תהלים-תהילים פרק-לז{א}
לְדָוִ֨ד ׀ אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה׃
אל תתחר במרעים . מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו ( ירמיה י''ב ) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם , האטיר בלע''ז : אל תקנא בעושי עולה . לעשות עולה כמותם :
אל תתחר . אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם : בעושי עולה . בהצלחת עושי עולה :
תתחר . ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים ( ירמיה י''ב ) . במרעים . ברשעים :
לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: ואמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר אל תתחר במרעים ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בשונאיו שנאמר כל צורריו יפיח בהם וכו'.
מגילה ו ע"ב
לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנא' עוזבי תורה יהללו רשע וגו' ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום וכו'.
ברכות ז ע"ב
לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר''ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים.
תתחר. לרד''ק התי''ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ''ץ והתחל (ש''ב י''ג), ופה בא בפת''ח :
{ב}
כִּ֣י כֶ֭חָצִיר מְהֵרָ֣ה יִמָּ֑לוּ וּכְיֶ֥רֶק דֶּ֝֗שֶׁא יִבּוֹלֽוּן׃
ימלו . שרו''נט טראנקיי''ץ בלע''ז , ל' כריתה :
כי כחציר . לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה : וכירק דשא . ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש :
ימלו . ענין כריתה כמו כי אמילם ( לקמן קי''ח ) : יבולון . מלשון בליה ורקבון :
כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא''כ א''צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל''ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית,
כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש''ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון :
{ג}
בְּטַ֣ח בַּֽ֭יהוָה וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב שְׁכָן־אֶ֝֗רֶץ וּרְעֵ֥ה אֱמוּנָֽה׃
בטח בה' . ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס : ועשה טוב . ואז תשכון ארץ לאורך ימים : ורעה אמונה . תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב :
בטח בה' . לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה' ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים : ורעה אמונה . תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה' ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק :
בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, {{{א}}} ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, {{{ב}}} המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ''מ, {{{ג}}} הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב :
{ד}
וְהִתְעַנַּ֥ג עַל־יְהוָ֑ה וְיִֽתֶּן־לְ֝ךָ֗ מִשְׁאֲלֹ֥ת לִבֶּֽךָ׃
והתענג על ה' . התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא :
והתענג על ה' . תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה' והוא יתן לך מה שישאל לבך ר''ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים :
וְהִתְעַנַּג עַל יְהֹוָה אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת וכו'.
שבת קיח ע"ב
והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא''כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה, {{{ה}}} שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך :
{ה}
גּ֣וֹל עַל־יְהוָ֣ה דַּרְכֶּ֑ךָ וּבְטַ֥ח עָ֝לָ֗יו וְה֣וּא יַעֲשֶֽׂה׃
גול על ה' דרכך . גלגל עליו כל צרכיך :
גול על ה' . גלגל צרכך על ה' ובטח עליו והוא יעשה צרכך :
גול, {{{ו}}} הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע''י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה תגול אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך :
{ו}
וְהוֹצִ֣יא כָא֣וֹר צִדְקֶ֑ךָ וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
והוציא . צדקך יראה כאור כי תקבל גמול : ומשפטיך . מה שהלכת בדרך משפט כצהרים :
כצהרים . מלשון צוהר ואורה והוא עת עמידת השמש בחצי השמים :
והוציא {{{ז}}} המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל ה' יוציא לאור צדקך, {{{ח}}} המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים :
{ז}
דּ֤וֹם ׀ לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל־תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת׃
דום לה' . המתן לישועתו כמו ( ש''א יד ) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן , ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן ( ויקרא י' ) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם ( איכה ג' ) ודונש מודה לו : והתחולל . לשון תוחלת : אל תתחר . לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו :
דום לה' . קוה לה' ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון :
דום . קוה כמו לאלהים דומי נפשי ( לקמן ס''ב ) : והתחולל . מלשון תוחלת ותקוה :
דּוֹם לַיְי: שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהן לבהמ"ד והן כלין מאיליהן הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר וכו'.
גיטין ז ע"א
דּוֹם לַיהֹוָה: אלא למ"ד זו פרישות בכורות היכא רמיזא דכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בני אהרן כיון שמתו בני אהרן אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר שנאמר וידום אהרן וכן בדוד הוא אומר דום לה' והתחולל לו אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק וכן בשלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור וכו'.
זבחים קטו ע"ב
דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ''ז אל תתחר, רק דום לה' והתחולל לו, עשה א''ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו, ר''ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע''י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ''ז רק.
דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס''ב). והתחולל, מענין תוחלת. מזמות. מחשבות עמוקות :
{ח}
הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃
הרף מאף . הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף : ועזוב . דבר המביא עליך חמתו של הקב''ה :
הרף מאף . התרפה מלהתחבר עם בעל אף : ועזוב . איש חמה . ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע :
הרף . מלשון רפיון :
הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה: דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה מיד וירף ממנו באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה ויש אומרים לחימה הרגו שנא' חמה אין לי והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה וכו'.
נדרים לב ע"א
הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע''ז נגד ה', וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב, ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה' :
מאף, חמה. התבאר בכ''מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה :
{ט}
כִּֽי־מְ֭רֵעִים יִכָּרֵת֑וּן וְקֹוֵ֥י יְ֝הוָ֗ה הֵ֣מָּה יִֽירְשׁוּ־אָֽרֶץ׃
כי מרעים . שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון :
כי וגו' . סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה' יירשו הארץ לאורך ימים :
כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי.
{י}
וְע֣וֹד מְ֭עַט וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ׃
ועוד מעט . כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע : והתבוננת על מקומו . ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד :
ועוד מעט . אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו :
ועוד מעט בזמן קרוב, ואין רשע והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי והתבוננת על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג''כ איננו, כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל.
{יא}
וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ עַל־רֹ֥ב שָׁלֽוֹם׃
וענוים . אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום :
וַעֲנָוִים אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:
סוכה כד ע"א
וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, {{{א}}} בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף, {{{ב}}} שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק והתענגו על רוב שלום :
{יב}
זֹמֵ֣ם רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וְחֹרֵ֖ק עָלָ֣יו שִׁנָּֽיו׃
וחרק . כמו חרקו שן ארקי''נט בלע''ז , ( איכה יד ) :
זומם . הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו :
זומם . ענין מחשבה : וחורק . ענין שחיקת השנים בהתקצף :
(יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי. (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור''ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי''כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם :
זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו :
{יג}
אֲדֹנָ֥י יִשְׂחַק־ל֑וֹ כִּֽי־רָ֝אָ֗ה כִּֽי־יָבֹ֥א יוֹמֽוֹ׃
ה' . אבל ה' ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה :
ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד') :
{יד}
חֶ֤רֶב ׀ פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֮ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ׃
חרב פתחו . הרשעי' פתחו , אנקומנצירנט בלע''ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם :
פתחו . ר''ל הוציאוה מתערה : להפיל . להפילו מת :
פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ''א) :
{טו}
חַ֭רְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה׃
חרבם . אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם : תשברנה . לבל יוכלו לירות בהם החצים :
{טז}
טוֹב־מְ֭עַט לַצַּדִּ֑יק מֵ֝הֲמ֗וֹן רְשָׁעִ֥ים רַבִּֽים׃
טוב מעט לצדיק . טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים : מהמון רשעים רבים . אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין :
טוב . המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים :
מהמון . ענין רבוי הון : רבים . גדולים וחשובים :
(טז-יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים, כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ''ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה', ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט :
{יז}
כִּ֤י זְרוֹע֣וֹת רְ֭שָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה וְסוֹמֵ֖ךְ צַדִּיקִ֣ים יְהוָֽה׃
כי זרועות . לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה' ומה שיש בידם תתקיים :
זרועות . ענין חוזק :
{יח}
יוֹדֵ֣עַ יְ֭הוָה יְמֵ֣י תְמִימִ֑ם וְ֝נַחֲלָתָ֗ם לְעוֹלָ֥ם תִּהְיֶֽה׃
יודע ה' ימי תמימים . מכי' את מעשי ימיהם : ונחלתם . וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה :
ימי תמימים . כמה שנים יחיו : ונחלתם . מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם :
יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה :
{יט}
לֹֽא־יֵ֭בֹשׁוּ בְּעֵ֣ת רָעָ֑ה וּבִימֵ֖י רְעָב֣וֹן יִשְׂבָּֽעוּ׃
בעת רעה . כי לא עליהם תהיה : ישבעו . כי ה' יזמין להם די סיפוקם :
לֹא יֵבֹשׁוּ: אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו וכו'.
בבא מציעא קו ע"א
לא, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים לא יבושו בעת רעה, המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו :
{כ}
כִּ֤י רְשָׁעִ֨ים ׀ יֹאבֵ֗דוּ וְאֹיְבֵ֣י יְ֭הוָה כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ׃
כיקר כרים . כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים , כרים מישור כמו כר נרחב ( ישעיה ל' ) : כיקר . לשון אור יקרות ( זכריה י''ד ) , ויש פותרין כיקר כרים , ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח :
כיקר כרים . כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה''ז לטרדם לגהינם : כלו . כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים :
כיקר . מל' יקר :
כי, נגד מ''ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ''ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ''ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי''ש :
{כא}
לֹוֶ֣ה רָ֭שָׁע וְלֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם וְ֝צַדִּ֗יק חוֹנֵ֥ן וְנוֹתֵֽן׃
לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן . הקב''ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו :
לוה רשע . כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו :
חונן . חומל :
לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם: גופא אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו היכי דמי אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר אי דלית ליה ארעא אחריתי מאי נפקא ליה מינה לעולם דלית ליה ארעא אחריתי דאמר לא ניחא דליהוי לוה רשע ולא ישלם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם הוא דאמר להכי זביני לך שלא באחריות וכו'.
בבא בתרא מד ע"ב
לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם: ר' שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן וכו'.
אבות י ע"א
לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע ולא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו, והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני.
{כב}
כִּ֣י מְ֭בֹרָכָיו יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו יִכָּרֵֽתוּ׃
כי מבורכיו . של צדיקו של עולם יירשו ארץ :
כי מבורכיו . כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו :
כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו :
{כג}
מֵ֭יְהוָה מִֽצְעֲדֵי־גֶ֥בֶר כּוֹנָ֗נוּ וְדַרְכּ֥וֹ יֶחְפָּֽץ׃
מצעדי גבר . מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע''ז . כוננו . פורי''נט אפיטייץ בלע''ז :
מה' מצעדי וגו' . מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה' ר''ל ה' מכונן ומיישר צעדיו : ודרכו . ה' חפץ דרכו ומצליחו בו :
מצעדי . דרכו ופסיעותיו : כוננו . מלשון הכנה :
מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר: ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו וכו'.
חולין ז ע"ב
מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ר''ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג''כ מה', כמ''ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש''פ שם. שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא''כ אם תראה.
מצעדי, ודרכו. עי' מ''ש (ירמיה י' כ''ג, משלי ט''ז ט')
{כד}
כִּֽי־יִפֹּ֥ל לֹֽא־יוּטָ֑ל כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה סוֹמֵ֥ךְ יָדֽוֹ׃
יפול . לבורג''א בלע''ז , לשון ותפול מעל הגמל ( בראשית כ''ד ) . כי . כמו אם : לא יוטל . לא יושלך להיות נעזב :
כי יפול . אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ :
יפול . ענין נפילה כמו ותפול מעל הגמל ( בראשית כ''ד ) :
כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ''ז
יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה :
{כה}
נַ֤עַר ׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם׃
נער הייתי . פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי :
נער וגו' . ר''ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק : ולא ראיתי . להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם :
נַעַר הָיִיתִי: אמר להן רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר"ע הלכו ועמדו על פתח ביתו נכנסה שפחתו אמרה לו רבי חכמי ישראל באין אצלך אמר לה יכנסו ונכנסו תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא רבי אלעזר בן עזריה אמר ויש לו בן לעזריה חבירנו קרא עליו המקרא הזה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם תפסו והושיבו על מטה של זהב א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב א"ל ומי הוא עקיבא בן יוסף א"ל אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת אמרו ליה צרת הבת מהו אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כבית הלל אמרו ליה והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי אמר להם דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם אמרו ליה חיי רבי סתם שמענו אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי שמאי והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים וכו'.
יבמות טז ע"א
נַעַר הָיִיתִי: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי גם זקנתי מאן אמריה אילימא קודשא בריך הוא מי איכא זקנה קמיה ואלא דוד אמריה מי קשיש כולי האי אלא ש"מ שר העולם אמרו וכו'.
יבמות טז ע"ב
נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר.
{כו}
כָּל־הַ֭יּוֹם חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה וְ֝זַרְע֗וֹ לִבְרָכָֽה׃
כל היום . הצדיק חונן עניים ומלוה להם : וזרעו . זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה :
כל היום . לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה :
כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי''כ, בכ''ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן.
{כז}
ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֗וֹב וּשְׁכֹ֥ן לְעוֹלָֽם׃
סור מרע . לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם :
סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון :
{כח}
כִּ֤י יְהוָ֨ה ׀ אֹ֘הֵ֤ב מִשְׁפָּ֗ט וְלֹא־יַעֲזֹ֣ב אֶת־חֲ֭סִידָיו לְעוֹלָ֣ם נִשְׁמָ֑רוּ וְזֶ֖רַע רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽת׃
אוהב משפט . לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו :
(כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא''כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא''כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח :
{כט}
צַדִּיקִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְיִשְׁכְּנ֖וּ לָעַ֣ד עָלֶֽיהָ׃
{ל}
פִּֽי־צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה חָכְמָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ תְּדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּֽט׃
פי צדיק יהגה . תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר , ואח''כ לשונו תדבר משפט :
יהגה . ידבר :
פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ''י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה, ולשונו תדבר משפט, בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם.
פי צדיק, ולשונו. התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י''א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע''פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע''ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט :
{לא}
תּוֹרַ֣ת אֱלֹהָ֣יו בְּלִבּ֑וֹ לֹ֖א תִמְעַ֣ד אֲשֻׁרָֽיו׃
לא תמעד אשוריו . לא יחליקו צעדיו :
לא תמעד . לזה לא תמעד אשוריו :
תמעד . ענין החלקה והשמטה : אשוריו . רגליו שפוסע בהם :
תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ: והתניא מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפי' שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכ"ש ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום כבוד רבים שאני וכו'.
מועד קטן כא ע"ב
תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ''ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא''כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו.
אשריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום :
{לב}
צוֹפֶ֣ה רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ לַהֲמִיתוֹ׃
צופה . מביט לארוב על הצדיק :
צוֹפֶה רָשָׁע אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וכו'.
סוכה קב ע"א
צוֹפֶה רָשָׁע: ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואומר אבנים שחקו מים:
קידושין ל ע"ב
צופה. יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר. וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל :
{לג}
יְ֭הוָה לֹא־יַעַזְבֶ֣נּוּ בְיָד֑וֹ וְלֹ֥א יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ בְּהִשָּׁפְטֽוֹ׃
בידו . ביד הרשע : בהשפטו . כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי :
יְהֹוָה לֹא אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וכו'.
סוכה קב ע"א
יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז וכו' איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואב"א הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והא כתיב ה' לא יעזבנו בידו וכתיב לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואב"א שעה משחקת לו שאני:
ברכות ז ע"ב
ה' לא יעזבנו בידו. ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו. ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ''ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש''ש :
{לד}
קַוֵּ֤ה אֶל־יְהוָ֨ה ׀ וּשְׁמֹ֬ר דַּרְכּ֗וֹ וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃
קוה אל ה' . אשר הוא יצילך מיד הרשעים : ושמור דרכו . מבלי לעשות להם כמעשיהם :
קוה. אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות. וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה''ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה''ב. אומר קוה אל ה', כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה. ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם תראה בהכרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה''ב :
{לה}
רָ֭אִיתִי רָשָׁ֣ע עָרִ֑יץ וּ֝מִתְעָרֶ֗ה כְּאֶזְרָ֥ח רַעֲנָֽן׃
ומתערה . משריש כמו ( ישעיה י''ט ) ערות על יאור , ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה : כאזרח רענן . כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה ( סא''א ) :
רשע עריץ . החזק ברשע : ומתערה . והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור''ל שהיה ממולא בכל טוב :
עריץ . חזק : ומתערה . נשרש ומעורה וכן ערות על יאור ( ישעיה י''ט ) : אזרח . ענין אילן הנטוע מזמן רב והוא שאול מלשון כגר כאזרח ( ויקרא כ''ד ) אשר יאמר על תושב הארץ : רענן . רטוב כמו והיה עלהו רענן ( ירמיה י''ז ) :
ראיתי. והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ. והוא מתערה בעוה''ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ''ז :
ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י''ט). אזרח. העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב :
{לו}
וַ֭יַּֽעֲבֹר וְהִנֵּ֣ה אֵינֶ֑נּוּ וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ וְלֹ֣א נִמְצָֽא׃
ויעבור . פתאום עבר מן העולם והנה איננו :
ויעבר בעת שעבר מן העולם, והנה איננו בעוה''ז. ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם. ולא נמצא שם כי נפשו תאבד מעולם הבא :
{לז}
שְׁמָר־תָּ֭ם וּרְאֵ֣ה יָשָׁ֑ר כִּֽי־אַחֲרִ֖ית לְאִ֣ישׁ שָׁלֽוֹם׃
שמר תם . הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם : כי אחרית לאיש שלום . אם ראשית אין לו אחרית יש לו , אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו :
שמר תם . שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות :
אחרית . סוף :
שמר תם. לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה''ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם. וראה ישר שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע. כי אחרית לאיש שלום. הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל.
תם. כמו תום. הולך בתום. אחרית. בא לרוב על שכר עוה''ב. עי' מ''ש ירמיה (כ''ט י''א). וכן במ''ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה :
{לח}
וּֽ֭פֹשְׁעִים נִשְׁמְד֣וּ יַחְדָּ֑ו אַחֲרִ֖ית רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽתָה׃
יחדיו . כולם כאחד : אחרית וגו' . סופם לכריתה :
ופושעים נשמדו יחדו, בעת השמדם ישמדו יחד ר''ל הנשמה עם הגוף ביחד. עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם. וא''כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה''ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי
נשמדו, נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ''ש ישעיה (י' ז') :
{לט}
וּתְשׁוּעַ֣ת צַ֭דִּיקִים מֵיְהוָ֑ה מָֽ֝עוּזָּ֗ם בְּעֵ֣ת צָרָֽה׃
ותשועת . אבל תשועת צדיקים היא מה' והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים :
תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ''ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן :
{מ}
וַֽיַּעְזְרֵ֥ם יְהוָ֗ה וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם יְפַלְּטֵ֣ם מֵ֭רְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵ֑ם כִּי־חָ֥סוּ בֽוֹ׃
כי חסו בו . ודרך ה' להושיע את החוסים בו :
ויפלטם . ויצילם :
ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן, וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני שחסו בו :