סדר סעודה שניה-הקדמה
כשיבוא לביתו, יעמוד במקום שעומד לשבת בו בסעודת שחרית, ויקיף את השלחן פעם אחת, ויקח שתי אגודות הדס (אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור) ויברך עליהם ויריח, ויאמר בפיו: זָכוֹר ושָׁמוֹר בּדִבּוּר אֶחָד נֶאֱמָרוּ, וגם יאמר בלחש: רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה ויקיף בשתיקה פעם שניה את שלחנו בעוד ההדס בידו (אם אין לו הדס יקח מיני בשמים אחרים).
אומרים משניות אלו ממסכת כלים פרק א' משנה ו'.
ו. עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ, שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִכּל הָאֲרָצוֹת:
ז. עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצוֹרָעִים, וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן מֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ. יָצָא, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ:
ח. לִפְנִים מִן הַחוֹמָה מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵאֵי מֵתִים נִכְנָסִים לְשָׁם. עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵלִים נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה:
ט. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ, וּשְׁתוּיֵי יַיִן, וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִין לְשָׁם, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה:
ואומרים משנה ראשונה מפרק ב', משום אל תעמוד על הפרק.
פרק ב כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם וּכְלֵי זְכוּכִית פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהֵרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר טֻמְאָתָן שָׁוָה, מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין בַּאֲוִיר, וּמִטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, וּשְׁבִירָתָן הִיא טָהֳרָתָן:
יאמר נא ישראל זוהר זה המדבר במעלת סעודות השבת.
בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא בִּסְעוּדְתָא תִנְיָנָא, כְּתִיב: "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָה". "עַל ה'" וַדַּאי, דְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּחֶדְוְתָא וּשְׁלִימוּ. וְחֶדְוְתָא דְעַתִּיקָא עַבְדִּינָן, וּסְעוּדְתָא דִילֵהּ הִיא וַדַּאי. בִּסְעוּדְתָא תְלִיתָאָה דְשַׁבַּתָּא, כְּתִיב: "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ", דָּא הִיא סְעוּדְתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין דַּהֲוֵי בִשְׁלֵימוּתָא, וְכֻלְּהוּ שִׁתָּא יוֹמִין מֵהַהוּא שְׁלִימוּ מִתְבָּרְכָן. וּבָעֵי בַר נַשׁ לְמֶחֱדֵי בִסְעוּדְתֵהּ וּלְאַשְׁלְמָא אִלֵּין סְעוּדְתֵי, דְּאִנּוּן סְעוּדְתֵי דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא דְזַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, דִּי מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה דָּא דִּילְהוֹן, וְלָא דְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְגִין כָּךְ אָמַר: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". תָּא חֲזֵי, בִּסְעוּדְתֵי אִלֵּין אִשְׁתְּמוֹדְעוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן בְּנֵי מַלְכָּא, דְּאִנּוּן מֵהֵיכְלָא דְמַלְכָּא, דְּאִנּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. וּמָאן דְּפָגִים חַד סְעוּדְתָא מִנַּיְהוּ, אַחֲזֵי פְגִימוּתָא לְעֵלָּא, וְאַחֲזֵי גַרְמֵהּ דְּלָאו מִבְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה הוּא, דְּלָאו מִבְּנֵי הֵיכְלָא דְמַלְכָּא הוּא, דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל הוּא, וְיָהֲבִין עֲלֵהּ חֻמְרָא דִתְלַת מִלִּין דִּינָא דְגֵיהִנָּם וכו'. וְתָא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ שְׁאָר זִמְנִין וְחַגִּין, בָּעֵי בַר נַשׁ לֶחֱדֵי וּלְמַחֲדֵי לְמִסְכְּנֵי, וְאִי אִיהוּ חָדִי בִלְחוֹדוֹי וְלָא יָהִיב לְמִסְכְּנֵי, עוֹנְשֵׁהּ סַגִּי, דְּהָא בִּלְחוֹדוֹי חָדִי וְלָא יָהִיב חֲדוּ לְאַחֲרָא. עֲלֵהּ כְּתִיב: וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאִי אִיהוּ בְשַׁבַּתָּא חָדִי, אַף עַל גַּב דְּלָא יָהִיב לְאַחֲרָא, לָא יָהֲבִין עֲלֵהּ עוֹנְשָׁא כִּשְׁאָר זִמְנִין וְחַגִּין, דִּכְתִיב: "פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם". "פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" קָאָמַר, וְלָא פֶּרֶשׁ? "שַׁבַּתְּכֶם. וּכְתִיב: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, וְאִלּוּ שַׁבָּת לָא קָאָמַר. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם דְּכל מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּשַׁבַּתָּא, יָהֲבִין לֵהּ לְבַר נַשׁ נִשְׁמְתָא אַחֲרָא, נִשְׁמְתָא עִלָּאָה, נִשְׁמְתָא דְכָל שְׁלִימוּ בָהּ כְּדֻגְמָא דְעָלְמָא דְאָתֵי, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי שַׁבָּת. מַהוּ שַׁבָּת, שְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, שְׁמָא דְּאִיהוּ שְׁלִים מִכָּל סִטְרוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּךְ הוּא. וַי לֵהּ לְבַר נַשׁ דְּלָא אַשְׁלִים חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמָאן חֶדְוְתָא דִילֵהּ אִלֵּין תְּלַת סְעוּדְתֵי מְהֵימְנוּתָא. סְעוּדְתֵי דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כְּלִילָן בְּהוּ. וְכֻלְּהוּ חֲדוּ עַל חֲדוּ מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא מִכָּל סִטְרוֹי. תָּנָא, בַּהֲדֵין יוֹמָא מִתְעַטְּרִין אֲבָהָן וְכָל בְּנִין יַנְקִין, מַה דְּלָאו הָכִי בְּכָל שְׁאָר חַגִּין וְזִמְנִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא חַיָּבַיָּא דְגֵהִנָּם נָיְחִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא כָּל דִּינִין אִתְכַּפְיָן, וְלָא מִתְעֲרִין בְּעָלְמָא. בַּהֲדֵין יוֹמָא אוֹרַיְתָא מִתְעַטְּרָא בְעִטְרִין שְׁלֵמִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא חֶדְוְתָא וְתַפְנוּקָא אִשְׁתְּמַע בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
אַתְקִינוּ סְעֻדָּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא, חֶדְוָתָא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא: אַתְקִינוּ סְעֻדָּתָא דְמַלְכָּא, דָּא הִיא סְעֻדָּתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא
(וַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין וּזְעֵיר אַנְפִּין אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדֵיהּ) :
האר"י ז"ל יסד לאמר מזמור זה בתוך הסעודה, אך פשט המנהג בכל המקומות לאומרו קודם הקידוש, וכשיש סיבה לעשות את הקידוש מהר יאמר פזמון זה בתוך הסעודה (בא"ח בר' כט).
פיוט "אסדר לסעודתא" לרבנו האר"י ז"ל - סימן: אני יצחק לוריא.
אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָא, בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא, וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא, עֲתִיקָא קַדִּישָׁא.
נְהוֹרֵהּ יִשְׁרֵי בָהּ, בְּקִדּוּשָׁא רַבָּא, וּמֵחַמְרָא טָבָא, דְּבֵהּ תֶּחְדֵּי נַפְשָׁא.
יְשַׁדֵּר לָן שׁוּפְרֵהּ, וְנֶחְזֵי בִיקָרֵהּ, וְיַחְוֵי לָן סִתְרֵהּ, דְּמִתְאַמַּר בִּלְחִישָׁא.
יְגַלֶּה לָן טַעְמֵי, דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי, דְּאִנּוּן אָת בִּשְׁמֵהּ, כְּפִילָא וּקְלִישָׁא.
צְרִירוּ דִלְעֵלָּא, דְּבֵהּ חַיֵּי כֹלָּא, דְּיִתְרַבֵּי חֵילָא, וְתִסַּק עַד רֵישָׁא.
חֲדוּ מְחַצְדֵּי חַקְלָא, בְּדִבּוּר וּבְקָלָא, וּמַלִּילוּ מִלָּה, דְּחַפְיָא בִלְבוּשָׁא .
קֳדָם רִבּוֹן עַלְמִין, בְּמִלִּין דִּסְתִימִין, תְּגַלּוּן פִּתְגָּמִין, וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא.
לְעַטֵּר פָּתוֹרָא, בְּרָזָא יַקִּירָא, עֲמִיקָא טְמִירָא, וְלָא מִלְתָא אַוְשָׁא.
וְאִלֵּין מִלַּיָּא, יְהוֹן בִּרְקִיעַיָּא, וְתַמָּן מָאן שַׁרְיָא, הֲלָא הַהוּא שִׁמְשָׁא.
רְבוּ יַתִּיר יִסְגֵּא, לְעֵלָּא מִן דַּרְגֵּהּ, וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ, דְּהָוַת פְּרִישָׁא.
וקודם שיטול מים אחרונים יאמר זה (שעה"כ עד ע"ד)
יְדַי אַסְחֵי אָנָא, לְגַבֵּי חַד מָאנָא, לְסִטְרָא אַחְרִינָא, דְּלֵית בֵּהּ מַמָּשָׁא.
אֲזַמֵּן בִּתְלָתָא, בְּכַסָּא דְבִרְכָתָא, לְעִלַּת עִלָּתָא, עֲתִיקָא קַדִּישָׁא.
ואח"כ יאמר בקשת "יהא רעוא" כולה, כי זאת התפלה טוב לאומרה קודם כל סעודה מג' סעודות של שבת (שער הכוונות עא, ב).
וִיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל קַדִּישִׁין, טְמִירָא דְכָל טְמִירִין, סְתִימָא דְכָֹלָּא, דְּיִתְמָשַׁךְ טַלָּא עִלָּאָה מִנֵּהּ לְמַלְיָא רֵישֵׁהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּלְהַטִּיל לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין בִּנְהִירוּ דְאַנְפִּין בְּרַעֲוָא וּבְחֶדְותָא דְכָֹלָּא. וְיִתְמָשַׁךְ מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל קַדִּישִׁין, טְמִירָא דְכָל טְמִירִין סְתִימָא דְכָלָּא, רְעוּתָא וְרַחֲמֵי חִנָּא וְחִסְדָּא בִּנְהִירוּ עִלָּאָה בִּרְעוּתָא וְחֶדְוָה, עָלַי וְעַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי, וְעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלַי, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֵּהּ. וְיִפְרְקִינָּן מִכָּל עַקְתִּין בִּישִׁין דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. וְיַזְמִין וְיִתְיהִיב לָנָא מְזוֹנָא וּפַרְנָסָתָא טַבְתָּא, בְּלִי צָרָה וְעַקְתָּא, מִמַּזָּלָא דְכָל מְזוֹנֵי בֵּהּ תַּלְיָן. וִישֵׁזְבִינָּן מֵעֵינָא בִישָׁא וּמֵחַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּהִנָּם. וְיֵיתֵי לָנָא וּלְכָל נַפְשָׁתָנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְרַחֲמֵי מִן קֳדָמֵהּ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן וְאָמֵן.
נכון לומר קודם קדושא רבא לשון הזוהר, פרשת ויקהל דף ר"ז ע"ב.
קִדּוּשָׁא דְיוֹמָא
הָא אוֹקְמוּהּ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן" וְלָא יַתִּיר. דְּהָא יוֹמָא קָאִים לְקַדְּשָׁא לֵהּ, מַה דְּלֵית הָכִי בְּלֵילְיָא, דַּאֲנַן צְרִיכִין לְקַדְּשָׁא לֵהּ בְּהָנֵי מִלִּין כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. וְלָא אִתְקַדַּשׁ הַאי לֵילְיָא אֶלָּא בְעַמָּא קַדִּישָׁא לְתַתָּא, כַּד שַׁרְיָא עֲלַיְהוּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה. וַאֲנַן בָּעִינָן לְקַדְּשָׁא לֵהּ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא, וּלְכַוְּנָא דַעְתָּא לְהַאי. וְיוֹמָא אִיהוּ קָא מְקַדְּשָׁא לֵהּ, וְיִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשִׁין בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּמִתְקַדְּשִׁין בִּקְדֻשָּׁתֵהּ דְּהַאי יוֹמָא. זַכָּאִין יִשְׂרָאֵל עַמָּא קַדִּישָׁא דְאַחְסִינוּ יוֹמָא דָא אַחְסָנַת יְרֻתָּא לְעָלְמִין. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: