הופיע . הראה וגלה לנו את נקמתך :

אל נקמות ה' . אתה ה' היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך :

הופיע . ענין הארה כמו הופיע מהר פארן ( דברים לג ) :

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה: אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות מקדש נתן בין שתי אותיות מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר אל נקמות ה' אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב הופיע מהר פארן לרעה דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:ברכות לג ע"א אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה וא"ר אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך מתקיף לה רב אדא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר עולא שתי הופעיות הללו למה אחת למדת טובה ואחת למדת פורענות וכו'.סנהדרין צב ע"א אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה: ת"ר הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין האמת בתי עובדי כוכבים בישובן אומר בית גאים יסח ה' בחורבנן אומר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכו'.ברכות נח ע"ב

(א-ד) אל, בסימן הזה ספר טענות המכחישים את ההשגחה שמביאים ראיה שאין ה' משגיח על העולם ממה שהרשעים מצילים והצדיקים מעונים ביסורים, ומשיב תשובה ע''ז, ובזה יש לו סמיכות והוא ענין אחד עם שיר מזמור ליום השבת שהוא ג''כ על ענין זה באופן שכל השלשה מזמורים האלה הם עצם אחד : אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, המשורר מזכיר דברי פועלי און, שפועלי און הם יביעו וידברו עתק ויתאמרו לאמר ''אל נקמות ה' אל נקמות הופיע'' ר''ל הם טוענים, מדוע ה' מחריש להרשעים, והלא ראוי שיופיע להענש אותם מצד ג' עניניים, {{{א}}} מצד שאתה אל נקמות, וראי שתופיע לעשות נקמה ברשעים, {{{ב}}} הלא ראוי שתנשא מצד שאתה שופט הארץ, ותשב גמול על גאים, שזה מחויב שתעשה מצד המשפט להשיב להם גמול כפי מעשיהם הרעים, {{{ג}}} זה מחויב מצד היושר כי עד מתי ימצאו רשעים ועד מתי רשעים יעלוזו בהצלחה, - טענה זו, יביעו וידברו עתק ויתאמרו בטענה זו כל פועלי און, להוכיח מזה שאין השגחה ושאין שכר ועונש :

הנשא . הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך :

עד מתי . וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו :

יעלזו . ישמחו :

יתאמרו . ישתבחו כמו ( דברים כו ) האמרת והאמירך :

יביעו . ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר ( לעיל יט ) : עתק . דבור חזק כמו יצא עתק מפיכם ( ש''א ב' ) : יתאמרו . מלשון התרוממות וכן את ה' האמרת ( דברים כו ) :

יבע, ידברו, יתאמרו. נבע מציין נזילת הדברים מן מקור המחשבה, כמו שינבעו המים מן המקורות, והדבור מציין הרחבת הדברים בראיות וטענות, והאמירה מציין האמירה ההחלטית היוצאת ע''י הדבור והוכוח, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ג') באורך, ובא ע''מ התפעל שמורה על המדומה, שנדמה להם שהחליטו אמירה מכרעת מופתיית :

ידכאו . ענין כתיתה ושבירה : יענו . מלשון ענוי :

(ה-ו) עמך, גם זאת מדברי פועלי און, הם טוענים לאמר, עד מתי רשעים ה' הלא הם ידכאו את עמך ויענו את נחלתך וגם אלמנה וגר יהרגו, שמרצחים את הצדיקים ואת החלשים, עד מתי יהיה זה ולא תעשה משפט, כן יביעו ידברו עתק ויתאמרו כל פועלי און, ר''ל כן יטענו נגד ה' :

עמך ידכאו, ונחלתך יענו. עם מושג הנחלה מקושר הדבוק הרוחני שיש לו עמהם ע''י נפשותיהם וקדושתם והשראת שכינתו בם, משא''כ שם עם מציין רק קשר העם עם מלכם, שהוא קשר מדיני וגופני (עמ''ש ירמיה ב' ז'), וע''כ על נחלתך אמר יענו, שעם מושג העינוי מקושר תמיד ההכנעה הנפשיית, וזה ההבדל בנו ובין ידכאו שבא על הגוף :

