. לרבותא נקטה, דאפילו צעיף שבראש הטהורה נחשב כאילו ישבה עליו הנדה, אע''פ שאינה יושבת עליו. ופליג אסתם מתניתין דפרקין דלעיל דלא מטמא אלא בגדיהן ולא כיפה שבראשן:. הא נמי לרבותא נקט, דאע''פ שהם בגובה בראש הנס שלא במקום דריסה, אפילו הכי טמאים מדרס. ובספינה קטנה ובמטה מחגרת איירי, כההיא דריש פרקין דלעיל, אלא דתנא דלעיל לא מטמא כלים שבראש הנס. ואין הלכה כרבי יהושע:. ואע''פ שלא נגעה בבגדים, דחשבינא לה כאילו נשענת על הבגדים:. כמו גזוזטרא, כמין נסר הבולט מכותל העליה לחוץ:. שעל הכסוסטרא:. הככר. ואע''פ שנפל מחמת היקש של זב, לא חשיב ליה כהיסט, משום דכוחה של כסוסטרא יפה:

{א} כו'. והוא הדין זב וטהור. ועתוי''ט: {ב} . נראה לי רמיירי שנושאת העריבה בחיקה לפניה, וכשמשאן בבד מכריעות אותה עד שהיא נשענת ונתלית עליהם. ועתוי''ט: {ג} . הבגדים מטומאת מדרס. ואף שהעריבה טמאה מגע זב, ואדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש. בלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש. הר''ש:

. קורה גדולה שבונים בבירה וראשי קורות הגג כולן סמוכות עליה, והיא מונחת על גבי עמודים:. כמין ריבוע של קורות קבועות בארץ:. מרזב של מים:. שאינו קבוע בארץ אלא קשור בחבלים ואין כוחו יפה כל כך:. היקף של עץ שהקמח מתקבץ בו {ה} בשעת הטחינה:. עיגול של עץ שמעמידין הריחים עליו. ושניהן קבועים הן:. בנין של עצים שהריחים של יד קבועים בהן:. מדה גדולה וקבועה בקרקע:. קורה שבעל המרחץ יושב עליה. וכל הני אם הקיש עליהן הזב ונפל הככר של תרומה מכח ההיקש, טהור, דכוחן יפה ולא חשיב היסט. ובקורת הבלנים נחלקו. ואין הלכה כר' יוסי:

{ד} כו'. בתוספתא, זה הכלל, כל שנפל מכוח היסטו [היינו שכוחו רע] טמא, מכוח הרעדה [שכוחו יפה] טהור. ועתוי''ט: {ה} דלקמן עשוי שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים. אבל הר''נ פירש, ים של בית הבד:

. יתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:. שסוגרים בו הפתח:. שמנהיגין בו את הספינה. ולשון מקרא הוא, כל תופשי משוט, ביחזקאל (כז כט) קלת. עיגול של עץ שסביב לריחים התחתונה לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ ומיטלטל הוא:. ועומדת באילן שכוחו יפה:. דכל הני אין כוחן יפה, וכוח היקש הזב בהו חשיב היסט:. אשידה תיבה ומגדל קאי. להכי תנינהו תנא קמא לחודייהו. ואין הלכה כרבי נחמיה ורבי שמעון:

פירוש למשנה זו

. כעין כיסין ארוכין {ו}:. ששוכב לארכן של ספסלים או של פונדיות {ז}:. שכל אחד ואחד נשען רובו של זב עליהן, פעמים על זה פעמים על זה:. ששוכב ארכו לרחבן:. דאין רובו נשען על אחד מהן {ח} ואין [טמא] משכב ומושב לעולם, עד שישען רובו עליו, דכתיב אם על המשכב הוא {ט}, עד שינשא רובו עליו:. לרחבן, וספק אם נתהפך לארכן, טמאין:. לשון רבים של כסא {י}. שתחת הגוף. לפי שרובו נישא עליו. והאחרים טמאים מגע הזב. אבל אין להם תורת משכב ומושב להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים:. לפי שאין רובו נישא {יא} לא על זה ולא על זה. ואין הלכה כר' שמעון:

{ו} ונותנין בהם מעות וראויים לשמש שכיבה עם מלאכתן, שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש''י: {ז} ששוכב על מעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן. רש''י: {ח} זה אתיא כר' שמעון דסוף פרקין. ור''י מפרש דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורין, משום דהוו להו כל אחד מסייע ואין בו ממש: {ט} דק, דזה נאמר על הטהור השוכב על משכב הזב. אבל בזב העושה משכב נדרש מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב וגו'. והא דדרשינן רובו, משום דרובו ככולו: {י} קצת, דהכא תני ביו''ד ולקמן באל''ף. ונראה לי כפירוש הר''מ שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב: {יא} על שתיהן בשוה, חציו על כל אחד. אבל אם הם קרובים, זמנין נשען רובו על אחד. מהר''מ:

. לשון רבים של טלית. ועשר לאו דוקא, דאפילו אלף טליות ואבן גדולה על גבן, וישב הזב על האבן, כל הטליות שתחתיה מיטמאות מושב, דמשכב ומושב מיטמאין תחת אבן מסמא:. מדין משכב, אבל טמאין במשא הזב:. משכב אחד:. שהרי רוב הזב נישא עליו:. במשכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב:. דכי כרעו הן, אין רובו של זב נישא על אחד מהן, אלא כל אחד מהמשכבות נשא מיעוטו של זב:

פירוש למשנה זו

. בין כרע הזב, בין כרעו אוכלין ומשקין, נטמאו טומאת היסט:. בין מושב ומשכב, בין אוכלים ומשקין, בין כרע המת בין כרעו הם, דכל טומאות המסיטות טהורות, חוץ מהסיטו של זב. ואם כרעו הן, נמי טהורים, דכל שהמת נישא עליו כגון בכף מאזנים לבד מאוהל, טהור, חוץ מן האדם, דבזמן שמכריע את המת, טמא מפני שהסיטו, כדאמרינן בפרק בתרא דנדה (דף סט), אטו, מת מי לא נטמא במשא:. לשון טומאה קלה, כדכתיב (ויקרא כו) קול עלה נדף. ורמב''ם פירש, מדף מלשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא כל הכלים שעל גביו אע''פ שלא נגע בהם. אבל לא כטומאת הכלים שתחתיו, שכלים על גבי הזב, אע''פ שיש דברים חוצצים בינם לבין הזב, כולם טמאים טומאה קלה לטמא אוכלים ומשקין, אבל לא לטמא אדם וכלים. ואילו כלים שתחתיו {יד} אפילו הן מאה זה על גב זה, התחתון שבכולם טמא טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים כמו העליון:. דמתחתיו אפילו תהא טומאה בוקעת ויורדת, מכל מקום אין משכב ומושב שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים:. נהי דמת נמי מטמא כלים שעל גביו טומאת מדף לטמא אוכלים ומשקין דטומאה בוקעת ועולה, מכל מקום אם [היה המת בעלייה, והמשכבות והמושבות בבית עד שמי הקורה, והנסרים נכפפים מכובד המת ומכבידין על המשכבות, או] המת {טו} בבית סמוך לשמי קורה, והמשכבות בעלייה ונכפפים הנסרים מכובד המשכבות ומכבידים על המת, כי האי גוונא בזב טמא מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים, ועל גביו לטמא אוכלים ומשקין, ובמת בין על גביו בין מתחתיו טהור:

{יב} ובמת כו'. והוה מצי נמי למיתני ובנבלה הכל כו' חוץ כו': {יג} כו'. בספרי יליף להו מקראי. ועתוי''ט: {יד} , הראויים למשכב ומושב: {טו} זה הוגה מלשון הר''ש. אבל לפי שיגרת לשון הר''ב אין צריך להכניס כל זה בלשונו. אך לפי זה צריך להגיה בסמוך ושכן צריך להיות, כי האי גוונא בזב טמא לטמא כו' ובמת טהור. ועתוי''ט:

. וכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול, כל חד וחד כוליה מעשה עביד ואיכא רובו של זב נישא עליו:. דבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה. לזה, כלומר רובו של זב מכביד על כל אחד ואחד. ואזדא לטעמיה דאמר לעיל בפרקין ביחידי טמא ; ובמרובים טהור, שאין אחד נושא את רובו. ואין הלכה כר' שמעון:. בעומדת איירי, דאי במהלכת, כל שעה האחת נעקת ועומדת על שלש, וטמא מה שתחתיהן, שאינה יכולה לעמוד על שתים:. הלכך כל חד וחד הוי ליה רביעי {טז}, ואינו אלא מסייע, ומסייע אין בו ממש. אבל טלית אחת תחת שתים, טמאה, שאינה יכולה לעמוד על שתים:. אארבע טליתות תחת ארבע רגלי בהמה קאי:. אם זב רוכב עליו וטלית תחת אחת מרגליו של סוס, טמאה. אבל תחת ידיו, טהורה, שאין משענתו על ידיו. ואין הלכה כר' יוסי:. דמשענת הקורה על העקל. ועקל היא הכפיפה שעוצרים בה הזיתים והיא עשויה כמין קופה של מעשה שבכה, ואחר שעוצרים הזיתים ונשאר הגפת שהוא הפסולת של זיתים, מכניסין אותו באותו עקל, ונותנים על העקל קורה להכביד עליו:. לאחר שכבסו הבגדים, מקפלין אותן תחת המכבש לכבשן ולשמור קיפולן:. שאין היושב בקצה האחד של מכבש מכביד על הכלים:. סבר אי אפשר שישב בקצה האחד של המכבש שלא יכביד על הכלים {יז}. ואין הלכה כר' נחמיה:

{טז} וכל אחת ראויה להיות מסייע, ואין אנו יודעים איזה יד ואיזה רגל היא שלא היתה נשענת עליה, הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן, ולפיכך כולן טהורות. הר''מ: {יז} בתוי''ט שהאריך בטעם פלוגתתן על פי צורת כלים הללו שהיו אצלם באותו הזמן: