וזכור את בוראיך . את המקום ברוך הוא אשר ברא אותך , אותו זכור בימי הבחרות בעוד הכח בידך ללכת בדרכי ה' לעבדו : עד אשר . טרם שיבואו ימי הרעה הם ימי הזקנה ותשות הכח , כי אז יקשה מאוד יותר מימי הבחרות : והגיעו שנים . אז הגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ורצון , כי מגודל החלשות יבחר אז במיתה :

עד אשר לא תחשך השמש . אמרו רבותינו זו פדחת שהיא מאורה ומצהבת באדם בחור וכשמזקנת היא מעלת קמטין ואין מצהבת : והאור . זה החוטם שהוא תואר קלסתר פנים : והירח . זו נשמה שמאירה לאדם שכיון שניטלה הימנו אין לו מאור העינים : והככבים . אלו הלסתות רומני דאפי שקורין פומ''ליש של לחיים שמצהיבים : ושבו העבים אחר הגשם . תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו :

עד אשר . טרם שתחשך השמש ואור היום וגו' , רוצה לומר טרם שתחלה ותפול למשכב , כי החולה כשיקשה עליו החולי נראה לו כאלו חשכו השמש והאור וכו' : ושבו העבים . יחזרו העבים לבא להחשיך האורה אחר ירידת הגשם , שהיה אז מעט אורה , רוצה לומר אחר שירווח לו מעט מן החולשה וראה האור , יחזור להחולשה ויחשך לו :

שיזועו . ירתיחו : שומרי הבית . אלו הצלעות והכסלים המגינים על כל חלל הגוף : והתעותו . יאחזה עוות שקורין קראנ''פף והתעוותו אנקרופי''רונט בלע''ז : אנשי החיל . אלו השוקים שנשען כל הגוף עליהם : ובטלו הטוחנות . אלו השינים : כי מעטו . לעת זקנה רוב שיניו נושרות : הרואות בארובות . אלו העינים :

ביום שיזועו . זה יהיה ביום שיחלש מאד וירתתו שומרי הבית , הם הידים והזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו דבר רע , וכשהאדם נחלש מאד מרתתין ידיו וזרועותיו : והתעותו אנשי החיל . הם השוקים שסובלים את הגוף הנשען עליהם , ובימי החלשות כאילו נתעקמו ואין להם עוד כח לעמוד : ובטלו הטוחנות . הם השינים הטוחנות את המאכל , ובעת החולשה בטלים הם מן הטחינה : כי מעטו . מעטו את הטחינה ואינם יכולים אז לטחון הרבה : וחשכו הראות בארובות . הם העינים הרואות דרך פתיחת חורי העינים , בעת החולשה כהו וחשכו :

שיזועו . ענין רעד ורתת . כמו והיה רק זועה ( ישעיה כח יט ) : והתעותו . מלשון עוות ועקום . כמו ודרך רשעים יעות ( תהלים קמז ט ) : החיל . ענין כח : הטוחנות . מלשון טחינה : הרואות . מלשון ראיה : בארובות . מלשון ארובה וחלון . כמו וכעשן מארובה ( הושע יג ג ) : דלתים . על השפתים יאמר . וכן נאמר דלתי פניו מי פתח ( איוב מא ו ) : וישחו . ענין השפלה ונמיכה . כמו ושח גבהות האדם ( ישעיה ב יז ) :

וסוגרו דלתים . אלו נקביו : בשפל קול הטחנה . קול ריחים הטוחנים מאכל שבמעיו והוא הקורקבן והמסס : ויקום לקול הצפור . שאפילו קול צפור מנערתו משנתו משהזקין : וישחו כל בנות השיר . כל קולות של כלי השיר דומות עליו כשיחה ולפי פשוטו משמעו ישחו כמו ישפלו כל שרים ושרות יהיו שפלים בעיניו וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד ( שמואל ב' יט ) אם אשמע עוד בקול שרים ושרות :

וסגרו דלתים בשוק . הם השפתים שהם בשוק , רוצה לומר במקום מגולה ובעת החולשה המה סגורים , בעבור כי נשפל קול הטחנה הם השנים שבטלו אז מן הטחינה , ולכן סגרו השפתים , הואיל ואינו משים בהם המאכל : ויקום לקול הצפור . ידוע שהמאכל מוליד השינה , ובהעדר המאכל יקץ לדבר קל : וישחו כל בנות השיר . הוא הגרון שבו היה משורר לפנים , אז ישח וישפיל קולו עד שלא ישמע . ( ואמר בנות השיר , לפי שקול נקבות משוררות נעים ביותר ) :

גם מגבוה ייראו . מגבשושיות ותלוליות שברחובות הוא דואג לצאת לשוק פן יכשל בהם : וחתחתים בדרך . אימות וחתות הרבה בדרכים יש לו : חתחתים . לשון כפול הוא בתיבה כמו גלגלים קשקשים זלזלים : וינאץ השקד . לשון ( שיר ז ) הנצו הרמונים שהרי האל''ף לא נקראת בה אמרו רבותינו זו קליבוסת הנק''א בלעז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט : השקד . אילן של שקדים כלומר שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להנץ לפני כל האילנות : ויסתבל החגב . אלו העגבות שתהיו עגבותיו דומות עליו כסובל משא כבד : ויסתבל . אישד''רייד שורפיי''שין בלעז : ותפר האביונה . חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש , אביונה תאוה כמו ( דברים א ) ולא אביתם ( תהלים קיט ) תאבתי לישועתך :

גם מגבוה ייראו . גם מחשבותיו מתפחדים ממה שיחשבו , שהרוח נוסעת והולכת אל מקום גבוה אל השמים ממעל ליתן דין וחשבון , והרבה פחד יש מן הדרך פן יפגעו בה מלאכי דין : וינאץ השקד . כח השומר את הגוף בהתמדה ובהשתדלות , ימאס את הגוף ולא יאבה להתמיד עוד בשמירתו ולהשתדל בו : ויסתכל החגב . אם ישכון עליו חגב תכבד עליו כסובל משא כבד , וזהו לגודל התשות : ותפר האביונה . הרוח בעלת הבינה תבטל , כי אז תלך ממנו , או אז תבטל תאות חמדת נשים לתשמיש : כי הולך האדם . כי אז האדם הולך ומתקרב לבוא אל בית עולמו זהו הקבר אשר ישכב שם עד עולם : וסבבו . ולהיות הסופדים מסבבים בשוק לעורר קנות ויללות :

וחתחתים . מלשון חתת ופחד , ונכפלו הפ''א והעי''ן הפעל ויורה על פחד הרבה . כמו אדמדם שיורה על אדמימות רב : וינאץ . ענין בזיון ומיאוס . כמו וינאץ בזעם אפו ( איכה ב ו ) ועם כי לא נקראה האל''ף הואיל והיא כתובה : השקד . ענין השתדלות והתמדה . כמו שיקדו ושמרו ( עזרא ח כט ) : ויסתבל . מלשון סבל ומשא כבד : החגב . מין ארבה . כמו שנאמר ואת החגב למינהו ( ויקרא יא כב ) : ותפר . מלשון הפרה ובטול : האביונה . האל''ף נוספת . כמו והאזניחו נהרות ( ישעיה יט ו ) והוא מלת בינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה , או הוא ענין תאוה . כמו לא אבה יבמי ( דברים כה ז ) :

עד אשר לא . ירתק חבל הכסף . זה חוט השדרה שהוא לבן ככסף ובמותו חסר מוחו ומתרוקן ויבש ומתעקש בתוך החליות ונעשה כשלשלת , ירתק לשון רתוקות כסף : ותרוץ גולת הזהב . זה האמה שהיתה מקלחת מים ונובעת כמעין כמו גולות עליות , ותרוץ לשון רציצה : ותשבר כד על המבוע . זה הכרס שהיא עבה ונבקעת במותו : ונרוץ הגלגל אל הבור . יתרוצץ גלגל העין בתוך גומה ולפי פשוטו גלגל הדולין בהם מים מן הבור כך נדרש כל הענין במסכת שבת , ומדרש קינות פותרו כנגד כל ישראל וזכור את בוראך בימי בחורותיך בעוד שהבחורות שבכם קיימת , בעוד שהכהונה קיימת שנאמר ( ישעיה מ ) ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן , בעוד שהלויה קיימת שנאמר ( דברים יא ) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך , בעוד שמלכות בית דוד קיימת שנאמר ( תהלים עח ) ויבחר בדוד עבדו , בעוד שירושלם קיימת שנאמר בה ( מלכים א יא ) העיר אשר בחרתי בה , בעוד שבית הבחירה קיימת שנאמר בה ( ד''ה ב טו ) עתה בחרתי והקדשתי הבית הזה , בעוד שאתם קיימים שנאמר ( דברים יד ) ובך בחר ה' : עד אשר לא יבואו ימי הרעה . אלו ימי הגולה : עד שלא תחשך השמש . זו מלכות בית דוד שנאמר ( תהלים פט ) וכסאו כשמש נגדי : והאור . זו תורה שנאמר ( משלי ו ) כי נר מצוה ותורה אור : והירח . זו סנהדרין דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה : והכוכבים . אלו הרבנים שנאמר ( דניאל יב ) ומצדיקי הרבים ככוכבים : ושבו העבים אחר הגשם . צרה אחר צרה קשה , אתה מוצא בכל הנבואות הקשה שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית : ביום שיזועו שומרי הבית . אלו משמורת כהונה ולוייה : והתעותו אנשי החיל . אלו הכהנים שהם גבורים בכח אמר ר' אבא בר כהנא כ''ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והכהן זורקה יותר משלשים אמה : ובטלו הטוחנות . אלו המשניות הגדולות משנת ר' עקיבא ומשנת ר' חייא ומשנת בר קפרא : וחשכו הרואות . שישתכח הגמרא מן הלב : וסוגרו דלתים בשוק . כגון דלתי נחושתא בן אלנתן שהיו פתוחין לרווחה : בשפל קול הטחנה . ע''י שלא נתעסקו בתור' אמר ר' שמואל נמשלו ישראל לטחינת הריחים מה ריחים אינן בטילות לא ביום ולא בלילה אף כאן ( יהושע א ) והגית בו יומם ולילה : ויקום לקול הצפור . זה נבוכדנצר הרשע , אמר ר' לוי י''ח שנה היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנצר עבדא בישא זיל אחריב ביתיה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה : וישחו כל בנות השיר . ( ישעיה כד ) בשיר לא ישתו יין : גם מגבוה יראו . מגבוה של עולם יתיירא וידאג לבו פן יעשה בו כאשר עשה בראשונים : וחתחתים בדרך . מתוך כך יבקש לו אותות ורמזים אם יצליח בדרך שילך כענין שנאמר ( יחזקאל כא ) כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים : וינאץ השקד . תצמח נבואת ירמיה שנאמר ( ירמיה א ) מקל שקד אני רואה אמר ר' אליעזר השקד הזה משעה שהוא מציץ עד גמר פירותיו כ''א יום כך מי''ז בתמוז עד ט' באב כ''א יום : ויסתבל החגב . זה צלמו של נבוכדנצר ( דניאל ג ) רומיה אמין שתין פותייה אמין שית ואם אין עוביו שש אינו יכול לעמוד ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר ( יחזקאל ז ) וזהבם לנדה ולמס יהיה : ותפר האביונה . זו זכות אבות תופר משענת אבות שלכ' ויהיה אביונה מלשון אב : כי הולך האדם . ישראל שנקרא צאן אדם אתם : אל בית עולמו . מבבל באו לבבל חזרו תרח אבי אברהם מעבר הנהר היה : וסבבו בשוק הסופדים . גלות יכניה קדמה לגלות צדקיה י''א שנה כשהגלה נבוכדצר את גלות צדקיהו בקולרין היו יוצאין גלות יכניה לקראת נבוכדצר על כרחן עם שאר בני העיר לקלסו שהוא גבור ומצליח והיו רואין את השבויים ושואלין אותם איש על קרובו מה נעשה בו והיו משיבין אותן ( ירמיה טו ) אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב והיו מקלסין בידם אחת ובידם אחרת מספקין ומטפחין הספד על אחיהם ועל בניהם : עד אשר לא ירתק חבל הכסף . זו שלשלת יוחסין : ותרוץ גולת הזהב . אלו דברי תורה שנאמר ( תהלים יט ) הנחמדים מזהב : ותשבר כד על המבוע . כדו של ברוך בן נריה על מבועו של ירמיהו ששניהם גלו לבבל ופסקו מלימודם בעוני הדרך , תחלה גלו למצרים שהגלם יוחנן בן קרח וכשהחריב נבוכדנצר את מצרים הגלם לבבל : ונרוץ הגלגל אל הבור . זו בבל שהוא זוטו של עולם :

עד אשר וגו' . מוסב על המקרא שלמעלה בראשית הענין שאמר וזכור וגו' , לומר זכור בוראך טרם שיהיה נעשה חבל הכסף כמו שלשלת . ועל חוט השדרה יאמר שהוא לבן ככסף , ובמות האדם חסר מוחו ומתרוקן וייבש ומתעקם בתוך החוליות ונעשה כשלשלת : ותרוץ גולת הזהב . על מוח הראש יאמר על שהוא כמעין הנובע ללחלח ולהשקות את חוט השדרה , ולפי שהקרום שעליו הוא אדום קראו זהב , כי מראה הזהב היא אדום , ורוצה לומר אז ירוצץ מוח הראש ולא ישקה עוד את חוט השדרה : ותשבר כד . על כיס המרה יאמר שנקרע אז , ומי המרה נשפך על הכבד במקום מושבו . ואחז במשל מכד מלא מים הנשבר על המעין , והמים שבכד יורדים אל המעין מקום שאין צורך אל המים , וכן היא שפיכת מי המרה על הכבד . כי בהיות האדם חי אמרו רז''ל כבד כועס והמרה זורקת בו טפה ונח מכעסו אבל אז אין הכבד כועס ואין צורך אל טפת המרה : ונרוץ הגלגל . גלגולת הראש שהיתה למעלה , מריצים אז להורידה אל בור הקבר מתחת לארץ :

ירתק . ענינו כמו שלשלת . כמו ורתוקות כסף צורף ( ישעיה מ יט ) : ותרוץ . מלשון רציצה ושבירה . כמו וירעצו וירצוצו ( שופטים י ח ) : גולת . מעין . כמו גולות מים ( שם א טו ) : כד . שם כלי . כמו וכדה על שכמה ( בראשית כד מה ) : המבוע . מעין הנובע : ונרוץ . מלשון ריצה ורדיפה : הגלגל . גלגולת הראש :

וישב העפר וגו' . מבבל באו לבבל חזרו : והרוח תשוב . זו רוח הקדש שכיון שנסתלקה רוח הקדש גלו :

וישוב העפר . הגוף שהוא מעפר , כי תחלת יצירת האדם הראשון היה מן העפר , ישוב אז אל הארץ ולהתהפך להיות עפר כמו שהיה בתחלת היצירה : והרוח . נשמת האדם תשוב אל המקור אשר ממנה נחצבה למעלה , אל האלהים אשר נתנה לו בעת הלידה :

על הארץ . אל הארץ :

הבל הבלים . אני רואה בעולם : אמר הקהלת . מי שבו קבוצת החכמה : הבל הבלים . כל מה שנברא בששת ימי בראשית :

הבל הבלים אמר הקהלת . יתכן שאלה דברי המעתיק את הספר , ואמר הנה המלך שלמה המאסף הדעות המנגדות , יפה הזהיר לההביל את ההבלים אותם שהם הכל הבל , שלא בא מהם תכלית ראוי ויקר , ( אבל אין ראוי לההביל אם באחרונה בא מהם תועלת , יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל ) . וכאומר הואיל וכן הוא סוף האדם כאמור , הנה נתאמת האמור בראשית הדברים הבל הבלים וגו' :

הקהלת . ענין אסיפה וקבוץ . כמו קהלת יעקב ( דברים לג ד ) :

ויותר שהיה קהלת חכם . ויותר ממה שנכתב בספר זה היה קהלת חכם : ואזן . עשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה וגזר על השניות סייג לעריות :

ויותר וגו' . יותר ממה שהיה קהלת חכם בעצמו , עוד היה בו מעלה יתרה , כי למד דעת את העם והיה מחכים את אחרים : ואזן . היה מאזין להם דברי חכמה , כי היה לו לשון למודים להבין לזולת : וחקר . הורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה : תקן . עשה וחבר משלים הרבה , כמו שנאמר וידבר שלשת אלפים משל :

ואזן . מלשון האזנה ושמיעה . כמו האזינו השמים ( שם לב א ) והוא מלשון אוזן : תיקן . עשה וחבר :

בקש קהלת . נתן לבו וחזר על הדבר ומצאו : דברי חפץ . הלכה למשה מסיני : וכתוב יושר . זה תורה שבכתב והנביאים :

בקש קהלת וגו' . כל הדברים שהיה חפץ לדעתם היה מבקש למצוא אותם , כי היה מטריח עצמו לעמוד על האמת : וכתוב יושר . גם היה מבקש ומחפש כתיבת יושר מבלי עול , ודברי אמת מבלי הטעאה , ומהם השכיל מה שהשכיל :

דברי חכמים . שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה כגון אכילת קדשים עד השחר והם אמרו עד חצות וקריאת שמע דערבית כמו כן : כדרבנות . מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים : וכמשמרות נטועים . מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם : בעלי אסופות . מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה גרו''סה בלע''ז כן פירשו דונש בן לברט : נתנו מרועה אחד . כל דבריהם דברי אלהים חיים הוא אמרן ורועה אחד נתנן משה מפי הגבורה : וכמשמרות . כתוב בשי''ן שהתורה בעשרים וארבעה ספרים וכמנין משמרות כהונה ולויה :

דברי חכמים . כי דברי חכמים המה כדרבנות , מה דרבן מכוון את הפרה לתלמי השדה , כך דברי חכמים מכוונים את האדם לדרכי החכמה : וכמשמרות נטועים וגו' . דברי בעלי אסופות הם המלקטים מספרים שונים ויחברו מחברות , המה דברים קבועים כמסמר הקבוע במקום תחיבתו . ועוד המה פרים ורבים כאלו היו נטועים בארץ , רוצה לומר דבריהם קיימים . ועוד יוכל החכם להוציא מהם טעמים רבים : נתנו מרועה אחד . אף שיש בהם דעות מבני אדם שונים כולם אמתיים , כי חכמת כולם נתנו מן המקום ברוך הוא החונן לאדם דעת . ולפי שדימה את האדם לבהמה הצריכה דרבונות , אחז לשון רועה מלמד את הבהמה :

כדרבנות . הוא כעין מחט תחוב בראש מלמד הבקר לכוון אותם לחרישה . כמו להצב הדרבן ( ש''א יג כא ) : וכמשמרות . וכמו וכמסמרות בסמ''ך והוא מלשו מסמר ויתד : נטועים . מלשון נטיעה : אספות . מלשון אסיפה וקבוץ :

ויותר מהמה בני הזהר . ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה : בני הזהר . לשמור דברי חכמים ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו : עשות ספרים הרבה אין קץ . אם באנו לכתוב לא הספקנו : ולהג הרבה יגיעת בשר . ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג יגיעה היא לבריות שאין להשיג ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל , אך :

ויותר מהמה בני הזהר . אמר דרך חיבה , אתה בני הזהר עוד יותר במעשיך , ממה שנאמר בספרים האלה המלמדים להזהר : עשות וגו' . כאומר אם תשאל מפני מה לא כתבו בספרים מכל מה שראוי להזהר , ואמר לעשות ספרים הרבה להזהיר בהם מכל מה שיש להזהר , לא יהיה קץ אל הספרים ההם , כי מדברים הרבה מאד יש להזהר ואי אפשר לכתוב הכל בספרים : ולהג הרבה . ועוד לקרוא הרבה בספרים מרובים יגיעה היא לבני האדם הקריאה והזכירה , ולכן משכלו יזהר האדם ממה שראוי להזהר :

ולהג . אין לו דומה , ולפי ענינו פתרונו ענין התעסקות הלמוד . וכן תרגומו ולמעסק בפתגמי אורייתא . ובפייט של ראש השנה בלהג מלהגים ובלשון ישמעאל הוא . כמו קריאה : בשר . כן יקרא האדם . וכמו שנאמר יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' ( ישעיה סו כג ) :

סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא . מה שתוכל עשה ולבך לשמים : ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם . כי לדבר הזה נברא כל האדם :

סוף דבר . תכלית כל דבר : הכל נשמע . כל מה שהאדם עושה נשמע הוא לפני המקום ברוך הוא ולא נכחד ממנו דבר , לכן את האלהים ירא שלא לעבור על דבריו מה שהזהיר שלא לעשות : שמור . לעשות אותם : כי זה כל האדם . רוצה לומר מה שנאמר למעלה מה שיקרה לאדם בחייו ובמותו , זהו המקרה של כל האדם אין נעדר ולכן מאד הזהר במצות המקום ברוך הוא :

כי את כל מעשה . אשר אדם עושה , יביא האלהים במשפט , ולכך נקוד מעשה פתח והטעם למעלה לפי שאינו דבוק לשם : על כל נעלם . אפילו על השוגג : אם טוב ואם רע . אפילו נכשל במצוה כגון נותן צדקה לעני בפרהסיא : סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' : חסל פירש''י קהלת :

כי את כל מעשה . את כל מעשה האדם אשר יעשה : האלהים יביא במשפט . המקום ברוך הוא יביא אותם במשפט לשפוט עליהם : על כל נעלם . רוצה לומר לא לפי הנראה לבני האדם , רק כפי כוונת הלב הנעלם מן הבריות : אם טוב . בין אם היה הכונה לטובה בין אם היה הכונה לרעה , לפיהן ישפוט וישלם גמול . וכאומר לכן את האלהים ירא ואת מצותיו שמור :