משנה - דמאי-פרק דפרק ד - משנה א
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, וְשׁוֹאֲלוֹ בְשַּׁבָּת, יֹאכַל עַל פִּיו. חָשֵׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת {א}, לֹא יֹאכַל עַד {ב} שֶׁיְּעַשֵּׂר {ג}. לֹא מְצָאוֹ, אָמַר לוֹ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, מְעֻשָּׂרִין הֵן, אוֹכֵל עַל פִיו. חָשֵׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל {ד} עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ {ה}, רַבִּי שִׁמְעוֹן שְּׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף בַּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו {ו}:
. בשבת יאכל על פיו. דאימת שבת עליו, שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:. להכי נקט תרומת מעשר, דעמי הארץ נחשדו עליה דסברי אינה במיתה כל זמן שלא הופרש מעשר ראשון, אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה. ותרומת מעשר הויא אחד ממאה וכשחזרה למקומד לפחות ממאה חזרה ומדמעת:. דמאחר שנקרא לה שם תרומה אימת דמוע על עם הארץ וירא לשקר. והלכה כר' שמעון שזורי:
{א} שבת. ר''ל ליל ראשון אחר צאת הככבים אבל בין השמשות אוכל. הר''מ: {ב} יאכל כו'. על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת. הר''מ: {ג} שיעשר. ר''ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי. הר''מ: {ד} יאכל. כסתם מתני' פ''ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא סעידו: {ה} ירושלמי תרומת סעשר של דמאי שחזר. ה למקומה מדמעת: {ו} פיו. פי' שהפרישה החבר אי העם האר. ן בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהן. ונפלה למקוסה לצ''ט שמהם הופרשה. שואלין את הע''ה אם כבר תיקנה לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת ואין כאן דימוע:
פרק ד - משנה ב
הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ מְעֻשָּׂרִין הֵן. וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה, לֹא יֹאכַל {ח} עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:
. דאמר ליה קונם מה שאתה נהנה לי {ז} אם אין אתה סועד אצלי:. של סעודת נשואין לבחור שנשא בתולה התירו לו לאכול עמו משום איבה:
{ז} משלי: {ח} יאכל. אע''פ שא''ל מעושרין הן. דלא דמי ללוקח דלעיל. דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם ע''ה על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. תוי''ט:
פרק ד - משנה ג
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קוֹרֵא שֵׁם וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ:
. דלא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני שהם יודעים שפירות הטבולים למעשר עני הם במיתה ומפרישים אותו ולוקחים אותו לעצמן:. אף על פי כן קורא לו שם, שהרי אינו מפסיד כלום בזה {ט} דאינו צריך להפריש וליתן לעני משום דעני הוי בזה מוציא מחבירו והמוציא מחבירו עליו הראיה:
{ט} להפליא דהרי בריש מכילתין מפרש דע''ה חשודין על מעשר עני. עד דמסיק מפירוש הירושלמי דרבנן לדבריו דר''א קאמרו דסברית דלא נחשדו ועיין בתוי''ט:
פרק ד - משנה ד
מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם {י} לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר {יא} שֶׁל דְּמַאי וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי, לֹא יִטְלֵם בַּשַּׁבָּת. וְאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ, יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם:
. שאמר תרומת מעשר שאני חייב להפריש מכרי זה יהא מונח בצפונו או בדרומו ולא הפרישה. ותרומת מעשר של ד. מאי דנקט לפי שהישראל קורא לה שם ונותנה לכהן ולוקח המעשר לעצמו, אבל תרומת מעשר של ודאי אין הישראל קורא לה שם אלא הוא נותן מעשר ללוי והלוי מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן:. כדי ליתנם לכהן {יב} או לעני שבחצר ושבמבוי, שאסור ליתן מתנות לכהן ולעני בשבת. אבל בלמודים לאכול אצלו כלומר דרגילין לאכול על שלחנו שרי, ובלבד שיודיעם שהם של תרומת מעשר או של מעשר עני שאם אינו מודיעם והם סבורים שמשלו הוא מאכילם הוה ליה כמאכיל אורחיו תרומה ומעשרות שהוא אסור:
{י} שם. ר''ל בע''ש: {יא} מעשר. הר''ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה להשהותה ורגי. לין להפרישה לאלתר אפי' הביאה לבית. ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע''פ שקרא שם אין בו תועלת ניתנו ללוי בשבת זה שאינו יכול להפריש בשבת תרו''מ דהוה כמתקן סנא. תוי''ט: {יב} אסור אחרי שהפרישו מע''ש אלא בהולכה לכהן. ואין כל הסתנות שוים בזה:
פרק ד - משנה ה
הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן {יג} וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן {יד}:
. דאפילו ימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן. אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאחר:
{יג} נאמן. לענין איסור כל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם אוכלים דבר איסור. והכא במכילתין לענין מעשרות ותרוסה מיירי: {יד} נאמן. ואין לומר נהמנוהו במגו דאי בעי אומר שמצאו ולקח סמנו. אין זה מגו טוב שמתיירא שימצא בדאי אם יבוא אותו פלוני וישא ''להו זה ששלחו. תוי''ט:
פרק ד - משנה ו
הַנִּכְנָס לָעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם, אָמַר, מִי כָאן נֶאֱמָן. מִי כָאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד, אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן. אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ, מִי כָאן מוֹכֵר יָשָׁן. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין:
. אע''ג דלא היד ראוי להאמינו כיון שהוא עצמו חשוד, קולא היא שהקלו באכסנאי משום חיי נפש. ודוקא כשאין מכיר. אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יטול אלא מן המומחה:. שן. שירא שמא יאכילוהו חדש {טו} קודם שיקרב העומר. ורוב עמי הארץ אין חשודים על החדש והוי כדמאי דרוב עמי הארץ מעשרים הן, הלכך לא החמירו עליהן כל כך דנימא שהם גומלים חסד זה לזה תעיד אתה עלי ואני אעיד עליך:
{טו} כתובות כ''ד האריכו להקשות והעלו כפרש''י ז''ל. שלי חדש ואינו יבש כל צורכו של תבירי יבש וישן דאע''פ שמגרע שלו ומוסיף להשביח של חבירו אינו נאמן להחזיק את חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין:
פרק ד - משנה ז
הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָן, אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין:
. המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר:. דודאי גומלים זה את זה ומשבח של חבירו בעיר זו כדי שישבח חבירו את שלו בעיר אחרת:. הואיל ורוב ע''ה מעשרים הן בדמאי הקילו משום חייהן של בני העיר שיהיו מוכרי תבואה ופירות רגילין לבא שם {טז}. ואין הלכה כר''י:
{טז} דרבנן מצויין הם להתפרנס מעיר אחרת. ירושלמי: