פרשת בחוקותי-בחוקותי יום חמישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
(כד) וְהָלַכְתִּ֧י אַף-אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם-אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶֽם: וְאֵהַךְ אַף אֲנָא עִמְכוֹן בְּקַשְׁיוּ וְאַלְקֵי יָתְכוֹן אַף אֲנָא שְׁבַע עַל חוֹבֵיכוֹן: (כה) וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֙מֶת֙ נְקַם-בְּרִ֔ית וְנֶאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל-עָרֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֙בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד-אוֹיֵֽב: וְאַיְתִי עֲלֵיכוֹן דְקָטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִתְפָּרְעוּן מִנְכוֹן פּוּרְעֲנוּתָא עַל דַעֲבַרְתּוּן עַל פִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא וְתִתְכַּנְשׁוּן לְקִרְוֵיכוֹן וֶאֱגָרֵי מוֹתָנָא בֵּינֵיכוֹן וְתִתְמַסְרוּן בִּידָא דְסָנְאָה:
רש''י נקם ברית. ויש נקם שאינו בברית כדרך שאר נקמות, וזהו סמוי עיניו של צדקיהו. דבר אחר נקם ברית נקמת בריתי אשר עברתם. כל הבאת חרב שבמקרא היא מלחמת חילות אויבים: ונאספתם. מן החוץ אל תוך הערים מפני המצור: ושלחתי דבר בתוככם. ועל ידי הדבר ונתתם ביד האויבים הצרים עליכם, לפי שאין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים את המת לקברו, נתנים ביד אויב:
(כו) בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה-לֶחֶם֒ וְ֥אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ: בִּדְאִתְּבַר לְכוֹן סָעִיד מֵיכְלָא וְיָפְיָן עֲסַר נְשִׁין לַחְמְכוֹן בְּתַנוּרָא חַד וִיתִיבוּן לַחְמְכוֹן בְּמַתְקְלָא וְתוֹכְלוּן וְלָא תִשְׂבְּעוּ ן:
רש''י מטה לחם. לשון משען, כמו (ירמיה מח יז) מטה עז: בשברי לכם מטה לחם. אשבור לכם כל מסעד אוכל, והם חצי רעב: ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. מחוסר עצים: והשיבו לחמכם במשקל. שתהא התבואה נרקבת ונעשית פת נפולה ומשתברת בתנור, והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקם ביניהם: ואכלתם ולא תשבעו. זו מארה בתוך המעים. הרי שבע פרעניות חרב, מצור, דבר, שבר מטה לחם, חוסר עצים, פת נפולה, מארה במעים. ונתתם (פסוק כה) אינה מן המנין, שהיא החרב:
(כז) וְאִ֨ם-בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: וְאִם בְּדָא לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וּתְהָכוּן קֳדָמַי בְּקַשְׁיוּ: (כח) וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת-קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף-אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם: וְאֵהַךְ עִמְכוֹן בִּתְקוֹף רְגַז וְאִרְדֵי יָתְכוֹן אַף אֲנָא שְׁבַע עַל חוֹבֵיכוֹן:
נביאים - ירמיה - פרק יז
(יט) כֹּה-אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי-(עם) הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לִי אֱזֵיל וּתְקוּם בִּתְרַע בְּנֵי עַמָּא דְיַעֲלּוּן בֵּיהּ מַלְכַיָּא דְבֵית יְהוּדָה וּדְיִפְקוּן בֵּיהּ וּבְכָל תַּרְעֵי יְרֻשְׁלֵם : (כ) וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֥לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר-יְהוָ֜ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְכָל-יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: וְתֵימַר לְהוֹן קַבִּילוּ פִתְגָּמָא דַיְיָ מַלְכַיָּא דְבֵית יְהוּדָה וְכָל דְבֵית יְהוּדָה וְכָל יַתְבֵי יְרֻשְׁלֵם דְעָלִין בְּתַרְעַיָא הָאִלֵּין : (כא) כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל-תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אִסְתַּמָּרוּ בַּנַּפְשָׁתֵיכוֹן וְלָא תִטְלוּן מְטוּל בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְתֵעֲלוּן בְּתַרְעֵי יְרֻשְׁלֵם : (כב) וְלֹא-תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל-מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת-י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶֽם: וְלָא תִפְּקוּן מְטוּל מִבָּתֵּיכוֹן בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְכָל עֲבִידְתָא לָא תַּעְבְּדוּן וּתְקַדְשׁוּן יַת יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא כְּמָא דְפַקֵּדִית יַת אֲבָהַתְכוֹן : (כג) וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת-אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת-עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י (שומע) שְׁמ֔וֹעַ וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר: וְלָא קַבִּילוּ וְלָא אַרְכִּינוּ יַת אוּדְנֵיהוֹן וְאַקְשִׁיאוּ יַת קְדָלְהוֹן בְּדִיל דְּלָא לְמִשְׁמַע וּבְדִיל דְּלָא לְקַבָּלָא אוּלְפַן :
רש''י ולא שמעו . אבותיכם למה שצויתים :
כתובים - משלי - פרק ל
(ג) וְלֹֽא-לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע: וְלָא יְלִיפֵית חָכְמְתָא וְלָא יְדַעֵית יְדִיעֲתָא דְקַדִּישִׁי :
רש''י ולא למדתי חכמה . ולא דעת קדושים ידעתי , שגרעתי או הוספתי על דברי משה :
(ד) מִ֤י עָלָֽה-שָׁמַ֨יִם | וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף-ר֨וּחַ | בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר-מַ֨יִם | בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ מַה-שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה-שֶּׁם-בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע: מַן סְלֵק לִשְׁמַיָא וּנְחֵת מַן אֲחַד רוּחָא בְּחָפְנוֹי וּמַן צַר מַיָא בְּשׁוּשִׁיפָא וּמַן אֲקִים בַּרְיָתָא דְאַרְעָא מַן שְׁמֵיהּ וּמַן שׁוּם בְּרֵיהּ אִין יְדַעְתּ :
רש''י מי עלה שמים . כמשה : מי אסף רוח . פיח הכבשן : מי צרר מים . קפאו תהומות ( שמות טו ) נצבו כמו נד ( שם ) בתפלתו של משה : מי הקים . את המשכן שבהקמתו נתבססו כל אפסי ארץ כך נדרש בפסיקתא : מה שמו ומה שם בנו . אם תאמר כבר היה דוגמתו אמור מה שם בנו איזו משפחה יצאה ממנו ונדע מי הוא : כי תדע . אם תדע מי הוא ואיך לא יראת לעבור על דבריו :
(ה) כָּל-אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ: כּוּלְהוֹן מֵימְרוֹי דֶּאֱלָהָא צְרִיפָן וּמְסַיֵעַ לְאִלֵין דְּמִתְרַחֲצִין בֵּיה :
רש''י כל אמרת אלוה צרופה . מזוקקה ולא כתב דבר שלא לצורך והיה לי ליזהר :
(ו) אַל-תּ֥וֹסְףְּ עַל-דְּבָרָ֑יו פֶּן-יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ: לָא תוֹסֵף עַל מִלוֹי דְּלָא יַכְּסִנָךְ וְתִתְכַּדֵב :
רש''י פן יוכיח בך ונכזבת . יוכיח על פניך שע''י תוספתך אתה בא לידי עבירה וכ''ש אם תגרע :
(ז) שְׁ֭תַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵאִתָּ֑ךְ אַל-תִּמְנַ֥ע מִ֝מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת: תַּרְתֵּין שְׁאֵילַת מִנָךְ לָא תִכְלֵי מִנִי עַד לָא אֱמוּת :
רש''י שתים שאלתי מאתך . עכשיו מדבר לפני הקב''ה :
משנה חולין פרק ו
א. כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בַּמְּזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. וְנוֹהֵג בַּכּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב. וְאִם שָׁחֲטוּ, אֵין מְכַסִין אֶת דָּמוֹ:
ברטנורה (א) כיסוי הדם כו'. משום דבעי למתני בחולין אבל לא במוקדשין, נקט לכולהו: במוקדשין. חטאת העוף ועולת העוף. וכן קדשי בדק הבית אם עבר ושחטן אין טעונים כיסוי: ונוהג בחיה ובעוף. למעוטי בהמה. דלא תימא בהמה בכלל חיה. ונפקא לן מדכתיב בבכור בעל מום (דברים טו) על הארץ תשפכנו כמים, מה מים אינן טעונין כיסוי, אף דם בהמה אינו טעון כיסוי: במזומן. עוף הגדל בבית: ונוהג בכוי. בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם חיה היא וטעונה כיסוי, אם בהמה ואינה טעונה כיסוי: ואין שוחטים אותו ביום טוב. משום דילמא (לא) בעי כיסוי, ומספיקא לא מחללינן יום טוב: ואם שחטו ביום טוב אין מכסין את דמו. ואפילו היה לו עפר מוכן או אפר. שמא יאמר הרואה, חיה ודאי הוא ולפיכך כיסה דמו ביום טוב, ויבוא להתיר חלבו:
ב. הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, וְהַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, חַיָּה וְעוֹף הַנִּסְקָלִים, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַשׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת:
ברטנורה (ב) ר' מאיר מחייב. דסבר, שחיטה שאינה ראויה, שמה שחיטה: וחכמים פוטרים. דסברי, לאו שמה שחיטה. והלכה כחכמים:
ג. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן, חַיָּב לְכַסוֹת. בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת. וְכֵן לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן, אָסוּר לִשְׁחוֹט אַחֲרֵיהֶם. בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן, רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר לִשְׁחוֹט אַחֲרֵיהֶן, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁאֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים:
ברטנורה (ג) ואחרים רואין אותן. דבכהאי גוונא שחיטתן כשרה: חייבין לכסות. אותן אחרים שרואים, חייבים לכסות, כדתנן לקמן שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות: פטור מלכסות. ר' מאיר קאמר לה, דסבר שחיטת חרש שוטה וקטן בינן לבין עצמן נבילה גמורה היא הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין. ורבנן פליגי עליה דר' מאיר בין ארישא בין אסיפא, אלא דנטרי ליה עד דאסיק למלתיה והדר פליגי עליה, וסברי רבען דספק נבילה היא, לא נבילה ודאית, הלכך, לענין כיסוי חייבים לכסות, ואין שוחטין אחריהן אותו ואת בנו, דשמא שחיטה מעלייתא היא, והלכה כרבי מאיר:
ד. שָׁחַט מֵאָה חַיּוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסוּי אֶחָד לְכֻלָּן. מֵאָה עוֹפוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסוּי אֶחָד לְכֻלָּן. חַיָּה וְעוֹף בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסוּי אֶחָד לְכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁחַט חַיָּה, יְכַסֶנָּה, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחוֹט אֶת הָעוֹף. שָׁחַט וְלֹא כִסָה וְרָאָהוּ אַחֵר, חַיָּב לְכַסוֹת. כִּסָהוּ וְנִתְגַּלָּה, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת. כִּסָהוּ הָרוּחַ, חַיָּב לְכַסוֹת:
ברטנורה (ד) שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף. דכתיב (ויקרא יז) חיה או עוף, הפסיק זה מזה, להטעין כיסוי לכל אחד ואחד. ורבנן סברי, האי או מבעי ליה לחלק, דאי לאו או, הוה אמינא אין צריך כיסוי אלא אם כן שחט שניהם. והכל מודים דלענין ברכה אינו מברך ברכה אחת. ואין הלכה כר' יהודה: וראהו אחר חייב לכסות. דכתיב בפרשת כיסוי הדם, ואומר לבני ישראל, מצוה זו תהא על כל בני ישראל: כסהו הרוח חייב לכסות. ולא שנו אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה, פטור מלכסות:
ה. דָּם שֶׁנִּתְעָרַב בְּמַיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם, חַיָב לְכַסוֹת. נִתְעָרַב בְּיַיִן, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. נִתְעָרַב בְּדַם הַבְּהֵמָה אוֹ בְדַם הַחַיָּה, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:
ברטנורה (ה) נתערב ביין. שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו: רואין אותו. יין: כאילו הוא מים. ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור זה, חייב לכסות: נתערב בדם בהמה. דלאו בר כיסוי הוא. ורובו דם בהמה: או בדם החיה. בדם היקז של חיה: רואין אותו. שאינו טעון כיסוי: כאילו הוא מים. ואם היה הדם הזה של שחיטת חיה ועוף ניכר בו, חייב לכסות: אין דם מבטל דם. ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה, אין דם החיה בטל. דקסבר ר' יהודה מין במינו לא בטיל. ואין הלכה כר' יהודה:
ו. דָּם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַכִּין, חַיָּב לְכַסוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא. אֲבָל יֶשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת:
ברטנורה (ו) דם הניתז. על גבי הכותל: אימתי. לפרושי קא אתי ולא לאפלוגי:
ז. בַּמֶּה מְכַסִין, וּבַמָּה אֵין מְכַסִין. מְכַסִין בֶּזֶבֶל הַדַּק, וּבְחוֹל הַדַּק, בְּסִיד, וּבְחַרְסִית, וּבִלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן. אֲבָל אֵין מְכַסִין לֹא בְזֶבֶל הַגַּס, וְלֹא בְחוֹל הַגַּס, וְלֹא בִלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁלֹא כְתָשָׁן, וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו אֶת הַכֶּלִי. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דָּבָר שֶׁמְּגַדֵּל (בּוֹ) צְמָחִין, מְכַסִין בּוֹ. וְשֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל צְמָחִין, אֵין מְכַסִין בּוֹ:
ברטנורה (ז) ובחול הדק. כל שאין היוצר צריך לכתשו: חרסית. שחיקת חרסין: ובמגופה. כיסוי של חרס שעל פי החבית: דבר שאין מגדל בו צמחים אין מכסים בו. וסיד וחרסית ולבינה ומגופה שכתשן דתנן לעיל שמכסין בהן, אע''ג שאין מגדלים צמחין, הואיל ומעיקרא קודם שנעשית בהן מלאכה היו מגדלים צמחים, מכסין בהן. והאי כללא דרבן שמעון בן גמליאל לאו דוקא. דהא נסורת של חרשים דקה, ונעורת של פשתן, אמרינן בברייתא דמכסין בהן אע''ג דאינן מגדלין צמחין. ואפר מכסים בו משום דאקרי עפר דכתיב (במדבר יט) מעפר שריפת החטאת, וכן מכסים בשחיקת הזהב דכתיב (איוב כח) ועפרות זהב לו:
גמרא חולין דף פ''ט ע''א
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְבָרָיו שֶׁל רִבִּי אֶלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בָאֲגָדָה. עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַאֲפַרְכֶסֶת. (דברים ז') לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וְגוֹמֵר. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. חוֹשַׁקְנִי בָכֶם. שֶׁאֲפִילוּ בְשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָה. אַתֶּם מְמַעֲטִים עַצְמְכֶם לְפָנָי. נָתַתִּי גְדוּלָה לְאַבְרָהָם. אָמַר לְפָנַי (בראשית י''ח) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. לְמשֶׁה וְאַהֲרֹן אָמַר (שמו' י''ז) וְנַחְנוּ מָה. לְדָוִד אָמַר (תהלי' כ''ב) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ. אֲבָל אוּמוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן. נָתַתִּי גְדוּלָה לְנִמְרוֹד אָמַר (בראשית י''א) הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר. לְפַרְעֹה אָמַר (שמות ה') מִי ה'. לְסַנְחֵרִיב אָמַר (מ''ב י''ח) מִי בְכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וְגו'. לִנְבוּכַדְנֶצַר אָמַר (ישעי' י''ד) אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב. לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר אָמַר (יחזקאל כ''ח) מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְלֵב יַמִּים. אָמַר רִבִּי עִילְאָה אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ''ו) תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה. רִ' אַבְהוּ אָמַר בִּשְׁבִיל מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ג) וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב (תהלים כ''ח) הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְנֵי אָדָם. מַה אוּמָנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָשִׂים עַצְמוֹ כְאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן. יָכוֹל יַגִּיס דַעְתּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר. מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְנֵי אָדָם:
רש''י אפרכסת. טרמויי''א: לא מרובכם. לפי שאין אתם מרבים עצמכם אלא ממעטים לפיכך חשק בכם כי אתם המעט ממעיטין עצמכם בענוה: נמרוד. מלך בדור הפלגה היה. ולכך נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם כולו במלכותו על הקב''ה: מושב אלהים ישבתי. שבנה לו ז' רקיעים של נחשת ועלה וישב עליהן: תולה ארץ. על זכות אותן שנחשבו לבלימה: שבולם את עצמו. סוגר את פיו ודומה לו בבכורות פיו בלום ורגליו מבולמות: ומתחת. מי שנדרס תחת הכל הוא זרועות עולם: האמנם אלם. אומנות יפה היא האלם אבל צדק דהיינו דברי תורה אותו תדברון: מישרים. במישור ארץ חלקה שנוחה לידרס:
זוהר בחקתי דף קט''ו ע''ב
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹמֵר. וְאַף גַּם זֹאת וְאַף כְּמָה דְאַתְּ אָמַר אַף אֲנִי גַּם לְרַבּוֹת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִקְרֵי זֹאת דְּלָא שַׁבְּקַת לוֹן לְעָלְמִין. בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם בִּהְיוֹתָם כֹּלָא כַחֲדָא. לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים בְּגִין דְּלָא אִתְחַבֵּר בְּהוּ. לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. דְּאִי לָא אֶפְרוֹק לְהוּ הָאי בְרִיתִי פָלִיג וּבְגִין כַּךְ לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. אָמַר רִבִּי חִיָּיא אֲנָא שְׁמַעְנָא מִלָּה חַדְתָּא דְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לֹא הִכִּיתִים וְלֹא הָרַגְתִּים לְכַלֹתָם מִבְעֵי לֵיהּ. אֶלָּא לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים מָאן דְּסָאנֵי לְאַחֲרָא מָאִיס הוּא לָקָבְלֵיהּ וּגְעָלָא הוּא בְגִיעוּלָא קָמֵיהּ. אֲבָל הָכָא לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּחֲבִיבוּתָא דְנַפְשָׁאי בֵינַיְיהוּ וּבְגִינָהּ כֻּלְּהוּ חֲבִיבִין גַּבָּאי הָדָא הוּא דִכְתִיב לְכַלֹּתָם לְכַלֹּתָם כְּתִיב חָסֵר ו''ו בְגִינָהּ לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים בְּגִין דְּאִיהִי רְחִימָא דְנַפְשָׁאי רְחִימוּתָא דִילִי גַּבָּהּ. לְבַר נָשׁ דְּרָחִים אִתְּתָא וַהֲוַות דַּיְירָא בְשׁוּקָא דְבוּרְסְקֵי אִי לָא הֲוַות הִיא תַמָּן לָא עָיִיל בָּהּ לְעָלְמִין כֵּיוַן דְהִיא תַמָּן דָּמֵי בְעֵינוֹי כְשׁוּקָא דְרוֹכְלֵי דְכָל רֵיחִין דְּעַלְמָא טָבִין אִשְׁתְּכָחוּ תַמָּן. אוּף הָכָא וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם דְאִיהוּ שׁוּקָא דְבוּרְסָקֵי לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים. וַאֲמָאי לְכַלֹּתָם בְּגִין כַּלֹּתָם דַּאֲנָא רְחִימְנָא לָהּ דְאִיהִי רְחִימְתָא דְנַפְשָׁאי דְשַׁרְיָיא תַמָּן וְדָמֵי עָלַי כְּכָל רֵיחִין טָבָאן דְעַלְמָא בְגִין הַהִיא כַלָּה דִבְגַוַּויְיהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִילוּ לָא אָתֵינָא הָכָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלָּה דָא דַי. פָּתַח וְאָמַר (מלאכי א') בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו. בֵּן יְכַבֵּד אָב כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ') כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְאוּקְמוֹהָ בְמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא וּבְכֹלָא. הָאי בְחַיּוֹי דְאִתְחַיֵּיב בֵּיהּ בָּתַר דְּמִית אִי תֵּימָא הָא פָטוּר מִנֵּיהּ הוּא לָאו הָכִי. דְאַף עַל גַּב דְּמִית אִתְחַיֵּיב בִּיקָרֵיהּ יַתִּיר דִּכְתִיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ דְּאִי הַהוּא בְרָא אָזִיל בְאֹרַח תְּקָלָא וַדָּאי מְבַזֶּה לַאֲבוֹי הוּא וַדָּאי עָבִיד לֵיהּ קְלָנָא וְאִי הַהוּא בְרָא אָזִיל בְּאֹרַח מֵישַׁר וְתַקִּין עוֹבָדוֹי וַדָּאי דָא אוֹקִיר לַאֲבוֹי אוֹקִיר לֵיהּ בְּהָאי עַלְמָא גַבֵּי בְנֵי נָשָׁא אוֹקִיר לֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא גַבֵּי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא חָיִיס עָלֵיהּ וְאוֹתִיב לֵיהּ בְּכֻרְסְיָיא דִיקָרֵיהּ וַדָּאי בֵּן יְכַבֵּד אָב כְּגוֹן רִבִּי אֶלְעָזָר דְּאִיהוּ אוֹקִיר לֵיהּ לַאֲבוֹי בְּהָאי עַלְמָא וּבְהַהוּא עַלְמָא הַשְׁתָּא אַסְגֵּי שְׁבָחָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְרֵין עַלְמִין בְּהָאי עַלְמָא וּבְהַהוּא עַלְמָא יַתִּיר מֵחַיּוֹי דְזָכָה לִבְנִין קַדִּישִׁין וּלְגִזְעִין קַדִּישִׁין זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דְּזַכָּאן לִבְנִין קַדִּישִׁין לְגִזְעִין קַדִּישִׁין עָלַיְיהוּ אִתְקְרֵי כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ אָמֵן:
תרגום הזוהר וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. וְאַף גַּם זֹאת, הִנֵּה, וְאַף, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, אַף אֲנִי, גַּם, הוּא לְרַבּוֹת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת זֹאת, שֶׁאֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתָם לְעוֹלָם. בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, הַיְנוּ בִּהְיוֹתָם הַכֹּל יַחַד. לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי מִתְחַבֵּר בָּהֶם. לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָם, כִּי אִם אֵינִי גּוֹאֵל אוֹתָם הֲרֵי בְּרִיתִי נֶחֱלָק, וּמִשּׁוּם זֶה אוֹמֵר הַכָּתוּב, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. אָמַר רַבִּי חִיָּא אֲנִי שָׁמַעְתִּי דָּבָר חָדָשׁ. שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם, לֹא הִכֵּיתִים וְלֹא הֲרַגְתִּים לְכַלּוֹתָם, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים, פֵּרוּשׁוֹ, כִּי מִי שֶׁשׁוֹנֵא לְאַחֵר, הוּא מָאוּס לְפָנָיו, וּמְגֹעָל הוּא בְּגִעוּל לְפָנָיו אֲבָל כָּאן, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים, מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁאֲהוּבַת נַפְשִׁי בֵּינֵיהֶם, דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ כֻּלָּם אֲהוּבִים אֶצְלִי. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְכַלֹּתָם. לְכַלֹּתָם כָּתוּב חָסֵר ו', לְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת כַּלָּה, וּלְכַלּוֹתָם, כְּמוֹ בִּשְׁבִיל הַכַּלָּה, שֶׁבִּשְׁבִיל הַכַּלָּה, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֲהוּבַת נַפְשִׁי, וַאֲהוּבָה שֶׁלִּי אֶצְלָם. בְּדוֹמֶה לָאָדָם שֶׁאוֹהֵב אִשָּׁה, וְהָיְתָה דָּרָה בְּשׁוּק שֶׁל בֻּרְסְקִי. דְּהַיְנוּ שֶׁל מְעַבְּדֵי עוֹרוֹת, שֶׁרֵיחָם רָע. אִם הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם, לֹא הָיָה נִכְנָס שָׁם לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁהִיא שָׁם, הַשּׁוּק שֶׁל בֻּרְסְקִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כַּשּׁוּק שֶׁל מוֹכְרֵי בְּשָׂמִים, שֶׁכָל הָרֵיחוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם נִמְצָאִים שָׁמָּה. אַף כָּאן, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁהוּא שׁוּק שֶׁל בֻּרְסְקִי שֶׁרֵיחוֹ רָע, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים. וְלָמָּה. לְכַלֹתָם, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל הַכַּלָּה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ וְהִיא אֲהוּבַת נַפְשִׁי, הַשּׁוֹרָה שָׁם, וְעַל כֵּן דּוֹמֶה עָלַי כְּכָל רֵיחוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם, בִּשְׁבִיל כַּלָּה הַהִיא הַשּׁוֹרָה בְּתוֹכָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִלּוּ לֹא בָּאתִי כָּאן אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר הַזֶּה, דַּי. פָּתַח וְאָמַר, בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו. בֵּן יְכַבֵּד אָב, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ, וְהֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁיְּכַבֵּד פֵּרוּשׁוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבַכֹּל. זֶהוּ שֶׁמְּחֻיָּב בְּחַיָּיו. אַחַר שֶׁמֵּת, אִם תֹּאמַר שֶׁפָּטוּר מִכִּבּוּד, אֵינוֹ כֵּן, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הוּא עוֹד מְחוּיָב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר, שֶׁכָּתוּב, כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ, גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ. וְאִם אוֹתוֹ הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מְעַקְּשִׁים, וַדַּאי שֶׁמְּבַזֶּה אֶת אָבִיו, וַדַּאי שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ בִּזָּיוֹן, וְאִם אוֹתוֹ הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וּמְתַקֵּן מַעֲשָׂיו, וַדַּאי שֶׁזֶּה מְכַבֵּד אֶת אָבִיו, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין אֲנָשִׁים, וּמְכַבְּדוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמוֹשִׁיבוֹ בְּכִסֵּא כְּבוֹדוֹ. וַדַּאי בֵּן יְכַבֵּד אָב. כְּמוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁהוּא כִּבֵּד אֶת אָבִיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַהוּא עַתָּה הִגְדִּיל שִׁבְחוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא עוֹד יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו. שֶׁזָּכָה לְבָנִים קְדוֹשִׁים וְלִגְזָעִים קְדוֹשִׁים. אַשְׁרֵי הֵם הַצַדִּיקִים הַזּוֹכִים לְבָנִים קְדוֹשִׁים לִגְזָעִים קְדוֹשִׁים, עֲלֵיהֶם נִקְרָא, כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'. אָמֵן.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פ''ה
א. הִשְׁתַּחֲוָיָה כֵיצַד אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית יֵשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה וּמִתְחַנֵּן בְּכָל הַתַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. כְּרִיעָה הָאֲמוּרָה בְכָל מָקוֹם עַל בִּרְכַּיִם. קִידָה עַל אַפַּיִם. הִשְׁתַּחֲוָיָה זֶה פִּישׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַד שֶׁנִּמְצָא מוּטָל עַל פָּנָיו אָרְצָה: ב. כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה נְפִילַת אַפַּיִם אַחַר תְּפִלָּה יֶשׁ מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קִידָה וְיֶשׁ מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הִשְׁתַּחֲוָיָה. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּחֲוָיָה עַל הָאֲבָנִים אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּיאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת עַכּוּ''ם. וְאֵין אָדָם חָשׁוּב רַשָׁאי לִפּוֹל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק כִּיהוֹשֻׁעַ אֲבָל מַטֶּה פָּנָיו מְעַט וְאֵינוֹ כוֹבֵשׁ אוֹתָן בְּקַרְקַע. וּמוּתָּר לָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם זֶה וְלִיפּוֹל עַל פָּנָיו בִּמְקוֹם אַחֵר: ג. מִנְהַג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין נְפִילַת אַפַּיִם בְּשַׁבָּת וּבְמוֹעֲדִים וְלֹא בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּרָאשֵׁי חָדָשִׁים וּבְחֲנוּכָּה וּבְפּוּרִים וְגַם בְּמִנְחָה שֶׁל עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְעַרְבִית שֶׁבְּכָל יוֹם. וְיֶשׁ יְחִידִים שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעַרְבִית. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְתַעֲנִית:
מוסר
מספר חסידים סי' מ''ו
אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם בַּעֲשׂוֹתְךָ הַמִּצְוֹת בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת לְהִתְהַלֵּל בָּהֶם כִּי לֹא נַגִּיעַ אֶל רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ לְפִי שֶׁאָנוּ עוֹבְדִים לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְיֵצֵא שְׂכָרֵנוּ לַאֲשֶׁר נִתְכַּוַּנּוּ לוֹ לְחִנָּם שֶׁלֹּא נְקַבֵּל שָׂכָר בְּכַךְ. וְכָל הָעוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר זוֹכֶה לְיוֹתֵר שָׂכָר וְּלִבְסוֹף מִתְגַּלִּין עִנְיָינָיו וּמִתְעַלֶּה. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי כָּל דְּאִתְעֲבֵיד בְּעַלְמָא הָדֵין עָתִיד לְאִתְפַּרְסְמָא לְכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא. וּמַעֲשֶׂה בְאָדָם אֶחָד שֶׁמֵּת לִפְנֵי זְמַנּוֹ כַמָּה שָׁנִים לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַרְבֵּה נִתְגַּלָּה לָהֶם בַּחֲלוֹם לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שָׁאַל לוֹ אֵיךְ אַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָם שָׁאַתָּה שָׁם. אָמַר לוֹ בְּכָל יוֹם דָּנִין אוֹתִי עַל שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְדַקְדֵּק לְבָרֵךְ בִּרְכַת הַמּוֹצִיא וּבִרְכַת הַפֵּירוֹת וּבִרְכַת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנַת הַלֵּב וְאוֹמְרִים לִי לְהַנָּאָתָךְ נִתְכַּוַּנְתָּ. שְׁאָלוֹ וַהֲלֹא אֵין מִשְׁפָּט לָרְשָׁעִים אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים בִּלְבַד וּכְבַר עָבְרוּ עָלֶיךָ יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר וַעֲדַיִּן דָּנִין אוֹתָךְ. אָמַר לֵיהּ אֵין דָּנִין אוֹתִי פוּרְעָנִיּוֹת חֲזָקִים כְּמוֹ הַשְּׁנֵים עָשָׂר רִאשׁוֹנִים: