משנה א
. אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ביצה שנולדה ביו''ט בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל בית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב''ה אומרים זה וזה בכזית:
משנה ב
. (בהמה שנולדה ביו''ט הכל מודים שהיא מותרת ואפרוח שיצא מן הביצה הכל מודים שהוא אסור) השוחט חיה ועוף ביום טוב ב''ש אומרים יחפור בדקר ויכסה וב''ה אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא:
משנה ג
. בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרים אינו הבקר עד שיובקר אף לעשירים כשמטה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעה קבין ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה:
משנה ד
. העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים לשכחה:
משנה ה
. כרם רבעי ב''ש אומרים אין לו חומש ואין לו בעור ובית הלל אומרים יש לו בעור בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרים כולו לגת:
משנה ו
. חבית של זיתים מגולגלים בית שמאי אומרים אינו צריך לנקב ובית הלל אומרים צריך לנקב ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה הסך בשמן טהור ונטמא ירד וטבל בית שמאי אומרים אע''פ שהוא מנטף טהור וב''ה אומרים כדי סיכת אבר קטן ואם היה שמן טמא מתחלתו בש''א כדי סיכת אבר קטן וב''ה אומרים משקה טופח רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח:
משנה ז
. האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי ב''ש וב''ה אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי ב''ש אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן וב''ה אוסרין איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב''ש אומרים אינה צריכה ממנו גט שני וב''ה אומרים צריכה ממנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין אבל אם נתגרשה מן הארוסין אינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה:
משנה ח
. ב''ש מתירין את הצרות לאחים ובית הל אוסרין חלצו ב''ש פוסלין מן הכהונה וב''ה מכשירין נתייבמו ב''ש מכשירין וב''ה פוסלין ואף ע''פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב''ש לישא נשים מבית הלל ולא ב''ה מלישא נשים מבית שמאי וכל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו:
משנה ט
. שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח''כ מת אחיו השני ב''ש אומרים אשתו עמו והלה תצא משום אחות אשה וב''ה אומרים מוציא את אשתו בגט וחליצה ואת אשת אחיו בחליצה זהו שאמרו אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו:
משנה י
. המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב''ש אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת המפלת לאור שמונים ואחד ב''ש פוטרין מן הקרבן וב''ה מחייבין סדין בציצית ב''ש פוטרין וב''ה מחייבין כלכלת שבת ב''ש פוטרין וב''ה למחייבין:
משנה יא
. מי שנדר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואח''כ בא לארץ ב''ש אומרים נזיר שלשים יום וב''ה אומרים נזיר בתחלה מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידים שנדר שתים ואלו מעידים שנדר חמש ב''ש אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובה''א יש בכלל חמש שתים שיהיה נזיר שתים:
משנה יב
. אדם שהוא נתון תחת הסדק ב''ש אומרים אינו מביא את הטומאה וב''ה אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה: