. חורי המערה. חורין שבתוך המקוה. ומשום שרוב טבילות שלהן במערות, קרי למקוה מערה:. אע''פ שאין נקובין כשפופרת הנוד:. גומא שבשולי המקוה, אין מימיה נחשבין עם מימי המקוה שלמעלה מהן להיות כשרי לטבול בהן, אלא אם כן יש ביניהן כשפופרת הנוד לחברן:. לא בא ר' יהודה לחלוק אלא לפרש:. כשבא לטבול בעוקה, העוקה היא מעמדת את עצמה, ואין הגג המפסיק בינה ובין המערה נופל מאליו:. ובשעה שבא לטבול, נופל גג העוקא, שהוא תחתית המקוה, ומתערבים מימי המערה במי העוקה:. אפילו אין בנקב כשפופרת הנוד:

{א} . לפי שחשובים כמו המערה עצמה. וכהאי גוונא גבי שבת דחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. מהר''מ:

. ואפילו אין פי הדלי רחב כשפופרת הנוד. וכגון שהדלי עצמו טמא וצריך טבילה, דמגו דסלקא ליה טבילה לדלי, סלקא ליה נמי למה שבתוכו:. גרסינן. כלומר ואם הדלי טהור ואינו מטבילו, שאינו צריך טבילה:. אין הכלים שבתוכו טהורים עד שיהיה בפי הדלי כשפופרת הנוד:

{ב} . לתרומה ולא לקודש. ועתוי''ט:

. מים כשרים, ובשלישי עשרים סאה מים שאובין:. על ידי טבילתן צפו המים והשיקו ונתחברו שלשתן זה בזה:. אפילו השאוב. שהרי שני הכשרים מתערבים יחד {ג} ויש כאן שיעור מקוה ארבעים סאה מים כשרים, וכשמתחבר להן השאוב שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים, הוכשרו מימיו לטבילה:. מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרים, אין הכשרים מתערבין זה עם זה:. שהכשרים כשרים להקוות עליהן להשלים ארבעים סאה כשרים, והשאוב אין כשר להקוות עליו. ואע''פ שמימי השאוב מתערבים עם כל אחד, לא מיפסלי להקוות עליהן, דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרין, ומה שירדו ממנו לכל אחד {ד}, נתבטל ברוב {ה} קודם שירדו למקוה {ו}:

{ג} נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר, לא הוי כשלשת לוגין שפוסלין את החסר, דנתחבר לכשר קודם שבאו השאובים לתוכו [פירוש הג' לוגין]. הר''ש: {ד} הר''ש, ומה שנתערב ממנו עם כל אחד: {ה} שאובים המתבטלין בחוץ אין פוסלין אותו שמסתמא נעשה התערובות עם שניהם בבת אחת: {ו} פרק ד' משנה ד'. הר''ש:

. בלועין ודבוקין בהן {ז}, אבל אינן נראין בעין, הלכך לא גזרו רבנן דאין זה מקרי נפלו:

{ז} דוקא כל השלשה לוגין בלועין ודבוקים, אלא אפילו מקצת מהן נמי. ועתוי''ט:

. כלים גדולים של עץ ומונחים בתוך מקוה כשר:. דומיא דעוקה דאמרינן לעיל שצריך שתהא נקובה כשפופרת הנוד:. כגון בר תשעה טפחים או יותר, דמיעוטו הוי ארבעה טפחים, סגי בנקיבת ארבעה טפחים {ח}. ואין הלכה כרבי יהודה:. סל עשוי מנצרים של ערבה קלופין:. אם הן בים. ולא בעו נקיבה כשפופרת הנוד, שכולם מלאים נקבים ובטלים מים שבתוכן לגבי מי מקוה:. משום מים שאובין:. כגון במקוה שיש בו ארבעים סאה מצומצמות דאמרינן לקמן דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאובין, כיצד יעשה, מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן, ובשק וקופה לא חיישינן, דלא חשיבי מים שבתוכן שאובין לפסול את המקוה:

{ח} חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקא. ורבנן משוו להו אהדדי. הר''ש: {ט} . כן הוא בנוסחת ארץ ישראל. ואין צריך לזה, דהכי פירושא, אלא אפילו מטבילין כו':

.אין פירוש למשנה זו

{י} כו'. לשון הר''מ, גסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים [ואפילו הכי כיון דשבר כלי היא בטלי מימיה אגב מקוה וכשר להטביל בה כלים. הר''ש] והטביל בה, טהרו מטומאתן. אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באוירה מתטמא המים שעל גבן מאוירה וחוזר ומטמא אותן כו' שאין כלי חרס מתטהרין במקוה: {יא} . שאין כלי מטמא אדם. אבל ידיו מתטמאין מאוירו. ועתוי''ט: {יב} ידיו. שנמצא ל כשטבל ידיו למעלה מן התנור. הר''מ:

עירוב מקואות. מקוה חסר שבצד מקוה שלם. אי נמי, בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה ומתערבין המים דרך חריץ או נקב, שיעורו לצרפן ולהכשירן כאילו יש בכל אחד ארבעים סאה:. של קנה שנותנין בפי הנוד:. מתהפכות בריוח בחלל הנקב. ושתי אצבעות שאמרו הם שתי אצבעות הסמוכות לגודל, הראשונות שבפס היד, דהיינו אצבע ואמה:. חיוב הטבילה במקוה מים הוי מן התורה:. ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור, ספיקן טמא. ודוקא ברשות היחיד. אבל ברשות הרבים, ספיקן טהור. ואע''ג דאפילו בדרבנן ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא, מכל מקום הכא אילו הוו שיעורי דרבנן, היינו מטהרין אותו:. בין עפר בין צרורות בין יבחושים אדומים הגדלין במים, אם עומדין על פי הנקב ממעטין בשפופרת הנוד ואין המקואות מתערבין:. כגון יבחושים אדומים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

{יג} כו'. דשיעורין כולן הלכה למשה מסיני. הר''מ: {יד} . פירוש, אפילו לטבול בו:

. כגון שהיה העליון מים שאובים ותחתון מים כשרים {טו}:. ולא חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו ולא עלתה לו טבילה:. והוא הדין של עץ או של עצם או של זכוכית. אבר, עופרת:. של הסילון כדי שלא יצאו מים לחוץ כשהוא מתמלא עד שעה שישיק ויתחברו עם המקוה האחר:. דהקלו בשאובה שהיא דרבנן {יז}. אבל אם היה העליון חסר מכשיעור ובא להכשירו על ידי השקה להשלימו לכשיעור, אין די בהשקה כשערה, דאפילו רבי יהודה דמיקל טפי בפרק ב' דגיטין [דף ט''ו], בעי טופח על מנת להטפיח:. דמאחר שיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים, אפילו כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו {יח}:

{טו} שכן איפכא: {טז} . ואע''ג דפשוטי כלי מתכות מקבלי טומאה ואנן הוייתן על ידי טהרה בעינן, כתב הרא''ש דהני מילי בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל הכא דמחברם למקוה אחר שהוא כשר, לא מפסל, משום דמתכשר ע''י השקה. ולא דמי נמי לריש פרק ה', דהתם בכלי בית קבול, ונפסלו משום שאובים כו'. והרמב''ן פירש, דהכא בסילון מחובר לקרקע. ב''י. ולי קשה ממניח ידיו תחתיו, דהא פוסל ליה ר' יוסי בפרק ה' משנה ה' והלכתא כוותיה: {יז} מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס הר''ש. ודעת התוס' דכשסוף המים לירד ודאי הוי קטפרס חבור. ועתוי''ט: {יח} ודאי דעל כרחך צריך ליטול בו יותר מארבעים סאה. הרא''ש. ומשום דאי אפשר לצמצם:

. מלמעלה למטה:. מימין לשמאל:. מלמעלה למטה, אין מצטרף. מימין לשמאל, מצטרף. ואין הלכה כרבי יהודה:. היינו מלמעלה בראש הכותל. דדוקא כשנסדק הכותל או ניקב ולמעלה בראשו שלם, הוא דבעינן כשפופרת הנוד, אבל כשנפרץ הכותל בראשו והמים מתחברים שם, סגי ברום כקליפת השום וברוחב כשפופרת הנוד:

{יט} כו'. משום דמחשבים למה שעל הסדק כאילו סותמו. נ''ל. ור' יהודה סבר, דמתחשב כאילו אינו. מהר''ל:

. ן. כלי של מתכת משוקע באמבטי ויש בו נקב, דכשנמאסין מי האמבטי מחמת הטבילות פותחים הנקב שבאביק ויוצאים המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמים הנקב שלא יצאו המים, והמים הנמשכים לאמבטי הן כשרים לטבילה, דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסים לאמבטי וטובלים שם:. לפי שכל המים גרורים על גביו, ומים הגרורים על גבי כלים הרי אלו פסולים:. דאין המים גרורים על גביו, ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו, ושאר המים הוו להו מקוה כשר סמוך לשאוב, ומים שאובין בצד מים כשרים לא פסלי ואף על פי שנוגעים זה בזה:! {כא} . כלומר כיון דאביק הוא העשוי לקבלה כל שהוא, פסול בכל ענין שיהיה, בין באמצע, בין מן הצד, בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שבא לאביק, בין אינה מקבלת:

{כ} . לפי שהוא כלי קודם היותו קבוע. ואע''פ שנתחבר, לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם ז''ל בתוספתא, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הר''מ בנוסחת ארץ ישראל. וצריך עיון מפרק ח' דכלים משנה ט'. ע''ש: {כא} טומאה. אבל להבשר כלי נכרים, ארבעים סאה בעינן:

. שיקתות המים העשויות במרחץ שנמשכים להם מים צוננים להשתטף בהן כדי לטהר עצמן לאחר שרחצו בחמין, ופעמים שהן שתי שקתות זו בצד זו אלא שהאחת עליונה מחברתה, ויש נקב בכותל שבין שתיהן שהמים יוצאים מזו לזו:. שהנקב רחב וארוך כשיעור שיכנסו בו שלשה לוגין, נפסלה העליונה מחמת המים שאובין שבתחתונהש דחשיב כאילו המים שכנגד חלל הנקב שאובין הן באמצע העליונה, לא מן הצד, ושלשה לוגין מים שאובין פוסלים כשהן באמצע אע''פ שאין פוסלין מן הצד. ורבותא נקט שהתחתונה מים שאובין והעליונה מים כשרים, שדרך המים לרדח ואין דרכן לעלות, ואעפ''כ נפסל העליון. וכל שכן שיפסל כשיהיה הכשר לצד תחתון:. השתא אתא לאשמועינן כמה שיעורו של נקב שיצאו ממנו שלשה לוגין בבת אחת:. דשלשה לוגין אחד משלש מאות ועשרים [בארבעים] סאה. כיצד, הסאה ששד קבין, והקב ארבעה לוגין, נמצאו ארבעים סאה הן תשע מאות וששים לוג, הרי שלשה לוגין חלק אחד משלש מאות ועשרים בבריכה, כלומר במקוה כשר של ארבעים סאה, ושיערו חכמים שיעור מקוה שמחזיק ארבעים סאה, אמד על אמה ברום שלש אמות, הרי שיעור הנקב המחזיק שלשה לוגין הוא אחד משלש מאות ועשרים מאמה על אמד ברום שלש אמות המחזיק ארבעים סאה. ורמב''ם כתב, שאם היתה הבריכה פחות או יותר מארבעים סאה, מחשבין הנקב בפחות וביותר לפי חשבון זה, כגון אם היה בבריכה עשרים סאה, צריך להיות הנקב אחד ממאה וששים {כג} אפילו התחתונה מלאה בשרים והעליונה מלאה שאובין. שדרך מים לירד, אפילו הכי אין שלשה לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה:. ואין השאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. והלכה כרבי יוסי:

{כב} . אם אין בו ארבעים סאה. הר''ש: {כג} יש בו שמונים, צריך שיהא בו אחד טשש מאות וארבעים בבריכה. הר''מ בנוסחת ארץ ישראל: