תהלים-תהילים פרק-מא{א}
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
למנצח, מזמור זה יסד בעת חליו ואויביו רצו אז להמיתו בסם המות (כנ''ל ל''ח) ובקש שיושיעהו ה', ויספר גם כן השגחת ה' החופפת על הדל ואין אונים :
{ב}
אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה׃
אל דל . חולה לבקרו כענין שנאמר ( ש''א י''ג ) מדוע אתה ככה דל דאמנון : ביום רעה . זה גיהנם , ובעולם הזה מה שכרו :
משכיל אל דל . הנותן צדקה לדל בהשכל לבל יכלימו : ביום רעה . ובגמול זה ימלטהו ה' כשיהיה בעולם עת רעה כי לא תעבור עליו :
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל: אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו י"י אין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני וכו'
נדרים מ ע"א
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל: רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא א"ל לא כן אלפן ר' לא תסיג גבול רעך א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה רבי (יוחנן) יונה עושה כשהיה רואה עני בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסיב הוה א"ל מתנה היא לך וכו'.
שקלים טו ע"א
אשרי משכיל אל דל, ר''ל אשרי להגבר המשכיל ומעיין בשכלו על עניני הדל ומקריו, כי מן קיום הדל בארץ ואיך ישמר מן הפגעים יתראה בחוש השגחת ה', על החלשים והנדכאים, כי העשיר והגבור והעריץ ניצול בדרך הטבע ע''י עשרו וגבורתו, כמ''ש הון עשיר קרית עזו כמש''פ שם, אבל הדל שחסרים לו כל האמצעים שע''י ינצל מפגעי העולם, כל קיומו הוא רק ע''י השגחת ה' הפרטיית, ומבאר {{{א}}} הפגעים הבאים על ידי העת והזמן ביום רעה הוא רעת הזמן, מי יצילהו אז מרעת השלג בסתיו, מרעת החום הבוער בקיץ, מרעת שינוי התקופות, הלא ימלטהו ה', הוא ניצול אז רק ע''י ההשגחה.
{ג}
יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ (יאשר) [וְאֻשַּׁ֣ר] בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽיו׃
ה' ישמרהו ויחייהו . למי שמבקרו ומטיב לו :
ואשר . ישובח בכל הארץ הכל יאמרו אשריו : ואל תתנהו . אתה ה' הן ידעתי שלא תתנהו ברצון אויביו להשיג בו תאותם :
ואשר . ישובח והוא מלשון אשרי : בנפש . ברצון כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כ''ב ) :
יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ: ואם ביקר מה שכרו מה שכרו כדאמר ניצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז י"י ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו יי' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו וכו'.
נדרים מ ע"א
ה', זאת שנית, הרעות המסובבים ע''י חסרון הצרכים ההכרחיים מעון וכסות ומזון, ה' ישמרהו, הגם שאין לו שמירה ממעון ובגד, ויחייהו הגם שחסר לו מזון הצריך לחיי נפש, {{{ג}}} הרעות המסובבים מצד המקום שהעשירים ממרחק יביאו לחמם ומחסורם והוא יאושר בארץ, לא ינוע אל אפסי ארץ על טרפו רק בארץ אשר ישכון שם ודבקה לארץ בטנו, שם יהיה מאושר ע''י השגחת ה', {{{ד}}} הרעות המסובבים ע''י אויבים וצוררים, אל תתנהו בנפש אויביו :
{ד}
יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ׃
על ערש דוי . ערש לי''ט בלע''ז ( דברים ג' ) והנה ערשו ערש ברזל , כשיחלה גם הוא יסעדנו , מהו על ערש דוי זה יום שביעי של חולי שהוא דוה מאוד כך נדרש באגדת תהלים : כל משכבו הפכת בחליו . אף בשעה שחליו כבד עליו שנהפך כל מרגועו ומנוחתו :
ה' יסעדנו . כשיפול למשכב יסעדנו ה' בהיותו על מטתו בחליו : הפכת . בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל :
יסעדנו . מלשון סעד ותמיכה : ערש . מטה : דוי . מלשון מדוה וחלי :
יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבא אמר רבין מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי וכו'.
שבת יב ע"ב
יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ: אמר רבין אמר רב מניין שהקב"ה זן את החולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי וגו' ואמר רבין אמר רב מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי וכו'.
נדרים מ ע"א
כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו כל משכבו הפכת בחליו וכו'.
נדרים מא ע"א
ה', {{{ה}}} הרעות המסובבים ע''י מזג גופו, ה' יסעדנו על ערש דוי, הגם שאין לו אז מי שיסעד אותו ה' יסעדהו, והגם שאין לו מי שיהפוך משכבו כמו שצריך לחולה שיהפכו משכבו כפעם בפעם עת יתלחלח ע''י חליו, והנה אתה ה' הפכת כל משכבו בעת חליו, ר''ל תשגיח עליו ע''ז שלא יזיקהו זאת, גם י''ל שר''ל שהפכת משכבו עם חליו, החולי עצמה תעשה זאת להפך משכבו כי תשגיח לרפאותו מחליו -- אחר שבאר איך ישגיח ה' על החלושים והדלים, יאמר כי גם אליו שהוא דל וחלוש ונעזב מכל, נלוה השגחת ה', כי
כל משכבו. הכסתות ששוכב עליהם, כמו ואיש אשר יגע במשכבו, ויש לפרש משכבו שכיבתו כמו משכב הצהרים שתהפכהו מצד אל צד כמו שעושים לחולים :
{ה}
אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ׃
אני אמרתי ה' חנני . אני אין לי מבקרים לטובה וכשאני צועק מתוך חוליי ואומר ה' חנני וגו' אויבי שמחים עלי ואומרים דבר הרע לי מתי ימות וגו' :
אני אמרתי . בעת חליי אמרתי רפאה נפשי ר''ל מחול עוני כי העון הוא חולי הנפש והמחילה היא הרפואה : כי חטאתי לך . וצריך אני למחילה שהיא רפואת הנפש וממילא תבוא רפואת הגוף והוא הסעד אשר יסעד את החולה :
אני אמרתי, אני כבר הגעתי עד שערי מות, עד שלא התפללתי עוד על רפואת הגוף, כי התיאש מחיים, רק התודיתי הוידוי שמתודים קודם המות ואמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, שהגם שמתיאש מרפואת הגוף מבקש רפואת הנפש ומחילת העונות
{ו}
אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃
רע לי . הנה הרע מוכן לבוא עלי ומתי ימות ר''ל היו מצפים שיקרב לבוא יום מיתתי :
אויבי, בעת ההיא אמרו אויבי שזה סימן רע לי, שלא אקום עוד מחליי, והיו מקוים לאמר מתי ימות ואבד שמו :
{ז}
וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃
שוא ידבר . מראה עצמו כאילו הוא מיצר וכשהוא יושב לפני יקבוץ לבו מחשבות און לעצמו מה רעה ידבר בצאתו וכשיוצא לחוץ מדבר אותה :
ואם בא לראות . וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו :
ואם בא לראות שוא ידבר, אבל אם נמצא ביניהם אחד שהוא דבר להם שזה דבר שוא מה שהם מחליטים שאני מוכן למות מתוך החולי הזה, ועי''כ בא לראות את האמת, אם חליי מסוכן כדבריהם או לא, אז עת שבא האיש שדבר שהוא שוא שאיני מסוכן ובא לראותי ולבקרי, וראה שעדיין אני חי וירא פן אתרפא, אז לבו יקבץ און לו חשב בלבו תחבולות און איך למותתני, אחר שראה שאפשר שאחיה מן החולי, ובצאתו לחוץ אז ידבר והגיד זאת לרעיו ששלחוהו לבקרני, ואז.
{ח}
יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל־שֹׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי׃
עלי יחשבו . דבר שהוא רעה לי ומה המחשב' דבר בליעל יצוק בו כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו והואיל ואשר שכב לא יוסיף לקום כך מקללים אותי :
יחד וגו' . ר''ל כל שונאי יחד ידברו עלי דברי גנות ובחשאי לבל יהא נשמע לי . עלי יחשבו . חושבים עלי שיבא לי הרעה :
יתלחשו . מלשון לחש וקול נמוך :
יחד עלי יתלחשו כל שונאי, יתלחשו עצות איך לגרום מיתתי, ויחשבו עלי לעשות רעה לי להמיתני, ויאמרו זה לזה.
{ט}
דְּֽבַר־בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא־יוֹסִ֥יף לָקֽוּם׃
דבר בליעל . אומרים עלי דבר הבליעל שעשה הוא יצוק בו את החלי הזה ר''ל עונו גרמה החלי ולזה החלי אשר שכב בה לא יקום ממנה כי מות ימות :
בליעל . בלי עול שמים : יצוק . מלשון יציקה :
דבר בליעל יצוק בו, שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר אשר שכב לא יוסיף לקום וימות מפני הסם :
דבר בליעל. הושאל מדבר רע מוסרי, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, אל דבר רע מזיק לגוף, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ''ב ד'), ויצוק. מענין יציקה :
{י}
גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י ׀ אֲשֶׁר־בָּטַ֣חְתִּי ב֭וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב׃
הגדיל עלי עקב . מארב כמו ( יהושע ח' ) ואת עקבו מים לעיר :
גם איש שלומי . גם האיש אשר היה עמי בשלום אשר האכלתיו לחמי : הגדיל עלי עקב . היה מגדיל עלי מארב לארוב על נפשי :
עקב . ענין מארב כמו ואת עקבו מים ( יהושע ח' ) :
גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי: ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'
סנהדרין ז ע"א
גם, והגם שנשמרתי מקחת אוכל משום אדם רק מאת משרת נאמן ביתי שבטחתי בו שהוא לא יעשה לי רעה, אבל גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב ומארב, והיה עמהם בקושרים להשחית עץ בלחמי, והיה דרך המלכים הקדמונים שהמשרת המתקן ונותן לפניהם המאכל היה צריך לאכול תחלה מלחם המלך, למען יודע בזה שלא שם שם דבר רע, וע''כ קראו אוכל לחמי, ובכ''ז היה בעצה עמהם ולא חשש ע''ז שיצטרך לאכלו תחלה :
עקב. מארב :
{יא}
וְאַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥נִי וַהֲקִימֵ֑נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם׃
ואתה ה' . אז בחליי התפללתי ואמרתי אתה ה' חנני והקימני מחלי זה ואשלמה להם כגמולם :
(יא-יב) ואתה ה' חנני והקימני מחליי. ואשלמה להם, שאף שתחלה סיפר שהתיאש מחיים, אבל אחר שראה רשעת אויביו התחיל לבקש שיקום מחליו כדי לשלם להם, ובאר כי בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי, ואחר שהם שמחים על מיתתי צריך אתה להקימני, וכמ''ש בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, גם יל''פ שר''ל ואשלמה להם בזאת, ר''ל זאת יהיו התשלומין, מה שידעתי כי חפצת בי עד שלא יריע אויבי עלי, זה יהיו התשלומין שאשלם להם, כי בזה יכלו עיניהם לראות בהצלחתי ושידעו בטח שאין ביכלתם להרע לי כי ה' אתי :
{יב}
בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃
בזאת ידעתי וגו' . כשתחננו ותקיימנו אדע כי חפצת בי כאשר לא יריע אויבי תרועת שמחה עלי ואראה כי בתמי תמכת בי :
בזאת . כשתרפאני אז אדע כי חפצת בי : יריע . תרועה של שמחה :
{יג}
וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם׃
ואני בתומי . ובעבור שהלכתי אני בתמימות לזה תמכת בי בחליי והצבתני לפניך בבריאות כל ימי חיי וכ''ז מוסב למעלה לומר כשם שתמך לי בחליי בעבור כשרון מעשי כן יסעוד ויתמוך את כל משכיל אל דל :
ואני, מה שנתרפאתי מחליי ידעתי כי תמכת בי ע''י תמי, ותציבני לפניך, שמה שהצבתני היה כדי שאהיה לפניך לעולם, לעבדך ולעשות רצונך בענין שאתהלך לפניך תמיד : ברוך ה' אלהי ישראל, הוא סיום דברי הספר הראשון, כי מכאן ואילך יתחילו מזמורי בני קרח, ונגד הברכות והתהלות שברך והלל עד עתה בספר הזה, אמר שברכות אלו יהיו בפי ישראל מן העולם ועד העולם לדור דורים, אמן ואמן :
{יד}
בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
ברוך ה' . כשאקום מחוליי אברכך כן :
ברוך ה' . נתן הודאה לאל ככלותו הספר על אשר נתן בו רוח ה' לדבר בו . מהעולם . ר''ל מקצה העולם עד קצהו : אמן ואמן . הוא כדרך העונה אמן אחר הברכה להיות מקויים :
ברוך . ענין מהולל : אמן . הוא ענין ל' קיום והכפל לחזק :