פרשת במדבר-במדבר יום חמישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
(כב) לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל-זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲ יַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִנְיָנוֹהִי בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת: מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָּא דְשִׁמְעוֹן חַמְשִׁין וּתְשַׁע אַלְפִין וּתְלַת מְאָה: (כד) לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי גָד תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים: מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְּגָד אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה וְחַמְשִׁין: (כו) לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי יְהוּדָה תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
נביאים - הושע - פרק ב
(כב) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת-יְהוָֽה: וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּהֵימָנוּתָא וְתֵדְּעוּן לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ :
רש''י וארשתיך לי באמונה . בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי :
(כג) וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת-הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת-הָאָֽרֶץ: וִיהֵי בְעִדָּנָא הַהִיא אֲקַבֵּל צְלוֹתְכוֹן אֲמַר יְיָ אַפְקֵיד יָת שְׁמַיָּא וְאִינּוּן יַחֲתוּן מִטְרָא עַל אַרְעָא :
רש''י אענה את השמים . לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ :
(כד) וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת-הַדָּגָ֖ן וְאֶת-הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת-יִזְרְעֶֽאל: וְאַרְעָא תַּרְבֵּי עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְאִינּוּן יְסַפְּקוּן לְגָלוּת עַמִּי :
רש''י את יזרעאל . את בני הגולה שנזרעו ונקבצו :
(כה) וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת-לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא-עַמִּי֙ עַמִּי-אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי: וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּאַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתִּי וַאֲרַחֵם עֲלֵיהוֹן דְּלָא רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן וְאֵימַר לִדְּהֲוֵיתִי אֲמַר לְהוֹן לָא עַמִּי בְּרַם עַמִּי אַתּוּן וְהוּא יֵימַר אֱלָהָי :
רש''י וזרעתיה לי . כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים :
ג (א) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ע֖וֹד לֵ֣ךְ אֱֽהַב-אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל-אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים: וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵית יִשְּׂרָאֵל דְּאִינּוּן דָּמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעְלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רְחֵים לָהּ וְלָא צְבִי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל וְאִינּוּן מִתְפְּנַן בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָּמָן לִגְבַר דְּאִשְׁתְּלִי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ :
רש''י אהובת רע . חביבה על בעלה ואהובה לו והיא מנאפת תחתיו כאהבת הקב''ה את ישראל והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים : אשישי ענבים . פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין ( עמוס ו ) :
כתובים - משלי - פרק ל
(כט) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֝אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת: תְּלָתָא אִנוּן דְּשַׁפִּירָן הֲלִיכָתְהוֹן וְאַרְבְּעָא דְשַׁפִּיר מְהַלְכִין :
רש''י מטיבי צעד . הולכים ומצליחים בגבורתם :
(ל) לַ֭יִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא-יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי-כֹֽל: אַרְיָא גִבָּר בִּבְעִירָא וְלָא הֲפִיךְ מִן כָּל מִדַעַם : (לא) זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ-תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ: וְאַכָּכָא דְמִזְדַרְבֵּל בֵינַת תַרְנְגוֹלֵי וּתְיָשָׁא דְּאָזֵל בֵּית גִיוֹרָא וּמַלְכָּא דְקָאֵם וּמְמַלֵל בֵּית עַמְמֵיהּ :
רש''י זרזיר מתנים או תיש . לא ידעתי מהו ולפי המשמע היא חיה תשושה מתנים : ומלך אלקום . לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו : ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ד' מלכיות לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים :בנו בית המקדש : זרזיר מתנים . זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל : או תיש . זה יון שנקרא תיש שנא' ( דניאל ח ) והצפיר השעיר הוא מלך יון : ומלך אלקום עמו . זו אומת ארם שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו , אלקום . אין עומד עמו :
(לב) אִם-נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם-זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה: לָא תִתְרוֹרַם דְּלָא תִטַפַּשׁ וְלָא תוֹשִיט אַיְדָךְ לְפוּמָךְ :
רש''י אם נבלת בהתנשא . אם נתנבלת ע''י חבירך שחירפך ( ס''א על ידי דבורך שחרפת וגדפת ) את עצמך סופך להנשא בדבר : ואם זמות . בלבך להתקוטט שים יד על פה ושתוק :
(לג) כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ-אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב: דְּמַן דְּמָיְצָא חֲלָבָא נַפְקָא חֶמְאָתָא וּמִן כִּבוּשָׁא דְרוּגְזָא נִפּוּק דְּמָא וּמִן חַרְיָנָא דְאַפֵּי נִפּוּק דִּינָא :
רש''י כי מיץ חלב . כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס מיץ סחיטה פרימדור''א בלע''ז כמו ( שופטים ו ) וימץ טל וגו' ורבותינו פירשו אם נבלת עצמך על דברי תורה לדרוש ולשאול ספיקותיך לרבך ואפי' נראית לו כשוטה בלא לב סופך שתהא מנושא ואם זמות אם שמת זמם על פיך וחסמת אותו ולא שאלת לו הכל סופך כשישאלך דבר הלכה תתן יד לפה ותאלם שלא תדע לענות כלום בו . כאשר מיץ חלב יוציא חמאה כן מיץ אפים שרבך כועס בך שלא הבינות מהר ואתה מתנבל עליה סוף יוציא מפיך אחר זמן הלכות רבות והוראות :
משנה חולין פרק ז
א. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:
ברטנורה (א) גיד הנשה. ובמוקדשים. אפילו עולה שכולה כליל, מוציא את הגיד ומשליכו על האפר הצבור במזבח הקרוי תפוח, ואינו מקריבו עם הבשר: שאין לו כף. אין לו כף ירך דומה לשל אדם שהוא עגול, אלא הבשר שעל הקולית של עוף ברוחב הוא. ואם נמצא עוף שיש לו כף עגול, גיד הנשה שלו אסור: ונוהג בשליל. בן תשעה חי הנמצא בבהמה: ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל. ואין הלכה כר' יהודה: וחלבו. של שליל מותר. פירוש אחר, וחלבו של גיד, כלומר שומנו של גיד מותר לדברי הכל, אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור: ואין הטבחים נאמנים. לומר נטלנוהו. מפני שטורח הוא להם לחטט אחריו. ואין הלכה כר' מאיר:
ב. שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לַנָּכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה. צָרִיךְ שֶׁיִטוֹל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:
ברטנורה (ב) שולח אדם ירך וכו'. ואין חוששים שמא יראנה ישראל כששולחה לו ויחזור ויקנה אותה מן הנכרי ויאכלנה בגידה, כיון דשלימה היא, מקומו של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט הימנה, והלוקח מבין שלא ניטל ונוטלו: שיטול את כולו. יחטט אחריו: לקיים בו מצות נטילה. גוממו מלמעלה ודיו:
ג. הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:
ברטנורה (ג) אכלו ואין בו כזית חייב. משום דבריה הוא, חייב בכל שהוא, כאוכל נמלה כל שהוא שחייב: מזה כזית. מירך של ימין כזית, וכן מירך של שמאל: אינו סופג אלא ארבעים. דסבר ר' יהודה אינו נוהג אלא בשל ימין. דדריש הירך, המיומנת שבירך ואין הלכה כר' יהודה:
ד. יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, כְּבָשָׂר בְּלָפֶת:
ברטנורה (ד) כבשר בלפת. רואין כאילו הירך לפתות, והגיד בשר. ואילו היה נותן טעם בשר כשיעור הגיד, בלפתות [כשיעור] הירך, אסור. דשיעורים הלכה למשה מסיני, וגמירי דבהכי משערים, אע''פ שאילו היה כרוב או קפלוט היה צריך פחות או יותר. והא מתניתין אידחיא לה ואינה הלכה. דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם, דבין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה, משליכו ומותר. ודוקא בו, אבל שומנו יש בו בנותן טעם, ואם לא נטל שומנו אוסר. ונותן טעם האמור במין במינו שאין אדם יכול להבחינו, משערין אותו בששים:
ה. גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִין, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִים. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טָעַם:
ברטנורה (ה) גיד הנשה שנתבשל עם הגידים. של היתר: בזמן שמכירו. משליכו לחוץ ואין כאן אלא פליטתו: בנותן טעם. אם יש בגיד של איסור בנותן טעם בכל אלו, כולן אסורים: ואם לאו. שאינו מכירו: כולן אסורים. דבכל אחד יש לומר זה הוא, ולא בטיל ברובא, דכבריה הוא חשיב ובריה לא בטלה: בזמן שמכירן. לחתיכות האיסור. משערינן בנותן טעם, ואם אין בהן כדי לתת טעם בשל היתר, הרי השאר מותרות: ואם אין מכירן. כל החתיכות אסורות. דכל אחת יש לחוש ולומר שמא זו היא. ואינה בטילה ברוב, הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים: והרוטב מותר. אם אין בחתיכות האיסור כדי לתת טעם ברוטב ובקיפה וחתיכות: והלכה למעשה, באיסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא, אם תרומה היא שנתערב בחולין יטעמנה כהן ואם דבר איסור הוא יטעמנה נחתום נכרי אם אומר שאין בתערובת טעם התרומה או טעם האיסור, הכל מותר. והימנוהו רבנן לנחתום נכרי, כיון דמלאכתו הוא לא משקר, שלא יפסיד אומנותו. ואי נתערב מין במינו דליכא למיקם אטעמא, או מין בשאינו מינו ואין כאן כהן או נכרי שנוכל לסמוך עליו, אם האיסור הוא מחלב ודם נבילות וטריפות ושקצים ורמשים ובהמה ועופות ודגים טמאין וכיוצא בזה, משערים אותו בששים. אם יש ששים של היתר כנגד האיסור, הכל מותר. ואם לאו, הכל אסור. וכן שומן של גיד הנשה משערים אותו כנגד ששים של היתר. אבל כחל שנתבשל עם בשר משערים אותו בששים, וכחל מן המנין, מפני שאיסורו מדברי סופרים וביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם שאר ביצים של היתר, צריכה ששים ואחת כנגדו ואם האיסור הוא תרומה וחלה וביכורים, אם הוא מין במינו או מין בשאינו מינו ואין שם כהן [או נכרי] שיטעום, משערינן אותו במאה של חולין. ואם ערלה וכלאי הכרם, משערים אותן במאתים. וכל השיעורים הללו משערים בכל מה שבקדרה ברוטב ובחתיכות ובתבלין ובקיפה והוא הדק דק שבשולי הקדרה. וכמו שהוא בא לפנינו משערינן ליה, ולא משערין במאי דבלעה קדרה מן ההיתר, לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהיה, דאטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע:
ו. נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֶלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:
ברטנורה (ו) אינו נוהג בטמאה. שאם אכל גיד הנשה של טומאה, למאן דאמר יש בגידים בנותן טעם, לוקה משום טמאה ולא משום גיד. ולמאן דאמר אין בגידים בנותן טעם, פטור מכלום, דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו, אבל בטמאה אינו נוהג: מבני יעקב נאסר. ועדיין טמאה מותרת להן עד מתן תורה: אמרו לו. פסוק זה שהזהיר עליו, בסיני נאמר, ועד סיני לא הוזהרו: אלא שנכתב במקומו. לאחר שנאמר בסיני, כשבא לסדר משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה, על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד הנשה. [לידע מאיזה טעם נאסר להם]. ואין הלכה כר' יהודה:
גמרא חולין דף צ''א ע''א
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָה נִקְרָא שְׁמוֹ גִיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּשָּׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא) נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ט') דָּבָר שָׁלַח ה' בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב זֶה גִיד הַנָּשֶׁה וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפָּשַׁט אִיסוּרוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (בראשית מג) וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה וְהָכֵן טוֹל גִיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם כְּמָאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ. (שם לב) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר עַל פָּכִין קְטַנִּים מִכָּאן לַצַדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם וְכָל כַּךְ לָמָה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. (שם) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה. רִבִּי אַבָּא בַר כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (רות ג) הִנֵּה הוּא זוֹרֶה אֶת גּוֹרֶן הַשְׂעוֹרִים. רִבִּי אַבְהוּ אָמַר מֵהָכָא (בראשית כב) וַיַּשְׁכֶּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְגוֹמֵר. וְרַבָּנָן אַמְרֵי מֵהָכָא (שם לז) לֶךָ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹמֵר. רַב אָמַר מֵהָכָא (שם לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאִיטְלִיז שֶׁל אִימְאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכָל הָעוֹלָם זָרְחָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב (שם כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב (שם) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהִיב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיַּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כַּדְצָלֵי בָּעֵי לְמֶהֱדַר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיַּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ:
רש''י שנשה ממקומו. קפץ: נשתה גבורתם. קפצה גבורתם: היו לנשים. חלשים כנשים: דבר. הנשלח ביעקב: נפל בישראל. בכל ישראל: ופרע להן בית השחיטה. שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא ניתנה תורה מקובלים היו מאבותיהם: כמ''ד. במתני' גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח: שנשתייר על פכין קטנים. דכל כלים החשובים ומקנה כבר העביר את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכים קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו. מדקאמר עד עלות השחר ש''מ לא ניתן רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה: מכאן לת''ח וכו'. שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק: הנה הוא זורה. ווניר בלע''ז וכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכב שגנאי הוא לת''ח לצאת בלילה וישכב בגורן: וישכם בבוקר. ולא קודם היום ואע''ג דלאו יחיד הוה וכ''ש יחידי: לך נא ראה. בשעה שאדם יכול לראות: אטליז. שוק שמוכרין בו בשר: אימאום. שם מקום: שמש הבאה בעבורו. ששקעה בעבורו קודם זמנה ומפרש ואזיל למה שקעה. כתיב וילך חרנה. דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן: שהתפללו בו אבותי. האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם שהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים אל הר ה' אל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה' ולא ביצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית: קפצה. לשון לא תקפוץ את ידך נתקצרה ונתכווצה לו: ויפגע במקום. כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב אל תפגעי בי: מיד בא השמש. כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה ליה למכתב כי בא השמש אלא ללמדנו ששקעה קודם זמנה:
זוהר במדבר דף ק''כ ע''ב
תָּא חֲזֵי כֵיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְגוֹוָנָא דָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלוּלָא וְקָשִׁיר קִשׁוּרָא דְיִיחוּדָא אִשְׁתְּכָח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחְזָאָה גַרְמֵיהּ בָּתָר דְסִיֵּים צְלוֹתָא דַעֲמִידָה כְּאִילוּ אִתְפְּטַר מִן עַלְמָא דְהָא אִתְפְּרָשׁ מִן אִילָנָא דְחַיֵּי וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא דְאַהְדָּר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. דְהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי וְצַלִּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא וּלְמִנְפַּל וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא. בְקַדְמִיתָא יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא הַשְׁתָּא דְקַשִּׁירְנָא יִיחוּדָא וְעָבִידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כַדְקָא יֵאוֹת וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי. וְיֶחֱזֵי בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ כְּאִילוּ פָּטִיר מִן עַלְמָא דְנַפְשֵׁיהּ מָסִיר לְהָאי אָתָר דְּמוֹתָא בְּגִין כָּךְ לֹא אִית בֵּיהּ וא''ו דוא''ו אִילָנָא דְּחַיֵי הוּא. וְהַאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּרָזָא דְמִלָּה (ס''א מָאי קָמַשְׁמַע לָן רָזָא דְמִלָּה) דְאִית חוֹבִין דְּלָא מִתְכַּפְּרָן עַד דְּאִתְפְּטַר בַּר נָשׁ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ב) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן וְהָאי יָהִיב גַּרְמֵיה וַדָּאי לְמוֹתָא וּמָסִיר נַפְשֵׁיהּ לְהָאי אָתָר לָאו בְּפִקְדוֹנָא כְמָה בְלֵילְיָא אֶלָּא כְמָאן דְּאִתְפְּטַר מִן עַלְמָא וַדָּאי. וְתִקּוּנָא דָא בָעֵי בְכַוָונָה דְלִבָּא וּכְדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עָלוֹי וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַר נָשׁ דְיָדַע לְמִפְתֵּי לֵיהּ וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּנָה דְלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ בְּלִבָּא רְחִיקָא וְלָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ע''ח) וַיְפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר (שם כ''ה) אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא וְלָאו כָל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא הָא גָרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי בְזִמְנָא דְהָאי אִילָנָא אַתְעַר בְּעַלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא בְעֵי בַר נָשׁ לְאַדְבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיה בְּמָארֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְגַבֵּיהּ בִּרְעוּתָא כְדִיבָא בְּגִין דִּכְתִיב (שם ק''א) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מָאי לֹא יִכּוֹן אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְהוּא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְהָאי וְלִבֵּיהּ רְחִיקָא מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַלָא נָפִיק וְאָמַר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. (אֲמָאי) הָאי בָעֵי לְאִתַּתְקְנָא גַּרְמֵיהּ לֹא יִכּוֹן לָא בָעֵינָא דְיִתְתְּקַן. כָּל שֶׁכֵּן אִי אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא וְלָא מְיַחֵד לֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עָלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה ס''ו) וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדי וְגוֹמֵר וּכְתִיב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹמֵר. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי אָמַר אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעַלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלֵּין אִלֵּין דַיי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. זַכָּאָה חוּלָקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִתְדַבְּקִין בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִכְתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹמֵר. (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹמֵר. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ כָּאֹפֶן הַזֶּה בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, וְקָשַׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ. אָז, אַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מִן עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא ז''א, שׁה''ס תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְאָסַף רַגְלָיו שֶׁל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ נַפְשׁוֹ בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. כִּי כְּבָר הִתְוַדָּה עַל חַטָּאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, עַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָף אֶל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, וְלִפּוֹל עַל פָּנָיו, וְיֹאמַר אֵלָיו, אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן, נָתַתִּי לְךְ הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן. עַתָּה, שֶׁקָּשַׁרְתִּי הַיִּחוּד, וְעָשִׂיתִי הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּבּוּר כָּרָאוּי וְהִתְוַדֵּיתִי עַל חַטָּאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מְסוּרָה לְךְ וַדַּאי. כְּלוֹמָר שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְיִרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, כִּי מָסַר נַפְשׁוֹ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁל הַמָּוֶת. מִשּׁוּם זֶה אֵין ו' בְּסֵדֶר א''ב שֶׁל אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, כִּי ו' הוּא עֵץ הַחַיִּים, דְּהַיְנוּ ז''א שׁה''ס ו' דְּהַוָּיָה, וְזֶה, שֶׁמָּסַר לוֹ נַפְשׁוֹ, הוּא אִילָן הַמָּוֶת, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת. וְזֶה שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ, כִּי סוֹד הַדָּבָר הוּא, שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מִתְכַּפְּרִים עַד שֶׁהָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ב) אִם יְכוּפַּר לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה עַד תְּמוּתוּן. וְעַל כֵּן נוֹתֵן זֶה אֶת עַצְמוֹ וַדַּאי לְמִיתָה וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, לַמַּלְכוּת, לֹא בְּפִקָּדוֹן כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מִן הָעוֹלָם וַדַּאי. וְתִקּוּנָא דָּא בָּעִי וְכוּ': וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹת וְלַעֲבוֹד אֲדוֹנוֹ בְּרָצוֹן וְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת רִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק וְלֹא בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע''ח) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר, (תהלים כ''ה) אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, וְכָל דְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק. וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לִפְנֵי זְמַנּוֹ, בִּזְמָן שֶׁהָאִילָן הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בַּאֲדוֹנוֹ, וְלֹא יָבֹא אֵלָיו בְּרָצוֹן שֶׁקֶר, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (תהלים ק''א), דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מַהוּ לֹא יִכּוֹן. וּמֵשִׁיב, שֶׁאֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמְּתַקֵּן עַצְמוֹ לָזֶה, לִמְסִירַת נֶפֶשׁ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְלִבּוֹ רָחוֹק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא קוֹל וְאוֹמֵר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. זֶה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לֹא יִכּוֹן, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְתַּקֵּן. כָּל שֶׁכֵּן אִם בָּא לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ מְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה ס''ו), וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְגוֹ'. וְכָתוּב (תהלים ק''מ), אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ. אָמַר, אִם לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיִּי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מִתְדַבְּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ד'), וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ' (ישעיה ס'), וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'
א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָתּוֹ לִישָׁן בַּלַּיְלָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וְהַמַּשְׁקִיעַ שֵׁינַת תַּרְדֵּמָה וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּצִילֵנִי מִיֵּצֶר רָע וּמִפֶּגָע רָע וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָתִי שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ: ב. וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן וְאִם אֲנָסַתּוֹ שֵׁינָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן: ג. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָתוֹ כָּךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנַּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה אַתָּה בְרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּה וְאַתָּה נְפַחְתָּה בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָה בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִיטְלָהּ מִמֶּנִי וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָה בִּי לֶעָתִיד לָבֹא כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:
מוסר
מס' חסידים סי' נ''ו
כְּתִיב (ישעי' נח) וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָבִיא בַּיִת גָּדוֹל הַקְבָּלַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי וְגוֹמֵר אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאַכְנִיס אוֹרְחִים לְבֵיתִי וְאֵין הָאָדָם חַיָּיב לְהַאֲכִילָם בָּשָׂר וּלְהַשְׁקוֹתָם יַיִן אֶלָּא כְּפִי הַיְכוֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ אֶת לַחְמוֹ וּמֵימָיו יִתֵּן לָהֶם בְּשִׂמְחָה כִּי טוֹב אֲרוּחַת יָרָק וְשִׂמְחַת פָּנִים מִשּׁוֹר אֵבוּס וּפָנִים זוֹעֲפִים וּלְעֵת הָאוֹכֶל יְדַבֵּר עִמּוֹ אֲדוֹנִי אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ אוֹ מֵימֶיךָ כִּי הַצוּר יוֹדֵעַ כִּי בְרָצוֹן וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ בָשָׂר בְּחַיֵּי נַפְשִׁי שֶׁאֵין לִי מַה שֶׁאֶתֵּן לָךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' נח) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וּבַבֹּקֶר בְּעֵת לֶכְתּוֹ יִתֵּן לוֹ מְעַט לֶחֶם כִּי לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן יְהוֹנָתָן פַּת לְדָוִד בְּלֶכְתּוֹ מִמֶּנוּ נִתְגַלְגַּל הַדָּבָר וְנֶהֱרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְנֶעֱנְשׁוּ שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח) עַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהַכְנִיס אוֹרְחִים כַּךְ מִצְוָה לְלַוּוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל פַּת לְעוֹבְרֵי דְרָכִים שֶׁהֲרֵי מִיכָה שֶׁעָשָׂה הַפֶּסֶל וְהֶעֶמִידוֹ אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיוּ מִתְעַרְבִים עֲשַׁן הַפֶּסֶל וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּיחוּ לוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה פִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים: