. בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע''ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה בשגגה:. דתשלומין דשוגג בלבד קרנהו רחמנא קדש, כדכתיב ונתן לכהן את הקדש, אבל תשלומין דמזיד חולין הן, והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל, משא''כ בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהן קדש:

{א} משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הר''מ:

. ואסורה לאכול בתרומה:. כדין גוזל את חבירו, אבל לא חומש דכהנת היא, וכתיב (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש יצאה זאת שאינה זרה ואפשר לה שתשוב לבית אביה כנעוריה ותהא מותרת לאכול בתרומה:. אם זנתה תחת בעלה ישראל, כדכתיב (ויקרא כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו', כל שהיא בת כהן לא שנא אשת כהן ולא שנא אשת ישראל באש תשרף:. כגון חלל נתין וממזר, משלמת קרן וחומש, שהרי נתחללה בביאתו ואינה ראויה עוד לאכול בתרומה והרי היא כזרה:. דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות, מי שראויה לחזור לבית אביה אלמלא זנות זה היא בשרפה, יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה לחזור לבית אביה {ב} שזו אינה בשרפה:. דלא הויא זרה עד שתהא זרה מתחלתה ועד סופה וזו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:. ובת איש כהן כתיב מכל מקום {ג}. והלכה כחכמים:

{ב} בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלה כשהיא אשת איש (ובס' ב''ד מביא גירסא בדברי הר''ב יצתה נשאת לפסול כו'): {ג} איתא נמי בריש ד' מיתות ואיש יתירה דריש:

. דלאו בני חיובא נינהו, ועבדיו אפילו גדולים {ד}:. אע''פ שהיא מדמעת אין מוסיפין חומש עליה:

{ד} שאין אנו יכולין לחייבם לפי שאין להם אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמדזוייבים לשלם. ולגבי קטן דעות חלוקות אם חייב כשהגדיל. ועיין בתוי''ט: [ה] וכן לר'ש בתרומת עו''ג במ''ט פ''ג: {ו} מכזית תרומה. דכתיב ואיש כי יאכל עד שיהא בו שיעור אכילה. הר''מ:

.אין פירוש למשנה זו

פירוש למשנה זו

לתוד של תרומה נפלה. ושל חולין מותרת. ודוקא בשתי קופות א' של חולין ואחת של תרומה, תלינן תרומה לתוך תרומה נפלה שיש היתר לשתי הקופות. אבל אחת חולין ואחת טבל או מעשר ראשון וכיוצא בזה, לא תלינן שנפלה התרומה לטבל כדי להתיר החולין, מאחר שהטבל נדמע ונאסר, דמאי חזית לאסור קופה זו יותר מזו. וכן טמאה וטהורה תלינן בטמאה או מדומעת ושאינה מדומעת תלינן במדומעת. כללא דמלתא כל היכא דאחת אינה מתקלקלת תלינן בה:. דשמא של חולין אכל:. דספק חולין היא:. דכיון דלא ידיע הוה ליה כמדומע דפטור מן החלה. והלכה כרבי יוסי בכל הני תלתא בבי דמתניתין:. אדם אחר את השניה, פטור:. להקל:

{ז} הרי כו'. ואע''פ שלא רבו חולין על התרומה בר'א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. הר''מ: {ח} כו'. פטור ובבא כ''א לשאול על עצמו ובזה אחר זה ועיין בפירוש הר'ב פ''ה דטהרות:

. דשמא היינו אותה של חולין:

פירוש למשנה זו

. שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם:. כגון חטים ושעורים {ט}, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפרק ט' שהן חולין:. כגון שום ובצלים {י}, אסור, ואע''ג דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי:

{ט} שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין (פירוש גידים. והב''ד השיג על פירוש זה) בארץ. הר''מ: {י} שכשזורעין הגרעינה של שום ובצלים יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה בארץ לא תפסד צורתה כמו שנראה לעין תמיד. הר''מ: