תפילת שחרית לימי החול-ספר תורהביום שיש בו תחנון, לפני הוצאת ספר תורה אומרים:
אֶל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, חוּסָה יְהֹוָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע, חָטָאנוּ לְךָ, אָדוֹן סְלַח נָא, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֶל:
אֶל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמַלֵּא רַחֲמִים, אֶל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, חוּסָה יְהֹוָה עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע, חָטָאנוּ לְךָ, אֲדוֹן סְלַח נָא, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֶל:
ביום שאין בו תחנון אומרים:
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ, אֶל יַעַזְבֵנוּ וְאֶל יִטְּשֵׁנוּ, הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבֵרַךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם, בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ, אֶל תֵּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:
כשמוציאים ספר תורה אומרים
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו, גָּדְלוּ לַיהֹוָה אֹתִי וּנְרומְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּיו, רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו קָדושׁ הוּא, רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁו, כִּי קָדושׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
כשמגיע לדוכן, מגביה את ספר התורה ומראה הכתב לקהל ואומרים
וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:
ואומר העולה: הַשֵּׁם עִמָּכֶם:
ועונים הקהל: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה:
ואומר העולה: בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ:
ועונים הקהל: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
וחוזר העולה: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
ומברך העולה לפני הקריאה
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
אמן
וקורין בתורה, ולאחר הקריאה מברך העולה
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
אמן
העולה האחרון לתורה אומר חצי קדיש
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אָמֵן
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. אָמֵן
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. אָמֵן - יהא שמיה רבה ...
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. אָמֵן
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. אָמֵן