עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. וּמִי הֵם הָעֵצִים. אֵלּוּ הֵם אִילָנוֹת אֲחֵרִים שֶׁל הַשִּׁבְעִים שָׂרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי חוֹל, וְחוֹל אֵינוֹ שׁוֹרֶה בַּקֹּדֶשׁ, וְנִמְצָא שֶׁחָלַק עַל שְׁלוֹם הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שַׁבָּת. שֶׁעֵרַב חוֹל בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּתוּב (תהלים קי''ט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְגוֹ'. הַתּוֹרָה הִיא שָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב (משלי ג') וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'
א. בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְכוּלֵי בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרוֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כַּךְ הַכֹּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִין בְּלַחַשׁ וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּיב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ב. בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם אֲבָל אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע אֶלָּא בְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְכוּ' וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְנִפְטָרִין כָּל הָעָם: ג. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים זֶה מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחַר לָבֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְיִשָׁאֵר לְבַדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר וְיֵצֵא עִמָּהֶם: ד. לְפִיכָךְ יוֹם טוֹב שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם בִּבְרָכָה זוּ אֲבָל חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בִּלְבַד לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב הַיּוֹם בִּבְרָכָה:
מוסר
מספר חסידים סי' פ''ב פ''ג
בְּעוֹדְךְ חַי דְּרוֹשׁ הַתְּשׁוּבָה וְאַל תְּאַחֵר כִּי הַמָּוֶת בָּא פִתְאוֹם. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר מִבְּלִי זֵכֶר הַצוּר פֶּן יִקְשֶׁה הַלֵּב וְהַלֵּב הַקָּשֶׁה רָחוֹק מֵהָאֱלֹהִים. וְאַל תַּבִּיט בַּחֲטָאֵי בְנֵי אָדָם הַמַּמְשִׁיכִין זְמַן רָב בָּעוֹלָם וְלוֹמַר כְּבַר נִשְׁתַּכַּח וְנִשְׁתַּכְּחוּ חֲטָאֵיהֶם: אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. אִישׁ חָסִיד צִוָּה לִבְנוֹ בִּפְטִירָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁכִּבַדְתָּנִי בְּחַיָּי כַּךְ תְּכַבְדֵנִי לְאַחַר מוֹתִי וְקַיֵם מִצְוֹתַי וְתָלִין כַּעֲסְךָ לַיְלָה אֶחָת וַעֲצוֹר בְּרוּחֲךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר כְּלַל בִּשְׁעַת הַכַּעַס: