. מקום עשוי בארץ כדי שפיתת שתי קדרות והאש עוברת תחת שתי הקדרות {א}:. עצים דקים כקש שגובבין מן השדה:. מערב שבת להשהותו שם בשבת:. פסולת של זיתים ושומשמין לאחר שהוציאו שמנן:. מערב שבת כדי להשהותה שם בשבת {ב}:. הגחלים ויוציאם מן הכירה:. על גבי גחלים לכסותם ולצננם, וטעמא גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת כדי למהר בשולו. ודוקא בתבשיל שלא בשל כל צרכו, או אפילו בשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, הוא דגזרינן שמא יחתה {ג}, אבל תבשיל שלא בשל כלל או בשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מותר להשהותו על גבי כירה אע''פ שאינה גרופה וקטומה ולא חיישינן שמא יחתה, הואיל והסיח דעתו ממנו. וכן תבשיל שבשל כל צרכו והשליך בתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות, נעשה הכל כתבשיל שלא בשל כלל שהרי הסיח דעתו ממנו:. מים חמין נותנין על גבי כירה לאחר שגרף, דלא צריכי לבשולי וליכא למגזר שמא יחתה:. אע''פ שגרף, שא''א לגרף כל הגחלים עד שלא ישאר שם ניצוץ אחד, ואתי לחתויי מאחר דניחא ליה בבשוליה:. אפילו חמין דשרינן להשהות על גבי כירה גרופה ושנתן את האפר, לאחר שנטלן אין מחזירין דמיחזי כמבשל בשבת:. בין חמין בין תבשיל יכולין להחזיר לאחר שנטלן. ולא שרו ב''ה להחזיר אלא בעודן בידו שלא הניחן ע''ג דבר אחר, אבל לאחר שהניחן בקרקע או על גבי דבר אחר אסור להחזירן אפילו לבית הלל, דהוי כמטמין לכתחלה בשבת {ד}:

{א} מחרס ולא חפירה בארץ: {ב} דתנן ברפ''ד דאין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע''י והכא אפילו גרף וקטם ודאי דמוסיף הבל הוא הכא לאו בהטמנה איירינן אלא בשיהוי כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ומש''ה בגרף דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי: {ג} דעת הרי''ף דכל שהתחיל להתבשל בין שלא הגיע למאכל בן דרוסאי בין שהגיע ואפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו אסור. והא דספ''ק אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע''י ופירש הר''ב כמאכל בן דרוסאי סגי כו'. שאני בצלי שאצל האש שממהר לצלות ואפשר לו להיות ראוי בעוד לילה לא מסיח דעתו מניה. וכי נצלה כמאכל בן דרוסאי לא חייש לחתויי שאם יחתה בגחלים יחרוך אותו כיון שמונח על אש בלא הפסק קדרה. פוסקים: {ד} דמיירי בשיהוי ולא בהטמנה הול''ל דהוי כמשהה לכתחלה בשבת. תוי''ט:

. מתוך שצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה, ואפילו הסיקוהו בקש ובגבבא חיישינן שמא יחתה דלעולם אינו מסיח דעתו ממנו:. לסמוך אצל דופנו:. עשוי ככירה, אלא שארכו כרחבו ואין בו אלא מקום שפיתת קדרה אחת, והאש עוברת תחתיה והבלו רב מהבל הכירה, שהכירה פתוחה מלמעלה שיעור שתי קדרות והכופח אין פתוח אלא שיעור קדרה אחת, ופחות מהבל התנור:

{ה} יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב''ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר''נ:

. בשבת:. קומקום של נחושת שמחממים בו המים ע''ג האש {ו}:. שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת כלומר מעורבת:. לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה בו, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור:. דסבר לא גזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור. ואין הלכה כרבי יוסי:. שהוחמו מכח החמה, ובהא לא שרי רבי יוסי דגזר חול אטו רמץ, הואיל ותרווייהו דרך הטמנה אתי למימר מה לי רמץ מה לי חול. אי נמי גזר ר' יוסי שמא יזיז עפר ממקומו, שמא לא יהא שם חול עקור ככל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק {ז}, והוי תולדה דחורש:

{ו} ר''ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה: {ז} אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור''ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע''י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ''ב פי''ב. תוספ':

. צינור שממשיכין המים לתוכו, והיה אותו צינור משוקע בחמי טבריא ומתחמם מכח אותם המים החמים, וכשהיו המים צוננין נמשכין בתוכו מתחממין באותו סלון שנתחמם בתוך חמי טבריא. ואמרו חכמים שהמים שנמשכו באותו צינור בשבת {ט} דינם כדין חמין שהוחמו בשבת שאסורים לרחוץ בהן אפילו אבר קטן, ואסורים אף בשתיה. והמים שעוברים בו ביום טוב דינם כדין חמין שהוחמו ביו''ט שאסורים לרחוץ בהם כל הגוף, אבל מותר לרחוץ בהן ידיו ורגליו, ומותרין בשתיה והלכה כחכמים. וחזרו בהם אנשי טבריא ושברו את הסלון:. פירשו בגמרא מים מבפנים וגחלים מבחוץ, והוא כלי שיש לו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותנים שם גחלים, והמים בקבולו הגדול, ואם גרפוהו מן הגחלים מבעוד יום שותין מן המים שבקבולו הגדול בשבת, ואע''פ שהוחמו קצת מחמת כלי, לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו:. הוא כלי נחושת שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והאש למטה בין שתי השולים, ומתוך שהאש למטה בין שתי השולים חומו נשאר הרבה, ואע''פ שגרף הגחלים מע''ש המים מתחממים בו בשבת {י}, לפיכך אין שותים מהם בשבת:

{ח} בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו': {ט} פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע''ש נמי אסורין כדין הטמנה מע''ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו''ט הוא דתני הכי. ב''י: {י} איירי בחמין שהוחמו קצת מבע''י ולא כל צרכן או כ''צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נכון דחמין כל שנתחממו כ''צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל''ח. ורש''י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ''ב בהר''ב. ולשני הפירושים קמ''ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי''ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ''כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע''פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':

. קומקום של נחושת שמשימין אותו על גב האש לחמם המים שבתוכו:. מעל הכירה ויש בתוכו מים חמין:. מים מועטים כדי שיתחממו מן המים החמין שנשארו בתוך המיחם, דהוה ליה כמבשל בשבת:. מים מרובים עד שישובו הכל פושרין:. ואע''פ שהוא כלי שני דוקא להפשירן מותר, אבל מועטים כדי שיוחמו לא, דסבירא ליה להאי תנא דכלי שני מבשל. ולקמן תנינן אבל נותן הוא לתוך הקערה דמשמע דכלי שני אינו מבשל. והלכה דכלי שני אינו מבשל:. מן האור:. בין השמשות:. משתחשך, דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל:. דכלי שני אינו מבשל:. כמין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכו ומשם מערה לקערות:. אפילו לכלי ראשון:. הנוטף ממליחת דגים שהם מבשלין התבלין, ואין הלכה כר''י. ודוקא תבלין הוא דאסור ליתן בכלי ראשון אפילו לאחר שהעבירו מן האור, אבל מלח אפילו בכלי ראשון לא בשלה, אלא ע''ג האור בלבד, לפיכך מותר לתת מלח אפילו בכ''ר לאחר שהעבירו מן האור:

פירוש למשנה זו

. בשבת:. המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא ואסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוה ליה כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה, וכלי זה משיפול בו השמן מוקצה הוא ואסור לטלטלו:. אין נהנין מן השמן המטפטף מן הנר בשבת, לפי שאינו מן המוכן שכבר הוקצה להדלקה:. שאינו מאוס וחזי לאשתמושי ביה:. דמוקצה מחמת מיאוס הוא: חוץ מן הנר הדולק: בעוד שהוא דולק אסור, גזירה שמא יכבה ולית ליה לר''ש מוקצה מחמת מיאוס, ולא מוקצה מחמת איסור. ואין הלכה כר''ש שמתיר לטלטל כל הנרות חוץ מן הנר הדולק, שנר שהדליקוהו ללילי שבת אע''פ שכבה אסור לטלטלו כל אותו שבת, דמגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, אבל בשאר נרות הלכה כמותו שאין מוקצה לשבת אלא מוקצה מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר''ש:. בשבת לקבל ניצוצות של שלהבת הנוטפות מן הנר כדי שלא ידלק מה שתחתיו דניצוצות אין בהם ממש ואין הכלי מבוטל מהיכנו בהכי:. ואפילו מערב שבת, דגזרינן ערב שבת אטו שבת, ובשבת אי הוה עביד כי האי גוונא הוי מכבה {יב} וחייב, הילכך בערב שבת אסור:

{יא} מותר. להניחם שם. רש''י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע''י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי''ט: {יב} רש''י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר''פ דלקמן, ועתוי''ט: