למה רגשו גוים . רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר ( ש''ב א ) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם : ולאומים יהגו . בלבם ריק , ולאומים מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין :

למה רגשו . ר''ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל :

רגשו . ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און ( לקמן ס''ד ) . ולאומים . האומות כמו ולאם מלאם יאמץ ( בראשית כ''ה ) : יהגו . ידברו : ריק . דבר שאין בו ממש :

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם: והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'] וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו'] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו'] א"ר יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד וכו'.עבודה זרה ג ע"ב

למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר. אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו. למה רגשו גוים, יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ''ש על ה' ועל משיחו, על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה' :

גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי' זה מ''ד ג' ט''ו, מ''ז ד', נ''ז י', ס''ז ה', ק''ה מ''ד, קמ''ט ז') :

יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו' . ורוזנים שיניור''ש בלעז : נוסדו . לשון סוד פורקונשילרוו''ט בלע''ז ומה היא העצה :

יתיצבו . מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה' ועל משיחו :

ורוזנים . שרים : נוסדו . ענין עצה כמו נמתיק סוד ( לקמן נ''ה ) ע''ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה להמעשה הוא כהיסוד לבנין :

יתיצבו, המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו, ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד, ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ''ש למה רגשו גוים, בין מן מלכיהם, כמ''ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים, מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד, ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה ונוסדו סודות יחד איך ללחום, והמרד הוא בין על ה' מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה :

ורוזנים, הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים, שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע''כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד, מתיעצים בסוד :

ננתקה את מוסרותימו . דישרונפרוימ''ש לויקוראנגל''ש בלעז , אלו רצועות שקושרין העול בהם : עבותימו . לויקורדו''ש בלעז :

ננתקה . וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול : ונשליכה . הוא כפל ענין במ''ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר :

ננתקה . ענין העתק ממקומו כמו נתקו מוסרות ( ירמיה ה' ) : מוסרותימו . הם קשורי רצועי העול : עבותימו . חבלים עבות בת ג' יתרים :

נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ: והא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכר אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו וכו'.עבודה זרה ג ע"א

ננתקה, עבותות הם חזקות יותר ממוסרות, שהם מוסרות הקלועים יחד ואי אפשר לנתקם, יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו, וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום, ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום, ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה, יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית :

עבותימו, העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז''ל אין עבות פחות משלשה :

ישחק ילעג ידבר . לשון הוה הם משמשין :

יושב בשמים . כאומר הלא ה' יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה וא''כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ''ש :

למו . להם ר''ל עליהם :

יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם: מקדיר והא אמרת אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן שנאמר יושב בשמים ישחק וגו'עבודה זרה ג ע"א

יושב, שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? - משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו, ורצה לומר עפמ''ש טוב כעס משחוק טוב כעס שהקב''ה כועס על הצדיקים בעולם הזה משחוק שהקב''ה משחק על הרשעים, כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל, הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם, לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה, וע''כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה' שוחק ואינו כועס עליהם, הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם, כמ''ש בושה אמכם מאד וכו' הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, וז''ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו, (וע''כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו) :

ישחק ילעג, השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג וכשבא אחריו מלת על הוא לעג, ובכל זאת לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו, וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה', אשחק אליהם לא יאמינו :

אז ידבר אלימו . כמו עליהם ומה הוא הדבור :

אז . כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו' :

אלימו . אליהם : יבהלמו . מלשון בהלה :

אז, בעת שידבר אלימו פתאם באפו, אז יבהלמו בחרונו ששם במו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר.

באפו, ובחרונו. החרון מציין התחרות האף ופעולתו, והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ''ש חז''ל, ואמרו (ש''ר פ''ג) ויחר אף ה' בם אף אהרן נצטרע :

ואני נסכתי מלכי . למה רגשתם ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי :

ואני . וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א''כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי :

ואני . הוי''ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר אוכל ( בראשית מ''ב ) : נסכתי . ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון ( יהושע י''ג ) :

ואני נסכתי מלכי, אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות בית דוד, בעת ההיא נסכתי מלכי, שעל ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי :

ואני. מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק, ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ''ש אילת השחר כלל כ''ט) אבל אני, נסכתי. מענין הגדלה, כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה, מלכי. המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי לך ה' :

אספרה אל חוק . אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי . על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה . ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר ( שם ב ג ) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום . שהמלכתיך עליהם : ילדתיך . להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר ( דה''א יד ) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר ( ש''ב כז ) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ''ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי :

אספרה . אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה' אמר אלי בני אתה כמ''ש בני בכורי ישראל ( שמות ד ) והמלך יחשב ככל העם : אני היום ילדתיך . ר''ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו :

אל חק . את חוק וכן וירדפו אל מדין ( שופטים ז' ) : חק . מלשון חקיקה וכתיבה :

אֲסַפְּרָה תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו'סוכה נב ע"א

אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות. למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה', שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ''ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים וכו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו') ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך, ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ''ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן.

אל חק. כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את לומר שע''י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים. בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע''י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ''ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ''ב) :

שאל ממני . התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך :

שאל . לזאת שאל ממני ואתן שאלתך :

אפסי . קצות כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה :

שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ, וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית.

נחלתך, ואחוזתך. הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע''כ אמר כל פעם אחוזת נחלה :

תרועם . תרוצצם : בשבט ברזל . היא החרב : תנפצם . תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים :

תרועם . תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל :

תרועם . תשברם כמו ורעות רוח ( קהלת א' ) : יוצר . אומן חרס : תנפצם . ענין הפזור עם השבר ורצוץ וכן ונפוץ הכדים ( שופטים ז' ) :

תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי :

תרועם, תנפצם. רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ''ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה :

ועתה מלכים השכילו . נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב''ה פושט יד לרשעים ולצדיקים :

ועתה . הואיל והוא מובטח מה' על כ''ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת :

ועתה, רצה לומר אחר שה' הרשה אותי על זה וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, אם כן למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו, טוב שתשכילו עתה. השכילו הוסרו רצה לומר השכילו זאת מצד הערת השכל וקבלו זאת מאהבה, או על כל פנים הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה.

וגילו ברעדה . כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה ( ישעי' לג ) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' :

עבדו את ה' . לקבל עול מלכותו : וגילו . אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה :

ברעדה . בפחד ורתת :

וְגִילוּ בִּרְעָדָה: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש מנא ה"מ וכו' אלא א"ר נחמן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה א"ר אדא בר מתנא אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה וכו'.ברכות ל ע"ב עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו' ר' מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה וכו'.יומא ד ע"א

עבדו את ה' ביראה, ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש. ומפרש דבריו, נגד מ''ש עבדו את ה' במה תעבדו את ה'?

נשקו בר . זרזו עצמכם בבר לב ( נ''א ) נשקו בר ארנישמנט בלעז , ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו ( בראשית ג ) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף . פן יקצוף : ותאבדו דרך . כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד ( לעיל א ) : כי יבער כמעט אפו . כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו :

נשקו בר . חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה : פן יאנף . כי פן יחרה אף ה' בכם : ותאבדו דרך . ר''ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו : כי יבער . כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך : אשרי . זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו :

נשקו . מלשון תשוקה וחמדה : בר . מלשון ברור ונקי : יאנף . מלשון אף וכן כי אנפת בי ( ישעיה י''ב ) :

נַשְּׁקוּ בַר: אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר מונע בר יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ ואין קבה אלא קללה שנאמר מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנאמר נשקו בר פן יאנף וכו'.סנהדרין צא ע"ב

נשקו בר, התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ''ש ביראה, מפרש ממה יתיראו? פן יאנף ה' (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ''ש ודרך רשעים תאבד, וכ''ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ''ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה' :

נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט''ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל''א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית, בר. מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס''ה), ונשקו. מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'), יאנף. מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ''ש ישעיה י''ב) ועז''א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף, ותאבדו דרך. כמ''ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה :