תהלים-תהילים פרק-עו{א}
לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃
למנצח, יסדו אסף בימי חזקיה על נס של מפלת סנחריב :
{ב}
נוֹדָ֣ע בִּֽיהוּדָ֣ה אֱלֹהִ֑ים בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ׃
נודע . אז בעת מפלת סנחריב יהיה אלהים נודע ומפורסם ביהודה : בישראל . כפל הדבר במ''ש :
נודע ביהודה אלהים, כי שבט יהודה עבדו את ה' ונודע ביניהם עפ''י מעשיו, וגם בישראל שהם יתר השבטים, שביניהם לא נודע אלהים כ''כ, בכ''ז גדול שמו ביניהם :
אלהים, שמו. התבאר בכ''מ, ששמו מורה על הפרסום והוא מדרגה קטנה מן נודע אלהים, שהוא ידיעת עצמו שזה ביהודה שהשכינה שם, ובישראל רק שמו גדול :
{ג}
וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן׃
ויהי בשלם . אז ידעו הכל אשר סוכו ומדורו של המקום הוא בציון ובירושלים :
בשלם . הוא ירושלים כמ''ש ומלכי צדק מלך שלם ( בראשית יד ) : ומעונתו . מלשון מעון ומדור :
ויהי בשלום סוכו, בירושלים ששם ישבו ההמון, שם היה סוכתו של ה', שהסוכה היא דירת עראי, ומעונתו בציון, בציון שם ישבו המלך והסנהדרין וכהני ה', שם היה מעונתו בקביעות כי שם היה מקדש ה' :
סוכו, מעונתו. הסוכה ארעי והמעון קבוע, ושם מעון בא לרוב על דברים הגיונים, או מעון חיתו טרף הנוראים :
{ד}
שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי־קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה׃
שמה שבר רשפי קשת . של סנחריב ואוכלוסיו , רשפי קשת אין רשפי קשת לשון רשפי אש שאין לשון רשפי אש נופלים בקשת וזה רפי ורשפי אש דגוש ורשפי קשת ל' ולחומי רשף ( דברים ל''ב ) דמתרגמינן עוף , ובני רשף יגביהו עוף ( איוב ה' ) וכן ומקניהם לרשפים ( לקמן עח ) לצפרים , וכן ובני רשף בני עפיפה הם שדים יגביהו לעוף אף זה לשון חצים המעופפים כענין שנאמר ומחץ יעוף יומם , שמה שבר רשפי קשת חצים שהקשת מעופף , וכל המזמור הזה מדבר במפלת סנחריב שלא מצינו אויב נופל בירושלים אלא הוא :
שמה . סביבות ירושלים שבר וביטל להב ברזילי חצי הקשת : מגן וחרב . גם שבר מגן וחרב ואת המלחמה עד עולם מבלי תקומה :
רשפי . גחלים כמו רשפיה רשפי אש ( ש''ה ח' ) והוא מושאל לזוהר ברזל החיצים וכמו שיאמר בלהב חרב וברק חנית ( נחום ג' ) :
שמה שבר רשפי קשת, סנחריב שהלך בקשת וחרב ומלחמה לכבוש את כל העולם כשהגיע לציון שבר ה' כלי מלחמתו ונחה שקטה כל הארץ, סלה סיום הענין :
{ה}
נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי־טָֽרֶף׃
נאור אתה אדיר . לשון נאר מקדשו ( איכה ב' ) נארת ברית עבדך ( לקמן פט ) מנאר את אויביך וקמיך ומטאטאן מן העולם , נאור על שם מעשיו נקרא כמו חנון ורחום וקנא על שם שהוא חונן שהוא מרחם שהוא מקנא : אדיר מהררי טרף . חזק מענקים טורפים הגבוהים כהרים ולנגדך אין גבורת' נודעת :
נאור אתה . אתה הוא המנהיר והמצהיל ויותר חזק מההרים אשר בהם חיות הטורפים והוא משל על חיל סנחריב :
נאור . מל' הארה : אדיר . חוזק :
נאור, מפלת סנחריב היתה בלילה, עפ''ז ימליץ את ה' היוצא מהר ציון להכות במחנה אשור כאריה וככפיר היוצא בלילה מהררי טרף להכות בעדר צאן, (וכן המשילו ישעיה כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו) וקראו בשם נאור, כאומר שלא יחשך לך בלילה בלכתך אל מחנה האויב, ואתה אדיר מהררי טרף, לטרוף את הבאים לצור על הר ציון :
נאור. מענין אור, והוא שם הקריאה :
{ו}
אֶשְׁתּוֹלְל֨וּ ׀ אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹא־מָצְא֖וּ כָל־אַנְשֵׁי־חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם׃
אשתוללו . כמו השתוללו כמו ( דה''י ב' כ' ) ואחרי כן אתחבר אחזיה וגו' כמו התחבר ונגזר אשתוללו מגזרת ( איוב יב ) מוליך יועצים שולל , והוא לשון משגה ושלו כשוטים שוגים והתי''ו נופלת בלשון המתפעל באמצע התיבה בכל תיבה שתחילתה שי''ן : נמו שנתם . נרדמו בשינה לשון תנומה : ולא מצאו . ידיהם וכחם כשבאת ליפרע מהם :
אשתוללו . חיל סנחריב שהיו אבירי לב למלחמה נעשו שוטים לבלי דעת לערוך מלחמת ונרדמו בשינה וכל אנשי החיל לא מצאו ידיהם לערוך מלחמה והוא ענין מליצה לומר שכולם נפלו פגרים מתים :
אשתוללו . ענץ סכלות כמו מוליך יועצים שולל ( איוב י''ב ) : נמו . מל' תנומה :
אשתוללו, ואיך אבירי לב אלה חיל סנחריב, השתוללו ונשכח מהם דבר זה, שהטורף האדיר מכל יבא עליהם בלילה מהר ציון להשחיתם, ואיך נמו שנתם ושכבו לישן בלילה הזאת, עד שאח''כ לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, יצייר שנאבדו ידיהם מהם, ובעת בא הטורף עליהם לא היו להם ידים ללחום כנגדו, איך היה זה משיב.
(ו-ז) אשתוללו. הא' במקום ה' השתוללו, וכן כל מלבושי אגאלתי (ישעיה ס''ב) ופי' מענין שכחה, וכן וסר מרע משתולל (שם נ''ט) לפירושי. נמו שנתם, נרדם. תנומה קלה משינה, ותרדמה היא השינה העמוקה, שנמו קצת ובאו לשינה ומן השינה נרדם בתרדמה עמוקה ע''י גערת אלהי יעקב, הפך מגערת אנשים שמעיר מן השינה, נרדם הוא ורכב שלו :
{ז}
מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס׃
נרדם ורכב וסוס . וי''ו של ורכב טפילה היא כמו ( בראשית לו ) אלה בני צבעון ואיה וענה וי''ו של ואיה טפילה היא :
מגערתך . שגערת בחיל סנחריב נרדם ונשתקע בשינה הרכב והסוס :
ורסב . הוי''ו יתירה :
מגערתך אלהי יעקב נרדם, לא ישנים היו, רק ע''י גערת האריה האדיר הזה נפל עליהם תרדמה מרוב הפחד, עד שנרדם הוא ורכב וסוס שלו, הגם שדרך הסוס להיות נעור בלילה :
{ח}
אַתָּ֤ה ׀ נ֥וֹרָא אַ֗תָּה וּמִֽי־יַעֲמֹ֥ד לְפָנֶ֗יךָ מֵאָ֥ז אַפֶּֽךָ׃
מאז אפך . משעה שאתה כועס :
ומי יעמוד . מי יוכל להתקיים : מאז אפך . משעה שחרה אפך משא''כ מחרון אף ב''ו שלפעמים תשש כחו :
אתה ה', נורא אתה, ומי יעמוד לפניך מאז ששלחת אפך, ר''ל שאשור שהיה שבט אפו של ה', כמ''ש הוי אשור שבט אפי, מאז ששלח ה' את אפו על הארץ, לא היה ממלכה שתעמוד לפניו, והיית נורא מאד, אבל בעת אשר.
{ט}
מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה׃
משמים השמעת דין . כשנתנבא ישעיה על פורענותו של סנחרב ונתקיים בו , ארץ ישראל שיראה ממנו ומאוכלוסיו אז שקטה :
משמים . כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם :
ושקטה . ענין מנוחה :
מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה וכו'.
שבת פח ע"א
מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ: (דאר"ש) בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו (והיינו דאמר חזקיה) מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה אמר להם הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה וכו'.
עבודה זרה ג ע"א
משמים השמעת דין, בעת שבא על ציון שאז שלחת מלאך משמים לדון אותו ולשפוט משפט עמך נגד הצר הצורר, כמ''ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור, אז ארץ אשר יראה עד עתה, שקטה מיראתה, והטעם ששקטה, כי.
{י}
בְּקוּם־לַמִּשְׁפָּ֥ט אֱלֹהִ֑ים לְהוֹשִׁ֖יעַ כָּל־עַנְוֵי־אֶ֣רֶץ סֶֽלָה׃
בקום למשפט אלהים . לעשות משפט מאויביו להושיע חזקיהו וסיעתו :
בקום . בעת קום אלהים לעשות משפט סיבה היא להושיע כל ענוי ארץ לעולם כי בזה יפחדו מלהרע להם :
בקום, מה שקם אלהים למשפט, הלא הוא להושיע כל ענוי ארץ כי המשפט האלהי לא יבא לתת תוקף להעריץ העושק וחומס, רק להושיע את הענוים הנדכאים תחת ידו, ולכן עת ששמעה שבא ה' למשפט שקטה מיראתה, סלה סיום הענין :
{יא}
כִּֽי־חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר׃
כי חמת אדם תודך . כעסן של רשעים גורם שהבריות מודים להקדוש ברוך הוא כשהם מראין כעסם והקב''ה נפרע מהם הכל מקלסין לפניו ואף הם עצמם מקלסין לפניו כשרואין שאין כעסן כלום כמו שמצינו בנבוכדנצר כשהשליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש מה נאמר שם יהא שמיה דאלהא מברך וגו' וע''י כן שארית החמת תחגור תעכב ותחדול שאר הרשעים מעוכבים ונמנעים מלהראות גאותם וחמתם , תחגור ל' עכבה בלשון משנה פגימת הסכין כדי שתחגור בו הצפורן , ושמעתי משמו של רבי אלעזר הגאון בר' יצחק שהיה מביא המקרא הזה עדות לאותה משנה , ויש עוד לפתור חגירה זו כמשמעה לשון חגורה ופירושו לך נאה לחגור חימה ולעטות קנאה כי הכח והיכולת שלך ולשון שארית זה הוא מאחר שחמת אדם אינו כלום נשארו כל חגורות חימה לך :
חמת אדם . החמה היא המביא ההודאה לה' כי סוף הדבר אשר יענשו : שארית חמות . ובעבור זאת תחגור מסביב לאסור ולקשור שארית החמה ר''ל לא יכעסו עוד מעתה :
שארית . מל' שיור : תחגור . מל' חגורה :
כי חמת אדם תודך, החמה של בני אדם תשבח אותך, כי אתה יש לך כח לחגור ולעצור בעד שארית חמות, שלא תעיר כל חמתך, מה שאין זה ביד אדם, גם ר''ל שע''י חמת אדם, וחמת סנחריב שרצה להשחית הכל בחמתו, עי''כ עצר ה' שארית חמתו ולא שלח עוד להחריב גוים וממלכות :
תחגר. תעצור, כחגור על דבר שלא ימוש ממקומו. ולפי' הב' הוא נסתר לנקבה. חמת אדם היא תחגור ותעצור שארית חמת ה' :
{יב}
נִֽדֲר֣וּ וְשַׁלְּמוּ֮ לַיהוָ֪ה אֱֽלֹהֵ֫יכֶ֥ם כָּל־סְבִיבָ֑יו יוֹבִ֥ילוּ שַׁ֝֗י לַמּוֹרָֽא׃
נדרו ושלמו . נדריכם : כל סביביו . השומעים תשועה זו וכן עשו כמ''ש ( ישעי' יט ) יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות : יובילו שי למורא . למה לפי שבעת חפצו :
נדרו . אתם בני ישראל נדרו נדרים ושלמו אותם לה' : כל סביביו . העובדי כוכבים היושבים סביבות ירושלים בשומעם מפלת סנחרב יביאו מנחה בעבור המורא של ה' ופחד גאונו :
יובילו . יביאו כמו לרקמות תובל למלך ( לעיל מ''ה ) : שי . תשורה ודורון :
נדרו נדרים לה' אלהיכם, ושלמו נדריכם, עד שכולם יובילו שי למורא, ר''ל אחר שעקר מקור היראה הוא בה', שכחו של אשור ומה שהתיראו כולם מפניו היה ע''י שה' חלק לו חלק מיראתו, וה' הוא המורא, ר''ל המקור של היראה, שמשם קבל אשור את היראה, שהטיל על מלכי ארץ, וא''כ למה תובילו שי לאשור, הובילו שי אל מקור שמשם בא היראה, למורא למקום היראה ומקורה :
שי למורא. השמות שנוסף בם מ''ם האמנתי''ו. מורים על המקום המיוחד לאיזה דבר, כמו מקדש מושב וכדומה. כמ''ש באילת השחר (כלל ז'). ומלת שי לא נמצא רק במנחה שמביאים לה' אל היכלו לרצותו. (ישעיה י''ח. למעלה ע''ב) :
{יג}
יִ֭בְצֹר ר֣וּחַ נְגִידִ֑ים נ֝וֹרָ֗א לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃
יבצור רוח . גסה של נדיבים ממעט גאותם , יבצור ימעט כמו ( בראשית יא ) לא יבצר מהם :
יבצור . כי כאשר ימניע הגאוה והכעס של המושלים אז הוא נורא ומאויים למלכי ארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם :
יבצור . ענין מניעה כמו ועתה לא יבצר מהם ( בראשית י''א ) : רוח . ענינו כעס וגאוה כמו ומושל ברוחו ( משלי וז ) : נגידים . שרים ומושלים :
יבצור, כדי שהמורא יבצור רוח נגידים, שהם שרי אשור, (ויבצור רוח) של סנחריב שהוא נורא למלכי ארץ, שאחר שהרוח העריץ של סנחריב ונגידיו ושריו קבלו מאת המורא, היינו מה' שהוא מקור המורא, שהוא נתן חתיתו על כולם. הובילו אליו שי, שיבצור ויקטן את רוחם, ובל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ :
יבצור. יקטוף, כמו כי תבצור כרמך. או מענין מניעה כמו לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ויבצור רוח נמשך גם למטה יבצור רוח נורא למלכי ארץ :