משנה א
. שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה אפילו לימים הרבה וחכ''א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כל אשה שיש לה ווסת דייה שעתה המשמשת בעדים הרי זו כפקידה ממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה:
משנה ב
. שמאי אומר מקב חלה והלל אומר מקבים וחכ''א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה ומשהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חייבין רבי יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד חייבין:
משנה ג
. הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבין וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם:
משנה ד
. ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלן ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם:
משנה ה
. ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין:
משנה ו
. א''ר יהודה א''כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלן שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת:
משנה ז
. בש''א רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין שמאי אומר אפי' מעצם אחד:
משנה ח
. כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ב''ה אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה ב''ש אומרים יאכלו צריד ר''ע אומר כל מעשיהם בטומאה:
משנה ט
. הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל סלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וחכמים מתירין:
משנה י
. הפורט סלע של מעשר שני בירושלים בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות הדנים לפני חכמים אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות ר''ע אומר בשלשה דינרים כסף וברביעית מעות ור' טרפון אומר ארבעה אספרי כסף שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה:
משנה יא
. כסא של כלה שנטלו חפויו ב''ש מטמאין וב''ה מטהרין שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא כסא שקבעו בעריבה ב''ש מטמאין וב''ה מטהרים שמאי אומר אף העשוי בה:
משנה יב
. אלו דברים שחזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם וב''ה אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להם ב''ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו ב''ה להורות כב''ש בש''א תנשא ותטול כתובתה ובה''א תנשא ולא תטול כתובתה אמרו להם ב''ש התרתם את הערוה החמורה לא תתירו הממון הקל אמרו להם ב''ה מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם ב''ש והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי חזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש:
משנה יג
. מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כדברי ב''ה ב''ש אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנא' {ישעיה מה} לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו ב''ה להורות כב''ש:
משנה יד
. כלי חרש מציל על הכל כדברי ב''ה וב''ש אומרים אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אמרו להם ב''ה מפני מה אמרו להם ב''ש מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אמרו להם ב''ה והלא טהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו אמרו להם ב''ש כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי: