. מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל וגו', בלשון הקודש הוזקקו לאמרן:. ובאותו פרשה נאמר וענו ואמרו, ונאמר להלן (דברים כ''ז) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:. ובאים שם ומודדים מן החלל לצד העיירות שסביבותיו לידע איזו קרובה:. אין ב''ד עשויין שיהא אפשר לחלוק שוה בשוה, אלא שיהא הרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות. (שמות כ''ג):

{א} ימצא. ה''ק שנאמר וענו ואמרו כו' וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא. גמרא: {ב} כו'. מפרש בגמרא זקניך שנים, ואין ב''ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי באן שלשה: {ג} . ות''ק ההיא מבעיא ליה למיוחדין שבשופטיך. ור''י וי''ו דושופטיך דריש למנינא להביא עוד שנים, ות''ק וי''ו לא דריש. גמרא ועתוי''ט:

. אצל גבול הגוים:. דכתיב כי ימצא חלל, פרט לממציא את עצמו, שסמוך לגבול הגוים כאילו המציא עצמו למיתה הוא:. אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין. ה''ק נמצא סמוך לעיר שאין בה ב''ד אין מודדין לה, אלא לעיר שיש בה ב''ד מודדין. איזו עיר שיש בה ב''ד קרובה לו. ואי לא הדר תנייה, הוה אמינא אין מודדין כלל, ת''ל ולקחו זקני העיר, מכל מקום, דהאי העיר קרא יתירא הוא, דמצי למכתב והיה העיר הקרובה אל החלל ויצאו זקניה:. מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפילו מלא חוט:. ואין כן הלכה, אלא שתיהן מביאות עגלה אחת בשותפות. והכי אמרינן בגמרא בבכורות:. דכתיב (דבריט כ''א) באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה, פרט לירושלים שלא נתחלקה לשבטים:

{ד} . דבעינן זקני העיר וליכא. גמרא: {ה} . גמרא קסבר אי אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. פירש''י כמו ובהמה רבה:

. השתא לא מיירי תנא לענין מדידה. דמדקתני סיפא מאין היו מודדין, מכלל דרישא לאו במדידה עסקינן {ו}. אלא במת מצוה קנה מקומו עסקינן, דהיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכין ראשו אצל גופו וקוברין אותו במקום שנמצא הגוף, דגופיה בדוכתיה נפל ורישא הוא דנייד. דברי רבי אליעזר:. דרישא היכא דנפיל נפיל וגופיה רהיט ואזיל. והלכה כרבי עקיבא:

{ו} אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע. רש''י:

. קסבר עיקר חיותא בטיבוריה הוא {ז}:. עיקר חיותא מחוטמו הוא, דכתיב (בראשית ז') כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:. דאין קרוי חלל אלא מן הצואר, כדכתיב (יחזקאל כ''א) על צוארי חללי רשעים, הלכך ממנו היו מודדים, כדכתיב אל החלל. והלכה כר''ע:

{ז} שהוא אמצעות הגוף שכולל כלי המזון שבהם נמשך המאכל. רע''א מקום שאיפת הרוח הוא הצורך הגדול בחיות לפי שנאמר כל וכו'. הר''מ:

. שאינן באין אלא למדוד, כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:. שלא נאמר איתן לעכובא אלא למצוה {י}:. סכין גדול:. ממול ערפה {יא}:. לעולם:. עבודה שאינה בגופה של קרקע, דכתיב (דברים כ''א) אשר לא יעבד ולא יזרע, מה זריעה מיוחדת שהיא בגופו של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופו של קרקע:. לסתת שם אבנים:

{ח} המום כו'. דמהו דתימא נילף מק''ו ומה פרה כו', קמ''ל דלא, דשאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא: {ט} . פירש הר''מ חזק ההמשכה. וכ''כ בחבורו, נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה. אבל רש''י מפרש נחל איתן קשה שלא נעבד. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ועתוי''ט: {י} דהול''ל ואם אינו איתן כשר, שזה לשון דיעבד ולשון קצר כו'. והר''מ פירש ענין איתן גדול כמו שנאמר גוי איתן הוא, ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השעור כשר. בא לומר שאיתן יש בו ב' פרושים, גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע''פ שאינו גדול. ועתוי''ט: {יא} עריפה עריפה מחטאת העוף. גמרא:

. בלא מזונות:. בלא לויה:

{יב} . בגמרא יליף ליה: {יג} מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש''י: {יד} לויה. יחידי בלא חבורה. רש''י: {טו} . כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש''י: {טז} היו כו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוה''ק בשרם כו'. רש''י:

. כשאר חולין:. היא עשתה את שלה:. דכתיב בסוף פרשת עגלה ערופה (דברים כ''א) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך:

{יז} . פירש''י דס''ל האי תנא דאין ירידתה לנחל איתן אוסרתה אלא עריפתה. והר''מ פירש דירידתה אוסרתה בהנאה ואפ''ה תצא כו' דאדעתא דהכי לא אקדשה. ועתוי''ט:

. וכגון שבאו שניהם בבת אחת [אז] היו עורפים. אבל אם בא אחד תחלה ואמר ראיתי את ההורג, והימנוהו כבי תרי, שהתורה האמינתהו דכתיב (שם) לא נודע מי הכהו, הא נודע אפילו על פי עד אחד אין עורפין, אע''פ שבא עד אחד אח''כ והכחישו, אינו נאמן השני, שאין דבריו של אחד במקום שנים:. וכגון שהשנים והאחד פסולי עדות הן, דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות:

פירוש למשנה זו

. לפי שמכירין היו בהם מי רגיל להרוג {יח}:. איש שהכל בו. כלומר תורתם אמת מבלי דופי {כב}:

{יח} כדת''ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו לא היו עורפין: {יט} כו'. ורצחן מפורסם היה: {כ} הרצחן. בריה קטילא. ירושלמי: {כא} אפקוד כו'. ת''ר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר, וכ''ת עון דידה אין, דבניה ודבנתיה לא, ת''ש לא אפקוד וגו', וכ''ת עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת''ש כי הם עם הזונות יפרדו, הם עצמם נואפים כפרדים הללו. רש''י: {כב} ומחלוקת. ועד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני. והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות יו''ט כדאיתא בחגיגה והוא מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. רש''י: {כג} אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי ארם החשוב בעיני אלהים יתברך:

. מן הבית וגם נתתיו ללוי. מן הבית וגם נתתיו ללוי. לפי שעזרא קנס את הלוים שלא יתנו להם מעשר כשעלה מן הגולה ובני לוי לא עלו עמו, וצוה שיתנו המעשר לכהנים. ויוחנן כהן גדול בטל הודוי, שלא היה יכול לומר וגם נתתיו ללוי:. שהיו הלוים בכל יום אומרים על הדוכן עורה למה תישן ה', אמר וכי יש שינה לפני המקום, ועמד ובטלן:. שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול לו דם בעיניו כדי שלא יראה ויהא נוח לכפתו ולשוחטו. ועמד הוא ובטלו, שנראה כבעל מום. והתקין להם טבעות בקרקע להכניס צואר הבהמה לתוכה:. מכין. ודוגמתו [חולין ז'.] אין אדם נוקף אצבעו מלמטה:. בחול המועד. חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד. ועמד הוא ובטלן, משום דאוושא מלתא טובא ואיכא זלזול מועד:. שאול על הדמאי. שהוא אמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה עון מיתה, כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה. ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד, ולא יוציאו ממנו מעשר ראשון ולא מעשר עני, שיכולין לומר ללוי או לעני הבא ראיה שהוא טבל וטול. ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הן מתוקנין אם לאו, אלא מיד מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר, שכל הלוקח מעם הארץ פירות הם בחזקת שהם דמאי:

פירוש למשנה זו

. שם הדיינים. ונקראים סנהדרין ששונאים הדרת פנים בדין:. דכתיב (איכה ה) זקנים משער שבתו {כה} בחורים מנגינתם בזמן שבטלו הזקנים היושבים בשער {כו} שהם הסנהדרין בטלו הבחורים מנגינתם גם כן:

{כד} השיר כו'. פירשו הפוסקים בשם ר' האי גאון ז''ל דהיינו שיר של אהבה שבין אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו. אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדים של הקג: ''ה מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה: {כה} דמנלן דמשבטלה סנהדרין כתיב כדאית' בגמרא ומשום דבהאי קרא לא כתיב ביה דאסור אלא משמע דנשבת מאליו, להכי מייתי מתניתין קרא בשיר לא ישתו, דלמיסר משמע: {כו} הזקנים שאמר הקב''ה עליהן תתן לך בכל שעריך. הר''מ:

. כל הנביאים נקראים נביאים ראשונים, חוץ מחגי זכריה ומלאכי וחבריהן דאחרונים נינהו, שהיו בבנין בית שני:. כמין תולעת, ברייתו בשעורה. שהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאיליהן, ובו פיתחו אבני האפוד והחושן, דכתיב בהו במלואותם שיהיו שלימות שלא יחסרו בהם אלא כותב עליהן בדיו ומראה להם שמיר על פני הדיו בחוץ:. דבש הבא ממקום ששמו, ציפיאה {כז}, ומשובח מאד:. אנשים שמאמינים בהקדוש ברוך הוא {כח}:

{כז} הלשון שם העצם לא יתרבה, ואם כן האיך אמרו צופים. ונראה לפרש לדברי הר''ב שהמקום הוא נקרא צופים בלשון מקרא כמה דאת אמר הרמתים צופים. וכן נקרא בימי התנאים אלא שנשתבש אח''כ בפי ההמון והיו קוראין אותה צופיאה. ולשון הר''מ, דבש הבא מא''י נקרא צופים. משמע שר''ל שהדבש נקרא צופים. ועתוי''ט: {כח} ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות ויו''ט. רש''י: {כט} . וסיפיה כי פסו אמונים מבני אדם. ואע''ג דדוד אמרו, מצינו לו כמה מזמורים שאמרן על העתיד:

. טהרה שפסקה מישראל, בטלה טעם הפירות וריחם. שבזמן שהיו ישראל טהורים ועוסקים בטהרה אף הקב''ה היה מטהר את הפירות מטעם רע וריח רע:. דמעשר איקרי חלב, כדכתיב (במדבר יח) כל חלב יצהר {ל}:

{ל} דקרא וכל חלב תיו. וש ודגן. ואע''ג דקרא בתרומה משתעי, הושאל שם מעשרות לכל המתנות. ונקט דגן לפי שהוא צורך לבני אדם יותר מהכל, והוא הדין לתירוש ויצהר:

. חיל {לא} שהביא אספסיינוס על ירושלים:. היו עושים לחתנים עטרות מאבן מלח {לב} שהוא צלול כעין הבדולח וצובעין אותה בגפרית כעין ציורין שקורין ניי''ל. ואית דמפרשי עטרות של הדס ושל ורד. ושניהם אסורים, ואין מותר אלא עטרות של קנים:. עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחים על פיה עור דק ומכין עליו במקל דק ומוציא קול צלול. ובלע''ז קורין לו טנבורו:. כעין עיר עשויה מזהב:. פירוש, חכמה יונית. והם רמזים וחידות שהיו ליונים, ולא היו מכירים בהם אלא הרגילים בהם. ובגמרא מפרש טעמא משום מעשה שהיה (כשיצאו) [צ''ל כשצרו] מלכי חשמונאי {לג} זה על זה, היו אותן שבפנים משלשלים לאותן שבחוץ בכל יום דינרין בקופה ומעלין להן תמידין, היה שם זקן אחד ולעז להם בחכמה יונית, כל זמן שהם עסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. אותו היום שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. באותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזיר {לד}, וארור אדם שילמד לבנו חכמה יונית:. הוא חורבן הבית. ושל טיטוס נמי הוה:. כמו אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:. משום צניעותא. וכן הלכה:

{לא} מצנים יקחהו, מתורגם פולמסן במאני זיינא ידברוניה: {לב} התוספ' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. ועתוי''ט: {לג} דקדמו טובא לטיטוס כו', וי''ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו כו'. תוספ': {לד} דלא תנן לה נמי. וי''ל דשנויה הוא בהדי איסור גדולין דסוף פ''ז דב''ק ולא הוצרך לשנותה בכאן: {לה} . ר''ל רבינו הקדוש המחבר. הר''מ:

. כגון ממשלות שועלים {לו}, דאמרינן בסנהדרין [לח:] כי הוי דריש רבי מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתתא ותלתא אגדתא ותלתא מתלי:. שוקדים על דלתות בית המדרש לילה ויום {לז}, כדאמרינן ביבמות [סג:] דאמר בן עזאי מה אעשה ונפשי חשקה בתורה:. שהיה בקי במדרש טעמי מקראות, כדאמר [ברכות יב.] ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא:. שהיה נותן לב לדרוש על כל קוץ וקוץ [מנחות כח.]. וזהו כבוד תורה גדול, שאין בה דבר לבטלה:. שעושים מעשים מופלאים כדאמרינן בתעניות [כה.] יאמר לחומץ וידליק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:. שהיו החסידים הולכים ומתקטנין והוא היה מקטניהן וסופן {לט}:. שעד שמת הוא היה בריאות בעולם והיו לומדים תורה מעומד [מגילה כא] ומשמת באת תשות כח לעולם והתחילו ללמוד מיושב. וזהו בטל כבוד תורה:. תלמידיו של רבי הוסיפו וכתבו זה במשנה:

{לו} רש''י, מושלי משלות לתת אות אמלתא וטעם לחכמה לכנוס בה בשערי בינה, כגון ממשלת שועלים. ומ''ם ראשונה במקום מן: {לז} הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום. ומפרש בשרשי קמחי, ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר: {לח} . כדאמרינן תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא. רש''י: {לט} מהסס, שא''כ כינוי השם שלא לכבודו. והר''מ כתבם, ופירוש קטנותם של חסידים בכללם ושרשם, לפי ששורש הדבר ותחלתו קטן ע''כ. ובירושלמי גרס שהיה תמציתן של חסידים: {מ} רש''י זה לא ידענא מה היא ע''כ. ואנא לא ידענא אמאי לא מפרש כעין שמפרש לזיו הכהונה: {מא} . לא ידענא אמאי נקט לשון משונה ולא קאמר ובטלה: {מב} הכהונה. שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלים על שלחנו רש''י. וז''ש חכם צ''ל כהן: {מג} . ר''ל תלמידי חכמים שנקראו כן ע''ש שחברתם חברה נאמנת. ובני חורין. מיוחסים. רש''י. חפו ראשם, שגברה ידי עזי פנים שהם עשירים ואלו עניים. ונדלדלו כו' אין חש להם: דורש, לישראל. ואין מבקש, עליהם רחמים. עכ''ל רש''י: שואל. בשלום חבירו. נ''ל:. הוא ר''א בן הורקנוס תלמיד ריב''ז: שרו חכימיא, התחילו החכמים:. מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים:. עיין ריש פ''ז דיומא: דארעא. כעמי הארץ, דהיינו כאנשים הנבערים מדעת ומיראת ה': {מד} . ול''ק דלא אמר ואין דורש, כיון דתרי תנאי נינהו, ולישנא דמר הכין ולישנא דמר הכין: {מה} כו'. לפני ביאת משיח. רש''י: {מו} . בפרק חלק גרס יעוות. ופירש''י שלא יכבדו זה את זה. ל''א מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי, ע''כ. או יאמיר מענין גבהות כו', ויהיה ענינו היוקר יגדל עד למעלה, כאדם האומר יש יקרות שאין למעלה הימנו. ועתוי''ט: {מז} . שהכל עוסקין במשתאות: ואין תוכחה, אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחן א''ל אתה כמוני: {מח} כו'. פירוש זריזות שהוא זהיר ומהיר במצות. כד''א זריזין מקדימין למצות. הר''ן. וכן בכללו שהוא זריז להשמר עצמו שלא תבא עבירה לידו. רש''י. ופירוש נקיות, נקי באין חטא: {מט} . פירש''י צח ולובן ועדיף מנקי. והנ''י מפרש טהרת הלב בשימנע עצמו מעבירות יגרום לו שאפילו במחשבתו לא יחטא. ועתוי''ט: {נ} . אף מדבר המותר פורש, להחמיר על עצמו. רש''י: {נא} . שהוא פרישות טפי להתקדש אפילו מהצריך לגופו, כגון נזירות יין ותעניות. י''מ. ויהיה פירוש קדש עצמך במותר לך שאמרו תז''ל כלומר במותר וצריך לך: {נב} . מתוך שהוא מבזה עניני העולם בא לידי ענוה. הר''נ: {נג} חטא. היינו שמצד החטא בעצמו מתירא. ולא מיראת הפורענות. אלא מאהבת המקום או מפני מוראו ואין זה מורא פורענות אלא שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו. א''נ ר''ל שמדקדק מאוד פן יכשל בתטא אפילו בשוגג. י''מ. {נד} חסידות. פירוש שכל מעשיו לשם שמים. הר''ן. ולי נראה לפרש דהיינו ויתורו עם חביריו לפנים משורת הדין במשאו ומתנו. י''מ: {נה} הקודש. להשרות עליו שכינה. רש''י: {נו} המתים. בירושלמי, דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם, שבתחלה יתן בהם רוה''ק, וע''י זה יחיו. וכן פירוש נ''י ונתתי רוחי בכם, שרוה''ק נדבקת בהם. ואע''ג דפשוטו נתינת הרוח בגופם כדי שיחיו, מדכתיב רוחי ולא רוח משמע הרוח המיוחד לה' דהיינו רוה''ק. י''מ: {נז} אליהו ז''ל. ובירושלמי תחיית המתים מביאה לידי אליהו, ומייתי מדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ופירש הר''ן וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתהיית המתים גורמות לאליהו שיבא: