פרק שביעי - אין מקדישין-דף כז - אוהכא קרא אשכח ודרשי לכתוב רחמנא אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו אי נמי אשר לא שדה אחוזה מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה: הכהנים והלוים מקדישין לעולם וכו': בשלמא גואלין אצטריך לאפוקי מדישראל דלא פרקי אלא עד יובל קא משמע לן דכהנים ולוים גואלין לעולם אלא מקדישין מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי וכי תימא בשנת היובל עצמה הניחא לשמואל דאמר בשנת היובל עצמה לא קדשה קמ''ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם אלא לרב מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי ולטעמיך בין לפני היובל בין לאחר היובל למה לי אלא איידי דתנא רישא לפני היובל ולאחר היובל תנא סיפא נמי בין לאחר היובל בין לפני היובל ואיידי דתנא רישא אין מקדישין ולא גואלין תנא נמי סיפא מקדישין וגואלין:
והכא קרא אחרינא אשכח ודרוש. דהקדישה ואח''כ מת אביו תיהוי אחוזה דאל''כ דלא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח''כ הקדישה ניכתוב קרא אשר לא אחוזתו ומתרביא הא דר' מאיר דדריש יצתה זו שהיא כבר אחוזה: משדה למה לי. ש''מ לכדאמרינן למדרש הקדישה ואח''כ מת אביו: יצתה זו. שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה: אפי' ישראל נמי. דהא תניא בריש פירקין (דף כד.) מקדישין לפני היובל וכו' (ואי משום דקתני מתני' אין מקדישין פחות משתי שנים לפני היובל הא אוקימנא (שם) דעצה טובה קמ''ל): הניחא לשמואל. דאמר גבי ישראל לא קדשה אצטריך לאשמועי' דגבי כהנים קדשה: אלא לרב. ליכא למימר הכי דמהיכא תיתי לן מקראי: איידי דתנא רישא. ישראל תנא סיפא גבי לוים: