משנה - סוטה-פרק זפרק ז - משנה א
אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, פָּרָשַׁת סוֹטָה, וִדּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה {ה}, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:
. פרשת סוטה. דכתיב {א} (במדבר ה') ואמר אל האשה בכל לשון שהוא אומר {ב}:. בערתי הקדש מן הבית כו', אומו. בכל לשון שירצה, דכתיב (דברים כ''ו) ואמרת לפני ה' אלהיך, בכל לשון שאתה אומר {ג}:. דכתיב (שס ו') שמע ישראל, בכל לשון שאתה שומע {ד}:. צבור שמתפללין, מתפללין בכל לשון. אבל יחיד אינו מתפלל אלא בלשון הקודש {ו}:. דכתיב (שם ח') וברכת, בכל לשון שאתה מברך {ז}:. בכל לשון שהשביעום ולא הודו, חייבין. שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה (ויקרא ה') ושמעה קול אלה {ח}, בכל לשון שאתה שומע. ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא {ט} משבועת העדות:
{א} לאו קרא הוה אמינא נילף בק''ו מיבמה דבלשון הקודש. רש''י: {ב} כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי''ט: {ג} אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש''י, דאל''כ מאי אולמיה דהאי מהאי: {ד} לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא: {ה} . גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש''י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי: {ו} ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש''י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר''ב דכ''ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה''ק הוא. ועתוי''ט דלגירסא שלנו צ''ל דתני ושייר (אע''פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות: {ז} ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב''ה בלב שלם להנאתך: {ח} כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ''ג. תוספ': {ט} דילפינן בשבועות ג''ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה''ק. תוספ':
פרק ז - משנה ב
וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם:
. שהיה קורא מארמי אובד אבי (דברים כ''ו) עד סוף הפרשה:. היא אומרת (שם כ''ה) מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, והוא אומר לה חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:. נשיאת כפים:. ביום הכיפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים הוא קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:. היא פרשת הקהל, כדמפרש בסוף פרקין:. (שם כ''א) ידינו לא שפכו את הדם הזה, כפר לעמך ישראל וגו':. (שם כ') והיה כקרבכם וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום וגו':
פירוש למשנה זו
פרק ז - משנה ג
מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד, (דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:
. כמו מנין {י}:. בברכות וקללות של הר גריזים:. דכתיב (שט כ''ז) ואמרו אל כל איש ישראל קול רם, וכתיב התם {יא} (שמות י''ט) והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:
{י} ואיידי דמשנה ה' ולהלן, תני נמי הכא כיצד: {יא} תורה. ובלה''ק נתנה. רש''י. ולא יליף קול קול משבועת העדות, דעניה וקול יליף. תוספ':
פרק ז - משנה ד
חֲלִיצָה כֵּיצַד, (שם כה) וְעָנְתָה וְאָמְרָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה, עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה {יב}:
. אינו צריך ללמדה בגזרה שוה שמעצמה היא למדה. וענתה ואמרה ככה כלשון הזה תאמר:
{יב} כו'. והא דבמשנה ג' פי''ב דיבמות קריאה אינה מעכבת בין לר''א בין לר''ע ואם קרא בלשון חול מעכב. כתבו התוספ' די''ל דס''ל דקריאה מעכבת וקסבר לא נחלקו ר''ע ור''א בדבר זה. ועתוי''ט:
פרק ז - משנה ה
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם, שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ' {יג}. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה {יד}, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ {טו} עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה {טז}, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בַּסִּיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן {יז}, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב {יט}, וְנָטְלוּ {כ} אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן:
. אצל שומרון:. על ההרים:. בבתב של שבעים אומות {יח}, וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:. סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים {כא}:. בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים:
{יג} . וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים: {יד} . כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש''י. ובגמרא מפיק לה מקרא: {טו} ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש''י. שנאמר וענו הלוים ואמרו: {טז} כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת''ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה''ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן: {יז} לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ''כ הר''מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י''ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי''ט: {יח} בכתב ולשון: {יט} . דאל''כ באר היטב' למה לי. וי''מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה''י הי''ט היט''ב (וכ''ה גירסא הנכונה): {כ} כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב''ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון: {כא} והעלית עליו עולות רש''י. וכתיב וזבחת שלמים וק''ל דעדיפא הו''ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:
פרק ז - משנה ו
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים {כב} כֵּיצַד, בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא {כו} אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:
. שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הצבור אמן:. לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק {כג}:. ביו''ד ה''א:. באל''ף דל''ת. שאין מזכירין השם בכתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ') בבל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:. מפני שצריך נשיאת כפים {כד}, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י''ח) הוא ובניו כל הימים {כה}, מה הוא בנשיאות בפים אף בניו בנשיאת כפים כל הימים:. שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:. מפני שהשם כתוב בו. ואין הלכה כר' יהודה:
{כב} . ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי''ט: {כג} והלא עונין בשכמל''ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ''ח פ''ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל''ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל''ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו': {כד} נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע: {כה} ושרת (דברים י''ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו: {כו} . נ''ל דלאו ר''י אמרה, דאי הכי לדידיה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג''כ מנלן שנאמר וישא:
פרק ז - משנה ז
בִּרְכוֹת {כז} כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד, חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא (שם טז) אַחֲרֵי מוֹת, (שם כג) וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. (במדבר כח) וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל {כח}, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:
. ביוה''ב, לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה ומברך שמונה ברכות:. שמש הכנסת שטורח עסקי הבנסת עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין [הכל]:. על פיו נחתכין דברי הכנסת, מי יפרוס על שמע, מי יפטיר בנביא, מי ירד לפני התיבה:. המוכן תחת כהן גדול. שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:. וכולן משום כבודו של כהן גדול, דכתיב (משלי י''ד) ברוב עם הדרת מלך:. מבלל דיושב היה, שמע מינה בעזרת נשים היה קורא. דאי בעזרת ישראל קיי''ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:. שהוא מסדר יום הכיפורים:. שבפרשת שור או כשב, דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויבול לגלול ספר תורה לשם בעוד שהמתורגמן מתרגם פסוק אחרון של פרשת אחרי מות, ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן:. ואע''פ שעדיין לא קרא בעשור של חומש הפקודים, יקרא אותה על פה ולא יגלול ס''ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק התורגמן ואיכא גנאי לצבור. ולקרות בב' ס''ת א''א, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה בצבור, משום פגמו של ספר תורה הראשון:. מה שאני עתיד לקרות עוד על פה, אל תאמרו שחסר מן הספר הזה לכך איני גוללו שם. וכל כך למה, שלא להוציא לעז על ס''ת:. ברכה שלאחריה:. רצה ה' אלהינו:. מודים אנחנו לך. ועל מחילת עון. אתה בחרתנו, שחותם בה מלך מוחל וסולח לעונותינו:. שתשרה שכינה בבית המקדש, וחותם בה בא''י שוכן בציון:. קרבנותיהם ברצון. וחותם בה מקדש הכהנים:. שיהו ישראל נושעין מאויביהם. וחותם בה עמך ישראל צריכים ישועה בא''י שומע תפלה:
{כז} כהן גדול. לא אתפרש מנלן דאין נאמרין אלא בלה''ק ולפיכך נראה בעיני דאע''ג דקאמר ברכת כהן גדול לא קפיד אברכות עצמן אלא על הקריאה מה שהוא קורא בתורה שלא תהא אלא בלה''ק וע''ז א''צ ראיה כלל. דכיון שהוא בס''ת והיא אינה כתובה אלא בלה''ק וקיימא לן נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה מבואר כשהיה קורא, בלשון הקודש היה קורא. וראיה מהר''מ בחבורו כו': {כח} ישראל. פירש''י מתפלל על ישראל וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל:
פרק ז - משנה ח
פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ {כט} כֵּיצַד, מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי {לא} בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה {לב} שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶּר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא {לג} יוֹשֵׁב {לד}. אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה {לה}, וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת (דברים א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן:
. בשנה שמינית של שמיטה שעברה, שהיא מוצאי שביעית זו. במוצאי יו''ט ראשון, דכתיב (דברים ל''א) בחג הסוכות, שומע אני אפילו ביו''ט אחרון של חג, ת''ל שם בבוא כל ישראל ליראות, מתחילת חול המועד {ל}:. מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני:. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:. שאמו מישראל:. שבואתחנן. ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע, שיש בפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות. ומדלג, וקורא עשר תעשר. ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים {לו} והפרשת תרומות ומעשרות. ואע''פ שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר היה קורא אותם יחד {לז}, שלא להפסיק במעשרות. ואח''כ ברכות וקללות, שהן קבלת גזרות ועונשים של תורה. וחוזר וקורא פרשת המלך {לח}, שום תשים עליך מלך:
{כט} המלך כו'. וז''ל הר''מ הקריאה והברכות בלה''ק שנא' תקרא את התורה הזאת כלשונה אע''פ שיש שם לועזות ויש לתמוה ברכות מנלן ועוד דמשנתינו דייקא פרשת כו'. ועתוי''ט: {ל} הראשון לא, דבמועד משמע בתוך המועד. תוספ': {לא} . בשמיני ס''ד, הא אמרת במוצאי יו''ט הראשון, ומשנינן אימא בשמינית. גמרא. ועתוי''ט: {לב} . נגזר משם במה. ערוך: {לג} . אותה קרייה ע''י מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך. רש''י. ועתוי''ט: {לד} . בגמרא, דבעזרת נשים היה כו', דלא נמצא מלך בבית שני לבית דוד: {לה} כו'. תלתא זמני שכן לשון חכמים. וביש ספרים כפול ולא משולש. ועתוי''ט: {לו} הא אחר שנת השמיטה מיד בחג הסכות עדיין אין אסיף ואין מתנות עניים. ובירושלמי, ע''י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות: {לז} משום דיש כאן דילוג בתורה יותר בכדי שלא יפסיק המתורגמן אין למלך מתורגמן ואין מתרגמין אחריו. רש''י. וקשה דכ''ש דאיכא גנאי ולי נראה דהכא היינו טעמא דבמקום המלך וככודו אין מקפידין על שהיות הצבור. ועתוי''ט: {לח} פירש''י. וצ''ע מנלן לשנות סדר המשנה פרשת המלך ואח''כ ברכות כו'. ועתוי''ט: