. שעשה מחיצה באמצעיתו וחלקו עד למעלה מפיו:. אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה:. להכי נקט פחותה, דלאו כלי היא, דאי הוה שלימה היתה מצלת על אוכלים שבתוכה, דאפילו כלי שטף מציל {א}, אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא. ופקוקה בקש לרבותא נקטה, דאע''ג דפחיתתה פקוקה בקש לא הויא כלי ואין מצלת על אוכלים שבתוכה:. תלויה:. דכוורת פחותה ופקוקה בקש חוצצת בפני הטומאה באוהל המת, ואע''פ שטומאתו חמורה לטמא אדם וכלים טומאת שבעה:. שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים:. שדרך בני אדם לחלוק אוהלים במחיצה, הלכך הויא כוורת כמחיצה {ג} ומצלת באוהל המת מן הטומאה:. שאין דרך לחלוק כלי חרס במחיצה. פירוש אחר ועיקר, שכן חולקים אוהלים, שמועלת חלוקת מחיצה באוהלים, דהא תנן במסכת אהלות פרק סגוס עבה, בית שחצצו בנסרים או ביריעות, טומאה בבית, כלים שבתוך המחיצה טהורים. ואין חלוקת המחיצה מועלת בכלי חרס, דגבי תנור תנן הכא תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. ואין הלכה כרבי אליעזר:

{א} מבעיא כלי חרס דמינו הוא דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר, אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא אפ''ה מציל, מיתורא דוי''ו דתוכו, לומר תוכו ולא תוך תוכו. תוספ': {ב} כו'. אע''פ שפיה למעלה מאויר התנור: {ג} דלא פליג ר' אליעזר אלא בכוורת אבל במחיצה מודה, והיינו כפירוש האחר שכתב. עתוי''ט:

. הכוורת:. דכתיב (ויקרא י''א) אשר יפול מהם אל תוכו, ולא אל תוך תוכו. ובפיה למעלה מן התנור איירי, דאי כולה משוקעת בתנור {ד} כחד תוך דמי:. דכתיב (שם) כל אשר בתוכו יטמא, ולא שבתוך תוכו:. נקב המטהר אותן מידי טומאתן, שוב אין תורת כלי עליהן ואינן חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. וכמה הוא נקב המטהר אותן מטומאתן, העשוי לאוכלים. שיעורו כמוציא זיתים:. לאוכלים ולמשקים:. ואם ניקב כשיעור של משקין שהיא פחות משיעור העשוי לאוכלים, שוב אינו מציל מפני הטומאה:. כשמשימין הכלי מצד הנקב {ו} על המים נכנסים המים דרך הנקב בתוך הכלי. והוא גדול ממוציא משקה:

{ד} שקועה בתוך התנור. דאלו שוה לשפת התנור נמי טהורה, כדאשכחן בכלי חרס שיש לו ג' שפיות בסוף פרק ד'. תוי''ט: {ה} כו'. ואמרו בריש פרק ג', מטילין אותו לחומרא בזיתים. לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אע''פ שלא יהיה בו נקב כי אם בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהיטמאות התנור וכן יטמא התנור כו', ואופן החומרא שם נאמר שהוא יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה. הר''מ: {ו} ארץ ישראל, הכלי הנקוב כו':

. כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול. ורמב''ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשויה כעין שבכה. מעשה רשת, מתרגמינן עובד סרדתא:. אוגנים ואזנים:. מליטמא באויר כלי חרס, אלא כלים. וזו הואיל ואין לה אזנים אינה חשובה כלי:. קרקעיתו ותחתיתו. ודומה לו ביחזקאל (ט''ז ל''ו) יען השפך נחושתך:. דלא נכנסו לאוירו, דהא למטה מנחושתו קיימי. ואפילו מחובר אויר התנור באויר החבית ואפילו החבית פתוחה ונכנס מאויר התנור בפיה, לא נטמא היין בכך, שאין אויר כלי חרס מטמא לא למעלה ולא למטה אלא בתוכו:. החבית על פיה ונתונה על פיו של תנור שיש בו שרץ, ויש בשולי החבית לחלוחית יין שיש בה טופח על מנת להטפיח {ט}, לא נטמאת אותה הלחלוחית מפני אויר התנור שנכנס לתוך החבית, כיון שלא היתה לחלוחית היין בתוך התנור:

{ז} . כדפרישית לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו: {ח} כו'. ה''ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית, שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו, נקט נמי ברישא משקין. א''נ משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים: {ט} הר''מ, אשר בו לטפוח היד. ועתוי''ט:

. והוא שלא ראה השרץ אויר הקדירה כשנפל בתנור:. המשקה, וחזר וטימא את הקדרה, כדין כל משקין טמאין שמטמאים כלים:. הקדרה אומרת למשקין, אויר כלי חרס שקיבלת ממנו הטומאה לא טמאוני, דאין כלי חרס מיטמא מאויר כלי חרס:. שנטמאת הקדירה מחמת משקים טמאים:

{י} כו'. תה לאומרו יתברך וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תובו כל אשר בתוכו יטמא, מכל האוכל כו' וכל משקה כו', הנה לא ייחד בטומאה זולת לאוכלים ומשקים. ואמר בתורת כהנים, יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס, ת''ל אוכל יטמא, אוכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס, מאיזו מין שיהיו ממין הכלים. הר''מ:

. כל זמן שהתרנגול חי. דטומאה בלועה היה ואינה מטמאה:. והוא שלא שהה כדי עיכול משעה שבלע עד שמת. ושיעור כדי עיכול בעופות, מעת לעת:. דלא חזינן לתנור כמאן דמלא טומאה {יא} וכאילו נגע השרץ בפת, אלא התנור תחילה, שהשרץ [ש] הוא אב הטומאה נפל אל תוכו ועשאו ראשון, וחזר התנור שהוא ראשון וטימא את הפת ונעשית שניה:

{יא} ליה בגמרא מברייתא דלעיל דאין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס, ואי איתא דכמאן דמלי טומאה הוא, אם כן אם כלי שטף הוא הפנימי שמיטמא מגבו, יהא טמא, דהא נוגע בטומאה:

. בכלי חרס עסקינן, שמציל באויר התנור בצמיד פתיל כדרך שמציל באוהל המת, דכתיב (ויקרא י''א) מכל האוכל אשר יאכל, ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור שאינו מיטמא מאויר התנור. אבל כלי שטף אינו מציל בצמיד פתיל על אוכלים שבתוכו, דהכי תני בתורת כהנים, [כל] האוכל, להביא המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור, שאינו מציל מיד כלי חרס {יב}: השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים: כגון שיש לכלי זה שני קיבולין, והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ, לשון מחומר קורצתי גם אני (איוב ל''ג ו'), והמחיצה מגעת עד שפתו, והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחר והקרץ היא המחיצה החוצצת בינתים, ומוקף הכלי כולו צמיד פתיל, דנמצאו השאור והשרץ שניהם מוקפים צמיד פתיל:. מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל. שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה, ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים:. דהרי הוא מוקף צמיד פתיל בפני עצמו:. שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפותח טפח:. דטפח על טפח פתוח מביא את הטומאה:

{יב} אני כלי חרס ומוציא אני כלי שטף. דומיא דטומאת מת כמו שיתבאר בפרק י': {יג} כו'. על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכת. הר''מ: {יד} טפח. לענין טומאת מת. וכן פירש הר''מ. אבל לענין טומאת שרץ אין עירוב האויר מועיל לטמא, כדתנן לעיל משנה ג'. והיינו כשנפרץ מעצמו אבל אם שייר בו אפילו כל שהוא לא הוי צמיד פתיל. עתוי''ט:

. הוא חור כעין עין שעושים בתנור להוציא העשן, וכשמכניסים הפת לתנור סותמים אותו {טו} שלא יצא החום, ואינו חשוב כתוכו של תנור:. במקום מגולה {טז} שלא היה תחת האוהל, אפילו כזית מן המת נתון בעינו, טהור התנור, דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פותח טפח:. שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח:. העין והתנור. שטפח על טפח אוהל מביא את הטומאה:

{טו} עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הר''מ: {טז} אתנור אבל הר''מ פירש שאם היה השרץ באויר העין. עתוי''ט:

. נמצא השרץ במקום שמניחין בו אש ועצים בכירה, והוא המקום שמשליכין ממנו האש משפל המוקד:. דעובי כותלי הכירה נחשב כלפנים {יז} וכאילו הוא תוך הכירה:. אין עובי כותלי הכירה נחשב אלא כלחוץ ואינו כתוכה של כירה. והלכה כחכמים:. ממקום שמתחיל לסתום אויר הכירה {יח}:. השרץ:. במקום שיושב המחמם את המים למרחץ:. מסתימת הקדירה שיש בו המים או הצבע או שליקת הזיתים. ובתוספתא מוכח דאין טמא אלא מן הסתימה ולפנים דקאמר הכא, היינו כשנתלה השרץ באויר ולא נגע, אבל בטומאת מגע מטמא אפילו מן הסתימה ולחוץ:

{יז} לי דהתנור עשוי כזה ושפה חיצונה עודפת על הפנימית. מהר''מ: {יח} , ממקום שמתחילהקדירה לסתום כו', ומיקל טפי מדרבנן. תוי''ט:

. החופר בקרקע וטח בטיט {יט} והטיח יכול לעמוד מאליו, כגון תנורו של בן דינאי דתנן לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה. ואית דגרסי כור בכ''ף, והוא כלי שמתיכין בו הזהב והכסף והמתכות, לשון כור הברזל. ולי נראה שהוא תנור של נפחים:. תנור גדול של חרס ופתחו בצדו כעין שלנו. וטהור, משום דמשמש עם הקרקע, כדקתני בתוספתא {כא}:. שפה עבה:. נקבים כעין אותן שעושים לתנורים:. שפה דקה. והלכה כתנא קמא. ורבותי פירשו, דלזבז ואסטגיות ושפיות הכל אחד, ולא פליגי אלא שכל אחד היה שונה כפי הלשון ששמע מרבו, שחייב אדם לומר כלשון רבו:

{יט} לומר דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי. תוי''ט: {כ} . הם ג''כ חפירות בקרקע: {כא} לשון התוספתא, שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ע''כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדירות ולהעמידם על רצפת הקרקע. מה שאין כן בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן. ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע: {כב} כו'. דאז חשובה כלי, דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר''ם:

. אדם שנגע בטמא מת ונעשה ראשון, דטמא מת הוי אב הטומאה ועושה הנוגע בו ראשון, ומשקין שבתוך פיו מטמאין את התנור כשנכנסו לאוירו. ואע''ג דהוא עצמו אינו מטמאו דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, כדתנן במסכת פרה דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאים כלים, גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרינן במסכת שבת. ואוכלים דנקט הכא, כדי נסבא {כג}. שהרי אין אוכל מטמא כלי, אלא משקים בלבד מטמאים כלים. וקפיצת פיו אינה מצלת, דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא אחרים כדתנן לעיל, ובר מן דין הא תניא בתוספתא דכלים הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים וכלי אדמה חוץ מן האדם. הלכך, טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור שהוא טמא, נטמאו. דאין האדם מציל בצמיד פתיל מיד כלי חרס:. ידים שהם שניות לטומאה ופוסלות את התרומה {כד}:. ליטול את הצרור שבפיו, או כל מידי:. הדבילה. לפי שהידים מסואבות טמאו את הרוק להיות תחלה מפני שהוא משקה, והרוק טימא את הדבילה, דראשון עושה שני בחולין:. סבר כל זמן שלא יצא הרוק מן הפה לא חשיב משקה:. כשהיפך הדבילה מצד זה לצד זה בתוך פיו, שנעקר הרוק. ומטהר בלא היפך, שכל זמן שלא נעקר לא נחשב משקה. והלכה כר' יוסי:

{כג} תנא רישא משום סיפא, לפי שאמר בסיפא אוכלים ומשקים ירצה בו או אוכלים או משקים, לפי שכלי טמא יטמא האוכלים ויטמא המשקין. הר''מ: {כד} הוא לשון רש''י דמפרש דדבילה נמי דתרומה הוא. אבל הר''מ דמסיק שהוא של חולין כו' לא הוה ליה להעתיק לשון דפוסלת רש''י את התרומה. תוי''ט: {כה} . מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות, ורוק הבא מהפונדיון חשוב משקה. הר''ש:

. והיא טמאה, וחלב הנוטף מדדיה הוי כמשקה שנגע בה ונעשה תחילה:. ואע''ג דחלב הנוטף מדדיה שלא לרצונה היה, דלא ניחא לה, אפילו הכי נטמא התנור. דלענין הכשר זרעים דוקא בעינן דניחא ליה, אבל לא לטמא:. שהיתה גורפת התנור הטמא להוציא אפרו:. ודם המכה חשיב משקה:. כדרך הנכוים באצבעם שנותנים אצבעם בפיהם:. גרסינן. כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם {כו}:

{כו} , דהא מפרש היתה גורפתו התנור הטמא. אבל עירוב פירושים הם, דהא דכתב כאן דקאי אתנור הוא פירוש הר''ש. ומה שכתב היתה כו' התנור הטמא, הוא פירוש הר''מ, וגרס נטמאה, ומפרש אתרומה שבפיה. תוי''ט: