פרשת במדבר-במדבר יום ראשוןתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
א (א) וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֧ה אֶל-מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בְּחַד לְיַרְחָא תִנְיָנָא בְּשַׁתָּא תִנְיֵתָא לְמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵימָר:
רש''י וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. וגו' . מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן' באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באיר מנאם:
(ב) שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֙ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם: קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזַרְעֲ יַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן כָּל דְכוּרָא לְגֻלְגְלַתְהוֹן:
רש''י למשפחתם. דע מנין כל שבט ושבט: לבית אבתם. מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו: לגלגלתם. על ידי שקלים בקע לגלגלת:
(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן: מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כָּל נָפֵק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּמְנוּן יָתְהוֹן לְחֵילֵיהוֹן אַתְּ וְאַהֲרֹן:
רש''י כל יצא צבא. מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים:
(ד) וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הֽוּא: וְעִמְכוֹן יְהוֹן גַבְרָא גַבְרָא לְשִׁבְטָא גְבַר רֵישׁ לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הוּא:
רש''י ואתכם יהיו. כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט:
(ה) וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעַמְד֖וּ אִתְּכֶ֑ם לִרְאוּבֵ֕ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן-שְׁדֵיאֽוּר: וְאִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי יְקוּמוּן עִמְכוֹן לִרְאוּבֵן אֶלִיצוּר בַּר שְׁדֵיאוּר: (ו) לְשִׁמְע֕וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן-צוּרִֽישַׁדָּֽי: לְשִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בַּר צוּרִישַׁדָי:
נביאים - הושע - פרק ב
ב (א) וְֽ֥הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֥הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא-עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל-חָֽי: וִיהֵי מִנְיַן בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל סַגִּי כְּחָלָא דְּיַמָּא דְּלָא מִתְכַל וּדְלָא מִתְמְנֵי וִיהֵי בְּאַתְרָא דְּאִתְגְּלִיאוּ בֵּינֵי עַמְמַיָּא כַּד עֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתָא וְאִתְאֲמַר לְהוֹן לָא עַמִּי אַתּוּן יְתוּבוּן וְיִתְרַבוֹן וְיִתְאֲמַר לְהוֹן עַמֵּיהּ דֶּאֱלָהָא קַיָּימָא :
רש''י והיה מספר . מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד , ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים , ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה ( דברים ל ) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו' :
(ב) וְ֥נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי-יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל: וְיִתְכַּנְשׁוּן בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְּׂרָאֵל כַּחֲדָא וִימַנּוּן לְהוֹן רֵישׁ חָד מִן בֵית דָּוִד וְיִסְּקוּן מִן אַרְעָא גַלְוָתְהוֹן אֲרֵי רַב יוֹם כְּנֵישָׁתְהוֹן :
רש''י ראש אחד . דוד מלכם : כי גדול יום . קבוץ זריעתם :
(ג) אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה: נְבִיַּיּא אֲמַרוּ לַאֲחֵיכוֹן עַמִּי תּוּבוּ לְאוֹרַיְתִי וְעַל כְּנִשַׁתְכוֹן אֲרַחֵם :
רש''י אמרו לאחיכם עמי . כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם :
(ד) רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי-הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ: אוֹכַחוּ לִכְנִשְׁתָּא דְיִשְּׂרָאֵל וַאֲמַרוּ לָהּ אֲרֵי הִיא לָא מִתְעַנְיָא בְּפוּלְחָנִי וּמֵימְרִי לָא מְקַבֵּל צְלוֹתָהּ עַד דְּתַעְדֵּי עוֹבָדַהָא בִּישַׁיָּא מִ) ּּבֵיל אַפַּהָא וּפוּלְחַן טָעֲוָתַהָא מִבֵּין קִרְוַהָא :
רש''י ריבו באמכם . בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים : מבין שדיה . דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא :
(ה) פֶּן-אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא: דִּלְמָא אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנָהּ וְאַעְדֵּי יְקָרַהּ וַאֲשַׁוֵּינַהּ רַטִּישָׁא כְּיוֹמַיָּא קַדְמָאֵי עַד לָא אִתְקָרַבַת לְפוּלְחָנִי וִיחוּל רוּגְזִי עֲלָהּ כְּמָא דְּחָל עַל עָם דָּרָא דַּעֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתִי בְּמַדְבְּרָא וַאֲשַׁוֵּי אַרְעָא צָדְיָא וְאַקְטְלִנַּהּ בְּבַצוֹרְתָא :
רש''י כיום הולדה . כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש ( ביחזקאל טז ) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין ( שם ) : כמדבר . גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו ( במדבר יד ) : והמתיה . ואקטלינה :
(ו) וְאֶת-בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי-בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה: וְיַת בְנָהָא לָא אֲרַחֵם אֲרֵי בְנִין דְּטָעַן אִינּוּן :
כתובים - משלי - פרק ל
(ח) שָׁ֤וְא | וּֽדְבַר-כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל-תִּֽתֶּן-לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי: רִגְלְתָא וּמִלְתָא כַדְבוּתָא אַרְחֵיק מִנִי מִסְכְּנוּתָא וְעוּתְרָא לָא תִתֵּן לִי זוֹנִי לַחְמָא מִסְתִי :
רש''י ראש . דלות : הטריפני . ל' מזון וכן טרף נתן ליראיו ( תהלים קיא ) :
(ט) פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע | וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן-אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי: דְּלָא אֶשְּׂבַּע וְאֶכְפַּר וְאֵימַר מַנוּ אֱלָהָא וּדְלָא אִתְמַסְכֵּן וְאֶגְנוֹב וַאֲחַלֵיל שְׁמֵיהּ דֶּאֱלָהָא :
רש''י פן אשבע . מתוך עושר וכחשתי . בהקב''ה מרוב גאוה ומהו הכחשה : ואמרתי מי ה' . כלומר אין אלהים : ותפשתי שם אלהי . להרגיל להשבע בו לשקר :
(י) אַל-תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל-(אדנו) אֲדֹנָ֑יו פֶּֽן-יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ: לָא תַלְשֵׁן עַבְדָא לְמָרֵיהּ דְּלָא נְצַעֲרִינָךְ וְתִתְחַיֵב :
רש''י אל תלשן עבד . אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב''ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו , וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב''ה קח לך אשת זנונים ( הושע א ) :
(יא) דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת-אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ: דָּרָא דַאֲבוּהִי נְצַעַר וּלְאִמֵיהּ לָא נְבָרֵךְ : (יב) דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֝מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ: דָּרָא דְדָכֵי בְעַיְנוֹי וּמִצֵאָתֵיהּ לָא אִשְׁתְּזַג : (יג) דּ֭וֹר מָה-רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֝עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֽׂאוּ: דָּרָא דְרָמוּ עַיְנוֹי וּגְבִינוֹי מְנַטְלִין :
רש''י דור מה רמו עיניו . זה גסות הרוח :
משנה שביעית פרק א
א. עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:
ברטנורה (א) עד אימתי חורשים בשדה האילן. לקמן מפרש אי זהו שדה אילן: ערב שביעית. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי: כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית: עד העצרת. דעד העצרת יפה לפרי ותו לא ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן, ועצרת בשדה אילן, והתירום, ומותר לחרוש עד ראש השנה של שביעית:
ב. אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן. כָּל שְׁלּשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:
ברטנורה (ב) לבית סאה. קרקע שהוא חמשים אמה על חמשים אמה: כבר דבלה. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרויים ככר דבלה: באיטלקי. במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו. והמנה מאה דינרים, והדינר שש מעות, ומשקל כל מעה שש עשרה שעורות בינוניות: פחות מכאן. מככר של ששים, מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה, כמו גודר בתמרים, ובוצר בענבים: וסלו. הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד פסח:
ג. אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים. אִם רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
ברטנורה (ג) אחד אילן סרק. שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה: אם ראויין לעשות. רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה. ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה: לצרכן. מלא אורה וסלו חוצה לו:
ד. הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁלּשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:
ברטנורה (ד) עד שיהיו מג' ועד ט'. כלומר דין זה שאמרנו, היינו מג' ועד ט', אבל אם היו עשרה או יותר, אף על פי שאינן עושין חורשין: שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ארישא קאי דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן, ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות, ואם אינו ענין לשבת בראשית שכבר נאמר (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמיטה שכבר נאמר (ויקרא כה) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאסור שני פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן, והכי קאמר קרא בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות, ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית: רבי ישמעאל אומר. לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמועינן מה חריש רשות, שאין לך חריש של מצוה, אף קציר דאמר רחמנא תשבות, בקציר של רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה, שזה דוחה את השבת:
ה. שְׁלֹשָה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:
ברטנורה (ה) הרי אלו מצטרפין. ונחשבין כאלו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן: וכמה יהא ביניהן. בין אילן לאילן: כמלא בקר וכליו. צמד בקר עם העול והיינו ארבע אמות, אבל פחות מכאן למעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:
ו. עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
ברטנורה (ו) נטיעות. ילדות, וזקנות קרי אילן, והכא קא משמע לן דאף על גב דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה: שורה. שנטועות במקום אחד כחומה ואינן מפוזרות: אין חורשין אלא לצרכן. משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות: שורה. תרגום חומה שורה: עטרה. גדר סביב:
ז. הַנְּטִיעוֹת וְהַדִּלּוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דִלּוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה: ח. עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִשְׁמָהּ. אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כַּנְּטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כָּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:
ברטנורה (ח) עד שיחולו. עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית על ידי פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית, עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית: נטיעה כשמה. בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פירוש אחר, כשמה, כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא: שנגמם. שנחתך: חליפין. גידולים, לשון גזעו מחליף: כנטיעה. בין לענין חרישה, בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:
גמרא ברכות דף ל''ב ע''ב
אֲפִלוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְכו' אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם פּוֹסֵק. מְתִיבִי הַמִּתְפַּלֵּל וְרָאָה אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ רָאָה קָרוֹן בָּא כְּנֶגְדּוֹ לֹא יְהֵא מַפְסִיק אֶלָּא מְקַצֵר וְעוֹלֶה לָא קַשְׁיָא הָא דְאֶפְשַׁר לְקַצֵר וְאִם לָאו פּוֹסֵק. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ בָּא שַׂר אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּים תְּפִלָּתוֹ לְאַחַר שֶׁסִּיֵים תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ רֵיקָא וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרָתְכֶם (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ וּכְתִיב וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם לָמָה לֹא הֶחֱזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם אִם הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשְׁךָ בְּסַיִיף מִי הָיָה תּוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיְיסְךְ בִּדְבָרִים אָמַר לֵיהּ אִילוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבָא חֲבֵירָךְ וְנָתָן לְךָ שָׁלוֹם הָיִּיתָ מַחֲזִיר לוֹ אָמַר לוֹ לַאו וְאִם הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ מַה הָיוּ עוֹשִׂים לְךָ אָמַר לֵיהּ הָיוּ חוֹתְכִים אֶת רֹאשִׁי בְּסַיִּיף אָמַר לוֹ וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמַה אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר כַּךְ. אֲנִי שֶׁהָיִּיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיַּד נִתְפַּיֵּיס אוֹתוֹ שַׂר וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם:
רש''י אבל למלכי אומות העולם פוסק. שלא יהרגנו: הא דאפשר לקצר. כגון שסמוך לגמור תפלתו:
זוהר במדבר דף קי''ז ע''ב
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קט''ז) יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹמֵר. יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ אִלֵּין גּוּבְרִין דַּהֲווּ עָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא דְמַדְבְּרָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן וְאוֹסִיף עָלַיְיהוּ בְכָל זִמְנָא. תָּא חָזֵי הָאי מָאן דְּאָמַר שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ דִבְנוֹי אוֹ דְמָמוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ וּלְאוֹדָאָה עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה דִכְתִיב (דברים א) וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב. לְבָתָר מַה כְתִיב. יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וְגוֹמֵר. תְּרֵין בִּרְכָאָן הֲווֹ חָד יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹמֵר. הָא חָד לְבָתָר וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְאוֹדָאָה עָלַיְיהוּ בִּרְכָאָן עַל בִּרְכָאָן. וְאִי אִיהוּ מָנֵי שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ וְלָא אוֹדֵי עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. הוּא נִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא מִלְּעֵילָא וְאִי אִיהוּ מְבָרֵךְ לֵיהּ הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְּעֵילָא. וּבִרְכָתָא בָּעֵי לְבָרְכָא לָהּ בְעֵינָא טָבָא וְלָא בְעֵינָא בִישָׁא. וּבְכֹלָא בָעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְלִבָּא. וּמַה מָאן דִמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ בָּעֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דִיְּבָרֵךְ לֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא מָאן דִמְבָרֵךְ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְבָעֵי עֵינָא טָבָא וְלִבָּא טָבָא וּרְחִמוּתָא דְלִבָּא. בְּגִין כַּךְ (שם ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל לְבָבְךָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי הָא אוּקְמוּהָ לֵית בִּרְכָתָא דִלְעֵילָא שַׁרְיָיא עַל מִלָּה דְאִתְמְנֵי. וְאִי תֵימָא יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אִתְמְנוּן. אֶלָּא כֻפְרָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ וְהָא אוּקְמוּהָ וְחוּשְׁבָּנָא לָא הֲוֵי עַד דְיִתְכְּנִישׁ כָּל הַהוּא כוּפְרָא וְסָלִיק לְחוּשְׁבָּנָא וּבְקַדְמִיתָא מְבָרְכָן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְבָתָר מָנָאן הַהוּא כוּפְרָא וּלְבָתָר מְהַדְרִין וּמְבָרְכִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכָחוּ דְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא וְלָא סָלִיק בְּהוּ מוֹתָנָא. מוֹתָנָא אֲמָאי סָלִיק בְּמִנְיָינָא. אֶלָּא בְגִין דְּבִרְכָתָא לָא שַׁרְיָיא בְמִנְיָינָא. כֵיוַן דְּיִסְתְּלַק בִּרְכָתָא סִטְרָא אַחֲרָא שָׁאֲרֵי עֲלוֹי וְיָכִיל לְאִתְזְקָא בְגִין דָּא בְמִנְיָינָא נַטְלִין כוּפְרָא וּפִדְיוֹנָא לְסַלְקָא עָלֵיהּ מִנַּיְיהוּ (ס''א עָלֵיהּ מוֹתָנָא) יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אִלֵּין נָשִׁין דְּלָא סַלְקִין בְּמִנְיָינָא. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן דְּאִינוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא בְעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא וּבִרְחִימוּתָא דְלִבָּא. אֶת בֵּית אַהֲרֹן הָכִי נָמֵי נָשִׁין דְּאִתְבָּרְכָן בְּבִרְכָתָא דִילְהוֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ אִלֵּין אִינוּן לֵיוָאֵי וְכֻלְּהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִין דְּדַחֲלִין לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הַקְּטַנִים עִם הַגְּדוֹלִים אַף עַל גַּב דְלָא עָאלִין בְמִנְיָינָא. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכַח מִנְיָינָא בְהוּ בְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְבָּרְכָן בֵּיהּ בְּהָאי מִנְיָינָא. דְּהָאי מִנְיָינָא לְאִתְבָּרְכָא הָוָה וּלְאַשְׁלָמָא שְׁלֵימוּתָא דְעַלְמִין הָוָה וּבְאָתָר דְבִרְכָאן נַפְקִין אִתְמְנוּן דִּכְתִיב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דְאִיהוּ זִיוָא דְבִרְכָּאן דְעָלְמָא דְמִנֵּיהּ נָפִיק זִיוָא לְעַלְמָא וְעַל דָּא אִקְרֵי חֹדֶשׁ זִי''ו דְּזִיוָא דְכֹלָא נָפִיק מִנֵּיהּ וְעַל דָא כְתִיב (תהלים קל''ד) יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִיּוֹן וְכֹלָא חָד מִלָּה וּכְתִיב (שם קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹמֵר:
תרגום הזוהר רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהלים קט''ו) ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹ'. ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, אֵלּוּ הַגְּבָרִים שֶׁהָיוּ עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן בַּמִּדְבָּר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁאוֹמֵר שִׁבְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, עַל בָּנָיו אוֹ עַל כַּסְפּוֹ, צָרִיךְ לְבָרְכוֹ, וּלְהוֹדוֹת עַל הַבְּרָכוֹת. מֵאַיִן לָנוּ, מִמֹּשֶה, שֶׁכָּתוּב, (דברים א') וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב, אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. ב' בְּרָכוֹת הָיוּ, אַחַת, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹ', הֲרֵי אַחַת. אַחַר כָּךְ, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶן, וּבְרָכוֹת עַל בְּרָכוֹת. וְאִם הוּא מוֹנֶה שְׁבָחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מוֹדֶה עַל הַבְּרָכוֹת, הוּא נִתְפָּס תְּחִלָּה מִלְּמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזָּק מֵחֲמָתוֹ. וְאִם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹ, הוּא עַצְמוֹ מִתְבָּרֵךְ מִלְּמַעְלָה. וְצָרִיךְ לְבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וְלֹא בְּעַיִן רָעָה. וּבְכָל דָּבָר רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבַת הַלֵּב בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ. וּמַה, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְלֵב טוֹב, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָרִיךְ עַיִן טוֹבָה וְלֵב טוֹב וְאַהֲבַת הַלֵּב. מִשּׁוּם זֶה, כָּתוּב (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שֶׁלְמַעְלָה שׁוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה. וְאִם תֹּאמַר, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נִמְנוּ. אֶלָּא כּוֹפֶר לָקְחוּ אִתָּם, וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָיָה עַד שֶׁנֶּאֱסָף כָּל אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְעָלָה לְחֶשְׁבּוֹן. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מָנוּ אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ וּבֵרְכוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְבָּרְכוּ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְלֹא הָיָה בָּהֶם מָוֶת. שׁוֹאֵל, לָמָּה עוֹלֶה הַמָּוֶת עַל יְדֵי הַמִּנְיָן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַבְּרָכָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּמִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַבְּרָכָה, שׁוֹרֶה עָלָיו הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק. מִשּׁוּם זֶה בְּמִנְיָן לוֹקְחִים כּוֹפֶר וּפִדְיוֹן, לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו הַמָּוֶת. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: אֵלֶּה הֵן הַנְּקֵבוֹת הַנִּקְרָאוֹת בָּיִת, שֶׁלֹּא עָלוּ בְּחֶשְׁבּוֹן. כִּי הַנְּקֵבוֹת לֹא נִמְנוּ בַּמִּדְבָּר. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שֶׁהֵם הַכֹּהֲנִים, וּמְבָרְכִים אֶת הָעָם בְּעַיִן טוֹבָה, וּבְלֵב טוֹב, וּבְאַהֲבַת הַלֵּב. אֶת בֵּית אַהֲרֹן, לָמָּה אוֹמֵר בֵּית. הוּא מְרַמֵּז גַּם כֵּן לַנָּשִׁים, שֶׁמִּתְבָּרְכוֹת בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' וְכוּ': אֵלּוּ הֵם הַלְּוִיִּם, שֶׁכֻּלָּם מִתְבָּרְכִים מִשּׁוּם שֶׁיְּרֵאִים מֵה'. הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּטַנִּים לֹא נִכְנְסוּ בְּחֶשְׁבּוֹן, כִּי לֹא נִמְנוּ אֶלָּא מֵעֶשְׂרִים לְמַעְלָה, יִתְבָּרְכוּ יַחַד עִם הַגְּדוֹלִים. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכָח וְכוּ': בֹּא וּרְאֵה לֹא נִמְצָא מִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִמֶּנּוּ, כַּמִּנְיָן הַזֶּה, שֶׁנִּמְנוּ בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כִּי הַמִּנְיָן הַזֶּה לְהִתְבָּרֵךְ הָיָה וּלְהַשְּׁלִים שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הָיָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת נִמְנוּ, שֶׁכָּתוּב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא זִיו, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא הַזִּיו לָעוֹלָם. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּשֵּׁם זִיו, כִּי זִיו הַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן כָּתוּב, יְבָרֶכְךְ ה' מִצִיּוֹן, (תהלים קלד) וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד הוּא. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק י'
א. אָסוּר לְאָדָם לַעֲבוֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשָׂאוֹי. אוֹ שֶׁהָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁנֵי פְתָחִים בִּשְׁנֵי רוּחוֹת שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁמַּא יֵלֵךְ וְיִכְּנֵס מִפֶּתַח הָאֶחָד. וְכֵן אִם הָיָה בְּעִיר שְׁתֵּי בָּתֵי כְּנֵסִיּוֹת יֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁמָא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מוּתָּר לוֹ לַעֲבוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶחָד מִכֹּל אֵלּוּ שֶׁהַתְּפִלִּין מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר מִצְוֹת וְאֵינוֹ מִמְּבַטְּלֵי תְּפִלָּה: ב. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אֲבָל בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ כְּסֵדֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה מוֹסִיף: ג. כֵּיצַד הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַת חוֹלִים כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים. עַל דֶרֶךְ זוּ בְּכָל אַחַת מֵהֶן וְאִם רָצָה לִשְׁאוֹל כָּל צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל. אֲבָל לֹא יִשְׁאַל לֹא בְּשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת:
מוסר
מזהר הק' ח''א דף ר''א ע''ב בלה''ק
וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף (בראשית מ''ג). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוֹי לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה אוֹי לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא לְבַקֵּשׁ מֵהֶם דִּין עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְיָקוּמוּ הַגוּף וְהַנֶּפֶשׁ לָתֵת חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם עַד אֲשֶׁר לֹא תִפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא יוֹם הַדִין שֶׁהַסְּפָרִים פְּתוּחִים וּבַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים וְאוֹתוֹ הַיּוֹם קָם הַנָּחָשׁ לִנְשׁוֹךְ אוֹתוֹ וְכָל הָאֵיבָרִים חֲרֵדִים וְרוֹעֲשִׁים וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מֵהַגּוּף וְהוֹלֶכֶת לָשׁוּט וְאֵינָה יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ תֵלֵךְ וּלְאֵיזֶה מָקוֹם מַעֲלִים אוֹתָהּ אוֹי עַל הַיוֹם הַהוּא יוֹם רוֹגֶז וְרָעַשׁ לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּיז עַל יֵצֶר הָרָע וְלִזְכּוֹר יוֹם הַדִּין שֶׁיָקוּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַנִּיחִים הַגּוּף תַּחַת הָאָרֶץ לְהִתְרַקֵּב וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְשָׁנִינוּ לְעוֹלָם יַרְגִיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרָע לְהַכְנִיעַ יֵצֶר הַרָע וּלְהִתְגַּבֵּר בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם תָּדִיר: