על ידותון . שם כלי שיר ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם :

ידותון . שם כלי נגון :

למנצח, מזמור זה נחלק לג' חלקים {{{א}}} ידבר אל אויביו החורשים עליו רעה, {{{ב}}} מדבר אל נפשו שיבטח ויתחזק בה', {{{ג}}} תוכחת מוסר כי יש אלהים שופטים בארץ : (חלק א')

דומיה נפשי . מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו ( לעיל ל''ז ) :

אך וגו' . לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו :

דומיה . ענין תקוה כמו דמינו אלהים חסדך ( לעיל מ''ח ) :

אך אל אלהים דומיה נפשי, מה שנפשי דומיה ובלתי פוחדת משום דבר, הוא אך מחמת שמקוה לאלהים, כי ממנו תבא ישועתי :

דומיה. תואר, ענין שתיקה :

לא אמוט רבה . מטות גדולות , ומדרש אגדה רבה גיהנם :

אך הוא צורי . ולא זולתו : משגבי . ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה :

אך, ולא תחשבו שיושיעני על ידי אמצעיים טבעיים, רק אך הוא צורי וישועתי, הוא לבדו בלא שליח ע''י דרך הטבע, וא''כ משגבי לא אמוט רבה מאד, אחר שמשגבי שמחזק אותי שלא אמוט הוא אלהית, א''כ הוא רב וגדול מאד :

רבה. משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה :

תהותתו . מנחם פי' מגזרת התיו לאכלה ( ירמיה י''ב ) , ויתא ראשי עם , ( דברים ל''ג ) , עד אנה תאספו על איש , ול''נ שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה''א ותי''ו שורש כאשר יאמר מן מת מות , כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית , ויש מפרשין תהותתו כמו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודימוה לל' הערב כשמרבה בדברים ( סא''א ) : כקיר נטוי . המוכן ליפול על בני אדם :

עד אנה . עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש : תרצחו . יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע''י רציחה :

תהותתו . מל' הוות ושבר : כקיר . גדר . ענין כותל בית וחצר :

עַד אָנָה: ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו דרש רבא מאי דכתיב עד אנה תהותתו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלין את ממונו וכו'.סנהדרין קט ע"ב

עד אנה תהותתו על איש, אתם תביאו הוות ושבר בשביל איש, שעל ידי שאול תרצו להביא הוות על דוד, ובזה תרצחו כולכם, שהגם שתעשו זאת בסבת שאול גם אתם נחשבים כרוצחים, כי אתם דומים כקיר נטוי (על) גדר הדחויה, שגדר רעוע עומד תחת קיר הנטוי ליפול, והקיר הנטוי נופל על הגדר ומפילו על איש העומד תחתיו והרגו, שבזה אין לומר שעקר ההורג היה הקיר שהוא דחה את הגדר, כי גם הגדר סבב מיתת האיש, שאם היה הגדר חזק לא היה נופל ע''י הקיר, והגם שהקיר נטוי עליו היה נשאר עומד ולא היה הורג את האיש שתחתיו, וא''כ הרצח מיוחס אל שניהם, אל הגדר שהרג, ואל הקיר שהפילו, כן בנמשל שאול דוחה אותם להפיל אותם על דוד ולרצחו, ובכל זה תיוחס הרצח גם אליהם מצד שהם דומים כגדר הדחויה שאינו חזק לעמוד בפני הקיר, שאם היו חזקים בדעתם לא היו שומעים לקול שאול לרצוח בחנם והיו עומדים נגדו, וא''כ הגם שתהותתו הוות על ובשביל איש מכל מקום תרצחו כולכם, וגם אתם אשמים בדבר :

תהותתו. שרשו הות, בשקל תכוננו. על איש. על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה :

משאתו . לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם גמולכם יעצתם להדיח עליו הרעה : בפיו . של כל אחד ואחד מהם יברכו : ובקרבם . ובמחשבותם יקללו סלה :

אך משאתו . ר''ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול : בפיו . כ''א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה :

משאתו . ענין הרמה : כזב . ענין דבר הנפסק כמו אשר לא יכזבו מימיו ( ישעיה נח ) :

אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב, מה שהם אומרים שמה שהם ידחו את הגדר על דוד להרגו הוא מפני שאתו ופחדו של שאול שהוא הקיר המפיל אותם להדיח את הגדר, בזה ירצו כזב, הוא טענה של כזב ולא ירצו את עונם בזה, כי מבואר הפך שהם עושים דבר זה מלבם ומרצונם לא מפני פחד שאול, כי בפיו יברכו, כי שאול צוה להם להתראות לפני דוד כאוהבים ולחקור ולרגל את מקומו, כמ''ש (ש''א כ''ג כ''ב) לכו נא הכינו עוד וראו את מקומו כי אמר אלי ערום יערים הוא, והם מה שמברכים אותי בפני ומתדמים כאוהבים הוא רק בפיו של שאול, מפני ששאול צוה להם כך, אבל בקרבם יקללו, והם שונאים לי ודורשים רעתי בעצמם לא משאתו של שאול, סלה סיום הענין : (חלק ב')

משאתו. מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול. להדיח. שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר :

אך וגו' . אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו :

אך, מדבר עם נפשו, את נפשי! דמי אך לאלהים כי ממנו תקותי, תקותי אל הישועה היא ממנו, וכן הוא באמת צורי וישועתי :

על אלהים . ר''ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים : צור עוזי . הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו :

על אלהים, ר''ל הוא מקוה מאלהים ישע וכבוד שהיא המלוכה, וזה אין ה' מחויב לעשות לו כי יש כמה צדיקים שלא ישיגו כבוד ומלוכה בעוה''ז, רק מצד שה' הבטיח לו את המלוכה, על אלהים ישעי וכבודי, הוא דבר שקבל ע''ע לעשות לי, אבל צור עזי מחסי שישמור אותי מאויב, זה נמצא באלהים, שגם בלי הבטחה דרכו לשמור את חסידיו :

עם . אתם בני עמי בטחו בו בכל עת : שפכו לפניו לבבכם . בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם :

בטחו בו עם, אתם עם בטחו בה', כי הבטחון בה' י''ל יתרון מבטחון על דבר אחר, {{{א}}} שהבטחון על דבר אחר על בני אדם וכדומה, לא יבטח בו בכל עת, כי בעת רעה לא יוכל להושיעו, אבל על ה' תבטחו בכל עת, {{{ב}}} שהבטחון על בני אדם לא תוכלו לגלות לו כל מצפוני לבכם, שיש דברים שיתבייש מגלות לבני אדם, אבל לפני ה' תשפכו לבבכם לגלות כל מצפוני לב, {{{ג}}} שאלהים מחסה לנו, שבאדם רק יבטח, אבל בה' ימצא מחסה, כמ''ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם כמש''פ שם, סלה, סיום הענין : (חלק ג')

אך הבל בני אדם . ואל תיראו מהם מאחר שהקב''ה מחסה לנו בעת צרה סלה . במאזנים לעלות . אם באו לעלות במאזנים והבליהם שוים כן פשוטו , ומדרשו לענין הזוגות :

אך הבל בני אדם . הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים . במאזנים לעלות . הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר''ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל :

אך בני אדם הם הבל, שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש, הם כזב, שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים במאזנים לעלות, אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן שהמה מהבל יחד, כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם :

הבל בני אדם, כזב בני איש. כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ''ל מ''ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח''כ :

חיל כי ינוב . אם תראו רשעים שממונם מצליח וגדל אל תשיתו לב : חיל . ממון : ינוב . יצמח לשון תנובה :

בעושק . להרבות הון בעושק : אל תהבלו . אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ''ש : חיל כי ינוב . אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה :

בעושק . ענין גזל : תהבלו . מלשון הבל : חיל . עושר : ינוב . מלשון תנובה והצמחה :

אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו כי הגזל הוא הבל גרוע מעושק, וגם חיל כי ינוב אם תראה שהגזל ינוב חיל, היינו שישא פרי ותנובה וירויח בו חיל ועושר והצלחה, בכ''ז אל תשיתו לב, כי החיל הזה לא יעמוד ולא יתקיים :

כי ינוב. מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל :

אחת דבר אלהים . ששמעתי מתוכה שתים ומה הן שתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו , והשני כי לך ה' החסד ומאיזה דבור שמענום מדבור שני של י' הדברות שמענו ממנו שהקב''ה פוקד עון ונוצר חסד שנאמר בו ( שמות כ' ) פוקד עון אבות וגו' לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים , זו למדתי מיסודו של ר' משה הדרשן , ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו :

אחת . אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים : כי עוז . האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה :

אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים: תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מאי טעמא לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו לא כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות וכו'.סנהדרין לד ע"א

אחת דבר אלהים, כן דבר אלהים, שלא נבטח בעושק וגזל ובהצלחה שהעושק מצליח, והגם שאלהים דבר אחת בכ''ז שתים זו שמעתי, שמעתי מדבריו שני דברים, {{{א}}} כי עז לאלהים שלכן לא יצליח הגוזל והעושק מפני שיש לאלהים עוז להעניש את העושה רשע, זאת שנית מפני כי.

(יב-יג) ולך ה'. אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד :

ולך אדני חסד . ומהו החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא מעשהו ממש אלא מקצתו כענין שנאמר ( עזרא ט' ) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו כך נדרש באגדת תהלים , ויש לפותרו עוד ולך ה' חסד כי יש בידך לשלם לאיש כמעשהו :

ולך ה' חסד . והשנית למדתי ממנה שה' עושה חסד עם בני אדם : כי אתה תשלם . ר''ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה' דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ''ש ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי ( ויקרא כז ) וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א''כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ''א מה' על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ''ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה' הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד :

וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד: רבי אלעזר רמי כתיב ולך ה' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה תשלם כמעשהו ולבסוף ולך ה' חסד וכו'.ראש השנה יז ע"ב

לך ה' חסד להציל את העשוק, ולהשגיח על הצדיק אשר עשק אותו, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שכר להצדיק ורחמים להנרדף ועונש להרשע והרודף :