יהרגו, ירצחו. עם פעל רצח מקושר הרעיון שההריגה הוא בדרך רציחה, ורצח הבא בפועל מורה שהם קשר רוצחים, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :

ולא יבין . אינו נותן לב להתבונן במעשיהם :

וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ: שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה וכו'.בבא קמא עט ע"ב

ויאמרו, ועל ידי הטענות האלה יאמרו ויוכיחו, כי לא יראה יה, שה' אין משגיח בעולם, שאם היה משגיח היה עושה משפט לעשוקים ונקמה ברשעים, ובהכרח שלא יראה את עניני העולם השפל, ולא יבין את כל הנעשה שם, ובין המכחישים ההשגחה היו שני כתות, כת א' היו מכחישים רק ההשגחה על ענינים הפרטים, אבל לא היו מכחישים הידיעה, כי אמרו שה' יודע את הכל בידיעה קדומה מראשית ויודע כל הדברים מצד כללותם לא מצד פרטותם, כי ידיעת הפרטים יהיה ע''י הראיה בעיניהם וה' אין לו כלים גשמיים לראות בהם וא''א שיראה דברים הפרטים המתחדשים, וכמ''ש במו''נ (ח''ג פט''ז) בשם הפילוסופים, ועז''א ויאמרו לא יראה יה. ויש שהיו מכחישים גם הידיעה, וכמ''ש ג''כ הרמב''ם שם וכמ''ש מה העמוד הזה אנו רואה וכו, ואלה היו מכחישים גם הבינה שהוא מן הקודם אל המאוחר, ויאמרו לא יבין אלהי יעקב, והכת הראשונה היה ראייתם מצד שאינו מעניש הרשע תיכף והרשעים מצליחים שהוא מ''ש אל נקמות הופיע וכו' עד מתי רשעים ה', והכת השנה היה ראייתם ממ''ש עמך ה' ידכעו וכו' אלמנה וגר יהרוגו, שאם יש לו ידיעה כללית מראית קדומים לא היה ראוי שיברא רשעים מחריבים את הישוב, וכמו שנמצאו כל הטענות האלה בוכוחי איוב וריעיו כמש''ש, ועז''א לא יבין אלהי יעקב שגם לא יבין מן הקודם אל המאוחר :

בינו בוערים בעם . קצת שוטים שבעולם :

בינו . אתם השוטים שבעם תנו לב להבין :

(ח-י) בינו בוערים בעם, היוסר גוים הלא יוכיח, מביא תשובת ה' על טענותיהם, ור''ל ה' שהוא יוסר גוים ושהוא מלמד לאדם דעת, הוא יוכיח ויתוכח אתם, לאמר בינו אתם בוערים בעם ואתם כסילים מתי תשכילו, כי הא הנוטע אזן הלא ישמע, ר''ל שכל הפועל כלי מן הכלים לולא שהפעל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו, לא היה יכול לעשותו, ולכן על מ''ש שהשם לא ישיג אלו הפרטים להיותם ממושגי החושים וה' לא ישיג בחוש, ע''ז משיב, שאם היה ענין השגת הראות נעלם מהשי''ת איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות והשמע, (וכמ''ש זה במו''נ פי''ט משלישי) וכבר בארתי בפי' ישעיה (סי' כ''ט) במ''ש הפככם אם כחומר היוצר יחשב, שמה שאנו בעלי חומר אין אנו משיגים הדבר רק ע''י הכלים הגשמיים הראות והשמע הוא באמת הפך הסדר, שהסדר אצל השכל המופשט מחומר הוא בהפך שיראה וישמע מפני שישכילם, שע''י שהשכיל ה' מהות הראיה והשמיעה טרם נטע אזן ויצר עין, ישיג גם האופן איך יחוש אותם האדם בחושיו הגשמיים, ורק אנחנו בעלי חומר א''א שנשכילם רק ע''י שנראה ונשמע, וכן יתבאר במ''ש במורה שם פרק כ''א, עיי''ש :

בינו בוערים, וכסילים מתי תשכילו. כבר התבאר (צ''ב ז') שהבער נבער מדעת, לא כן הכסיל הוא בעל דעת רק תאותו תעור עיניו, ויש הבדל בין בינה ושכל, שהבינה אינה שולטת על כל הדברים, כי חקי החכמה וכן הדברים האלהיים לא יושגו בבינת אדם, אבל השכל הוא כח חד שיעבור גם בדברים אלה שאין הבינה שולטת, כמ''ש בפי' משלי בכ''מ, וע''כ אמר שהכסילים ישכילו, והבוערים יבינו, מעלה כ''א למדרגה יותר גבוה כפי מדרגתו, שא''א לומר שהבער ישכיל, שזה כמה מדרגות למעלה מכחו :

הנוטע אזן . שמא הקב''ה שנטע אוזן לא ישמע צעקת עמו ועניו :

הנוטע . הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע : אם יוצר עין . אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות :

הֲנֹטַע אֹזֶן: א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט א"ל אין א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו וכו'.סנהדרין לט ע"א

הלא יוכיח . ייסר אתכם על כך :

היוסר . המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם : המלמד . הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח :

(י-יא) היוסר, ר''ל כן יוכיח ה' ויתוכח להשיב על דברי פועלי און וטענותיהם, וזה יוכיח מצד שהוא יוסר גוים, ומצד שהוא מלמד לאדם דעת, שוכוחו יתגלה, אם ע''י אדם פרטי שמלמדו דעת, כמו שיגלה ליחידי סגולה חכמים או נביאים וילמדם שידעו אופני השגחתו, או שיוכיח ע''י שייסר גוים וגדולים ביסורים עד שעיז יכירו השגחתו ושכרו וענשו כמו ששם אותותיו במצרים ובכמה אומות להודיע השגחתו, וכן יוכיח ה' אשר הוא יודע מחשבות אדם כי המה הבל, שיוכיח ויראה שלא לבד שיודע את מעשיו כי גם יודע מחשבותיו והבליו ואין דבר נעלם מאתו :

יוכיח. יתוכח בראיות, כמו ומה יוכיח הוכח מכם (איוב ו') :

ה' יודע . מחשבותיכם שאתם סבורין להתגאות בנזר המלוכה ותדעו כי הבל הם :

כי המה הבל . מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א''כ בהבטה מועטת :

אשרי הגבר . אשריהם הצדיקי' המעוני' תחת ידיכם ובלבד שיהו עוסקין בתורה ובמצות :

אשרי הגבר . אשרי להצדיקים המעונים אשר ה' הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר''ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה :

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ: אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח.ברכות ה ע"א

(יב-יג) אשרי עתה מתחיל להשיב על שאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שע''י שהרשע מצליח ימהר ויבא קצו ואחריתו עדי אבוד, כמ''ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, והצדיק על ידי היסורים הזמניים ימלט מאבדון נצחי, וז''ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה להשקיט לו מימי רע, שע''י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי רע, שע''י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי הרעה שהוא ימי המות, שאז יכרה לרשע שחת עדי עד, להאבידו לעולם, ומ''ש ומתורתך תלמדנו, הוא מאמר מוסגר שזה למדנו מן התורה, כמ''ש ומשלם אל שונאיו כנ''ל, או שהמאמר מקביל אשר הגבר אשר תיסרנו להשקיט לו מימי רע, ומתורתך תלמדנו כי לא יטוש ה' עמו :

להשקיט לו מימי רע . כי היסורין גורמין לו להשקיט להם מימי דין גיהנם עד שיראה שיכרה לרשע שחת :

להשקיט . בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם : עד יכרה . עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה :

להשקיט . ענין הנחה : יכרה . ענין חפירה כמו בור כרה ( לעיל ז' ) : שחת . בור :

להשקיט לו. שיהיה לו שקט מיום המות, כמו למה אירע בימי רע (למעלה מ''ט), ויל''פ שמתורתך תלמדנו שישקוט ולא יתרעם על ימי רע והיסורים ויקוה לה' עד שיכרה לרשע שחת :

לא יטוש . לא יעזוב עד עולם :

כי ועמ''ש עמך ה' ידכאו ונלחתך יענו משיב כי לא יטוש ה' עמו, וסופו לריב ריבם מיד הרשע המריע להם :

כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב. הנטישה היא יותר מן העזיבה, שמפריד הדבר מאתו בכח, ואמר למעלה (כ''ז) אל תטשני ומוסיף אל תעזבני, ובמ''א (ח' נ''ז) יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו, שר''ל שיהיה עמנו כמו עם אבותינו ואל יעזבנו, וכן אל יטשנו בהרחקה יתירה כדי שעי''כ יטה לבבינו אליו מתוך הכרח היסורים, וכמו שפרשתי שם, וכבר התבאר שיש הבדל בין עם ובין נחלה, שנחלה הוא מצד הקשר שי''ל עמהם שעי''ז הם לו נחלה עולמית ע''י קדושתם, ועז''א שמצד שהם עמו הגם שיעזבם לפעמים ע''י רוע מעשיהם לא יטשם, ומצד שהם נחלתו אף לא יעזבם שהוא קל מנטישה :

כי עד צדק ישוב משפט . היסורין שלהם עד שיצדקו בשבילם ואחר המשפט כל ישרי לב יתקבצו כי יטלו שכרם :

ישוב משפט . משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי : ואחריו . אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא :

כי עד צדק ישוב משפט, מבאר הטעם שה' מאחר עונש הרשע, כי המשפט ישוב מדרכו ללכת עד הצדק, ופי' הדבר כי המשפט הוא כפי שורת הדין, והצדק לא ילך עפ''י עומק הדין הגמור רק ישקיף על הזמן והמקום והענין שהוא לפנים משורת הדין, ויצוייר שהגם שיחוייב הרשע להענש עפ''י המשפט הגמור, יתאחר המשפט בהשקף על הצדק, שיאחר ענשו ע''י זכות קדום שעשה איזה מצוה, או ע''י זכות אבות, או ע''י שיוליד בנים צדיקים, או שממתין אולי ישוב בתשובה, או שממתין עד שתתמלא סאתו או שהוא צדיק בערך שיש בדורו רשעים גדולים ממנו, שכ''ז ממדת הצדק, עד שעת יצא המשפט להעניש את הרשע יביט שהצדק הוא עדיין רחוק ממקום העונש, ר''ל שלפי הצדק לא הגיע עדיין זמן ענשו, וישוב המשפט מדרכו לאחור אל מקום הצדק, ולא ילך עד שהצדק ילך עמו, ר''ל עד שיגיע זמן ענשו גם לפי הצדק, וכן אחריו (ישובו) כל ישרי לב, כן כל ישרי לב עת רוצים לקבל שכרם כפי חקות המשפט, ישובו מדרכם אל הצדק, שלפעמים הגם שלפי המשפט ראוי שהצדיק יקבל שכרו תיכף, לא יחוייב כן מצד הצדק, בעבור איזה עון קדום, או להוריש זכותו לבניו, וכדומה, שיתאחר גמול הצדיקים עפ''י דרכי הצדק, הגם שהיה ראוי שיקבלוהו לפי חקי המשפט ודין הגמור, יבחרו ישרי לב יותר שיתנהג עמהם עפ''י חקי הצדק. ובפשוט יבואר שר''ל שהגם שבעת יצלח הרשע ידמה לנו שהמשפט אינו לפי הצדק, כמ''ש כי רשע מכתיר את הצדיק ע''כ יצא משפט מעוקל, אבל אח''כ ישוב המשפט אל הצדק, וכל ישרי לב ימשכו אחריו לראות צדקת ה' במשפטיו :

צדק משפט. התבאר ישעיה א' כ''א ובכ''מ בתנ''ך, ומלת ישוב נמשך לשנים לפי הא' :

מי יקוס לי . זכות מי יעמד לנו בין המריעים הללו :

מי יקום לי . מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי :

מִי יָקוּם לִי: והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו וגו' ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און וכו'סוטה יג ע"ב

(טז-יז) מי יקום לי, שיעור הכתובים כמעט שכנה דומה נפשי לאמר מי יקום לי עם מרעים, ר''ל כמעט התיאשתי מכל ריוח והצלה, ונפשי שכנה דומה, דוממת וחושבת לאמר מי יקום לי עם מרעים לולי ה' עזרתה לי, שבדרך הטבע (אם לא יבא לי עזר בדרך נס מה') א''א כלל שאנצל, כי מי מבני אדם יקום לי עם מרעים, מי יעזר לי ומי יתיצב עמי להלחם כנגדם, כן שכנה נפשי דוממת ומחרשת בתכלית היאוש, אבל בעת,

מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און. פועלי און הם יותר ממרעים, שהם הפועלים האון בפועל, כמ''ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, שהמרעים יעשו בסוד והפועלי און ברגש ובפרהסיא, וההתיצבות בא תמיד על מקום שצריך להתחזק בכח כמ''ש (ישעיה ג' י''ג ובכ''מ), ומוסיף גם אם יקום עם מרעים שאין רעתם גלויה כ''כ בפועל, מי יתיצב בשבילי עם פועלי און שרעתם גלויה ויצא לפועל, וצריך התיצבות נגדם למלחמה :

דומה . דומיה :

לולי . אם לא היה לי ה' לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר :

דומה . ענין שתיקה כמו נאלמתי דומיה ( לעיל לט ) :

שכנה דומה. שכנה דוממה, כמו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' :

אם אמרתי . כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה' ישען אותי להשאר עומד :

מטה . מלשון הטיה : יסעדני . מלשון סעד ותמיכה :

אם אמרתי מטה רגלי, שנדמה לי שכבר מטה רגלי ונפלתי, אז חסדך ה' יסעדני, התעורר מדת חסדך לסעד אותי והצלתני מיד מרעים בחסדך :

ברוב . בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי :

שרעפי . ענץ מחשבה וכן בחנני ודע שרעפי ( לקמן קלט ) : ישעשעו . מלשון שעשוע ושמחה כמו ושעשע יונק ( ישעיה יא ) :

ברוב, גם בעת שיתרבו שרעפי בקרבי, שאחשוב מחשבות ואחקור ברעיוני על עניני ההנהגה בשלות הרשעים ומעיין בדבר הזה, אז תנחומיך ישעשעו נפשי, כי אז אדבר אל נפשי לאמר.

היחברך כסא הוות . היוכל להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכות של עמל : עלי חק . בשביל חק להיותו חק להם עבודתם :

היחברך . וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים : יוצר עמל . בורא ומחדש דברי עמל : עלי חוק . להיות להם חק קבוע :

הוות . ענין שברון :

היחברך חסא הוות, וכי אפשר שיתחבר עמך כסא הוות, המושל הרשע שיושב על הכסא ומנהיג ברשע עד שידמה במליצה כאלו הוות והשבר הוא המושל היושב על הכסא, וההוות המושל הוא יוצר עמל עלי חק, הוא מחוקק ומניח נימוסים של און ועמל ומצייר וכותב אותם שישארו לחק ומשפט ונימוס, ומפרש מהו העמל שהוא מניח לחק, שהוא.

היחברך. היתחבר עמך. כסא הוות. מצייר ההווות והשבר כעצם מופשט יושב על הכסא. יוצר עמל עלי חק. המשפט הנימוסי נקרא חק ומניחי הנימוסים נקראים מחוקקים, והיה דרכם לחוק הנמוסים בצור ובלוחות אבנים למען יעמדו למשמרת, ועל המחוקה היו מושכים בדיו בשבט סופר, ועז''א מני מכיר ירדו מחוקקים (שהם מניחי החקים שחוקקים אותם באבנים), ומזבולון מושכים בשבט סופר, (הם הסופרים שמשכו על המחוקק), ובזה יל''פ מ''ש לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שגם בעת הגלות ימצאו ביניהם חכמים מניחי החקים שנקראים מחוקקים, וסופרים המושכים בשבט סופר על המחוקה, וזה נקרא יוצר עלי חק שמצייר וכותב את החק, והוא מצייר עמל ואון לשים אותו לחק, כמ''ש הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו :

יגודו . יאספו גדודים על נפש צדיק להרוג : ירשיעו . יחייבו בדין להורגו :

יגודו . יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה : ירשיעו . מחייבים בדינם המקולקל :

יגודו על נפשי צדיק, שמניח חקים שעל פיהם יתגודדו גדודים על נפש צדיק לרצחו, ובהחקים האלה דם נקי ירשיעו, שתחת שכפי חקי הצדק ראוי להרשיע את הרוצח ששפך דם נקי, עפ''י חקי עמל שיצר יצדיקו את הרוצח וירשיעו את דם נקי, לאמר שנהרג בדין ובמשפט ואין להרוצח משפט מות, וכוונת מליצתו שאחר ה' הוא היושב על כסא משפט, והוא המחוקק העליון, אם נאמר שמה שהרשע ידכאו עם ה' ואלמנה וגר יהרוגו הוא טוב בעיני ה' ולא יענישנו ע''ז, הלא ידמה כאלו הוא הנותן חקים נשחתים כאלה, שמותר לשפוך דם נקי ושאין עונש להרוצח, וזה א''א לומר שכסא ה' יהיה מתחבר אל כסא הוות שיוצר חקי עמל כאלה, ואם כן בודאי ישלם להרשע כרעתו :

ויהי ה' . אבל ה' היה לי למשגב להצילני מידם :

למשגב . לחוזק :

ויהי, וכמו שחשבתי כן היה, כי ה' היה לי למשגב, מצד שהוא ה' בורא כל, ומצד שהוא אלהי ביחוד ע''י השגחתו הפרטית, היה לי צור מחסי, בפרטות :

אונם . אונסם כמו ( איוב כא ) יצפון לבניו אונו :

וישב עליהם . עליה' ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע : וברעתם . בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה' : יצמיתם ה' . כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה :

אונם . ענין כח כמו מצאתי און לי ( הושע יב ) : יצמיתם . ענין כריתה כמו אותו אצמית ( לקמן קא ) :

וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם: כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרים שירה ועומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה נלכדה ביתר גמרא נחרשה העיר וכו'.תענית כט ע"א וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם: ת"ש רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום וכן בשניה וכו'.ערכין יא ע"ב

וישב, ועל הרשעים ישב את אונם וחמסם, ולא שיהיה העונש ע''י סבה שחוץ להם, רק ברעתם יצמיתם שהרעה עצמה תכרית אותם, ולא יהיה ע''י דרך הטבע רק יצמיתם ה' אלהינו, כמ''ש טבעו גוים בשחת עשו נודע ה' משפט עשה כמו שפרשתי שם, גם יאמר שיכרתו משני טעמים, {{{א}}} מצד רעתם, {{{ב}}} מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו ויריב רבינו מני צר :