. מרזב שמי גשמים נכנסים בו ויורדים דרך פיו למקוה. והכא מיירי בצנור של עץ שקבעו ולבסוף חקקו, דהואיל ולא היה תורת כלי עליו כשקבעו, אע''פ שחקקו אחרי כן לא חשיבי המים שבתוכו מים שאובים, הואיל ולא היה תורת כלי עליו בתלוש:. דלא תימא דלא חשיבי:. דלא חשיבי כלים לענין טומאה, חשיבי כלים לפסול את המקוה, אפילו אם שברם או כפה אותם, דלא דמי למניח קנקנים בראש הגג לנגבן:. בפרק קמא דשבת בגמרא, מוקמי פלוגתייהו כשהניחן תחת הצנור בשעת קישור עבים ונתפזרו ושכחן וחזרו ונתקשרו, דבית שמאי סברי משום פיזור עבים לא נתבטלה מחשבתו הראשונה, דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכן. ובית הלל סברי בטלה מחשבתו, דכי נתפזרו, אסח דעתיה, דקסבר לא ירדו גשמים עוד. אבל הניחן תחת הצנור בשעת קישור עבים ואיחרו הגשמים לבוא ויצא למלאכתו ושכחן, דברי הכל הואיל ומתחילה לכך נתכוין לא בטלה מחשבתו בשכחתו. ואם הניחן בשעת פיזור עבים, דברי הכל טהורים, שלא נתכוין מתחילה לכך:. בחצר שלא תחת הצנור, ונתמלאו מן הנוטפין ונפלו למקוה. דדוקא תחת הצנור הוא דפליגי בית שמאי, דגלי דעתיה דרצה שיפלו לתוכן, ומשום פיזור לא בטלה מחשבה קמייתא. אבל מניח בחצר, אפילו בשעת קישור, לא מוכחא מעיקרא מחשבתו קמייתא שפיר, הלכך בטלה כשנתפזרו:. שלא עמדו למנין על כך ולא רבו תלמידי בית שמאי:

פירוש למשנה זו

. להמשיך המים למקוה:. שפה סביב מארבע {א} רוחותיה, כדי שיהיה לה בית קיבול:. דהוו להו מים שאובים. ומשום צנור לא היה מפסיל מקוה, דאיירי בצנור שקבעו ולבסוף חקקו כדפרישית:. כדי שתודח מטנופת שבה:. דלא קיימא כדרך קבלתה:

{א} והב''י בשם הרוקח כתב דאפילו משלש רוחות פסולה: {ב} כו'. וכגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאם לא כן, נפסלים. משום דהויה על ידי טהרה בעינן, כמו בפרק ה' משנה ה'. הרא''ש:

. דרך צנור להיות פתוח משני צדדים, ואין פוסל את המקוה אא''כ חקק בו חקק מעט כדי לקבל צרורות המעכבים הלוך המים, וכשחקקו ולבסוף קבעו איירי, הואיל והיה עליו תורת כלי כשהיה תלוש, הרי המים העוברים בו שאובים הן ופוסלים את המקוה:. לא חשיב כלי אא''כ יש לו בית קיבול של רביעית:. דוקא בכלי חרס לאחר שנשבר בעינן שיהא השבר מחזיק רביעית. אבל מתחילתו אפילו כל שהוא חשוב כלי. ואין הלכה כר' יוסי:. מתגלגלים בתוך בית קיבול, שאינם מהודקים בו אע''פ שנתמלא מהם אלא מתנענעים אילך ואילך. לשון ותתחלחל המלכה (אסתר ד'):. דלא נתבטל קיבולו:. לתוך בית קיבולו:. שהעפר נקבע ונעשה מהודק יפה והמים עוברים עליו. תרגום במסלה נעלה (במדכר כ') באורח כבישא נסק:. דאין כאן בית קיבול:. אחד הוא:. משני פיותיו, ממקום שהמים נכנסים בו וממקום שיורדים ממנו למקוה:. אפילו הכי לא חשיב לקבלה כל זמן שלא חקק בו לקבל צרורות:

{ג} . המתגלגלים במים, כדי שלא ירדו עם המים. הר''מ: {ד} כו'. ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחחק. הר''מ:

. שהן פסול ם למקוה. ומ גשמ ם. הכשר ם. שנתערבו בחצר או בעוקה. גומא שהמים מתקבצים בהן, או על מעלות המערה, ומשם נמשכו וירדו למקוה:. כגון שכ''א {ה} סאה מהן מי גשמים. וי''ט מים שאובין, כשר:. שלא ירדו למקוה על ידי המש. כה דרך החצר והעוקה ומעלות המערה, אלא מן הכלים עצמן היו מקלחין לתוך המקוה:. דשלשה לוגין מים שאובים פוסלים כשנפלו למקוה שלא כדרך המשכה. אבל דרך המשכה אין פוסלין עד שיהיו הרוב מים שאובים, אפילו המים שאובין בפני עצמן שלא נתערבו בכשרים, אין פוסלין דרך המשכה אלא ברוב {ו}. כגון מקוה שיש בו כ''א סאה מי גשמים, ממלא בכתף וממשיך לתוכו י''ט סאה מים שאובים וכשר, הואיל והרוב מים כשרים. וכן הלכה:

{ה} דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי: {ו} דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי''ט:

. אבן חלולה שעל שפת המעין, והמים נכנסין לה דרך חור שבדופנה, ומשקין בה הבהמות:. מים למי חטאת:. אין נותנים אפר פרה על המים שבתוכה, דאינה חשובה כלי. והכא מיירי בסלע מחובר שחקקו, ואפילו תלוש שחיברו ולבסוף חקקו, הואיל ולא היה עליו שם כלי בתלוש אינו חשוב כלי:. אם היא באוהל המת, מצלת על מה שבתוכה בכיסוי לבד בלא צמיד פתיל, לפי שאינה חשובה כלי אלא כבור ודות שמצילים על מה שבתוכם בכיסוי לבד:. אם נפלו מי גשמים מתוכה למקוה אין נחשבים מים שאובים לפסול את המקוה:. לבטלה מתורת כלי שלא תפסול את המקוה מטעם שאיבה {ז}:. ושיעורו שיהיו שתי אצבעות של יד הסמוכות לגודל חוזרות ברחבן בריוח בתוך הנקב:. כך היתה נקראת:. שמטבילים בתוכה ועושים טהרות. ולא היה בשוקת ארבעים סאה, אלא מקוה שלם היה בצדה, ומי השוקת מתערבים בו דרך נקב כשפופרת:. אפילו יש בנקב כשפופרת הנאד, לעולם תורת כלי עליה עד שתשבר רובה:

{ז} . וקשה, דאם כן היכי תני ואינה יכולה לקבל מים כל שהם, ומשמע שאין צריך שיעור לנקב ובכל שהוא מבטלו מתורת כלי. ועוד, דבסמוך מפרש לענין עירוב מקואות. והר''ש מפרש גם הכא לענין עירוב מקואות ולאו ארישא קאי. ולהר''מ והר''ב יש לפרש כמו שכתב הב''י על פי התוספתא, דמן הצד [בעינן] שיעור כשפופרת וצריך נמי שלא יקבל כל שהוא למטה מן הנקב. ולמטה שיעורו בכל שהוא. וכמה יהיה, אמן הצד קאי. ועתוי''ט: