. בכל מקום. אפילו מכזיב ולהלן {א} אם לקחן מעם הארץ דבידוע שמארץ ישראל באו דמינכרי שאין דוגמתן אלא בארץ ישראל:. אפילו בארץ ישראל דמנכר טפי ולא אתי לאחלופי באורז של א''י. אבל שאר דברים הנזכרים במתניתין איכא מינייהו בארץ ישראל דדמו לאותן שבחוצה לארץ, אלא דהנהו דחשיבי שדרך לנושאם מתוך חשיבותן למקומות שאין כיוצא בהן בעו עשורי דבידוע שמארץ ישראל הן {ב}:

{א} הר''מ בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ וא''כ פירות ארץ ישראל שיצאו לחו''ל חייבין בתרומה ובמעשר: {ב} רצונו באלו המינים כל המין אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא''י בלבד וע''כ יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא. הר''מ:

. על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי מכאן ואילך:. ע''מ למכור, דאילו על מנת לאכול הא תנא רישא מעשר את שהוא אוכל:. מפירות קרקעותיו:. שהרי הוא אוכל דבר שאינו מתוקן {ד} כשהוא מתארח אצל עם הארץ. ור''י סבר שאינו מפסיד נאמנותו בכך. ואין הלכה כר, יהודה:

{ג} כו'. וצריך שיקבל עליו דברים אלו וכשיבואו עדים שקיבל דברים אלה ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד הרי זה נאמן. הר''מ: {ד} נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו הי' מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו. הר''מ:

. לענין טהרות דהיינו פרוש ויהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים. ואפילו תלמיד חכם אינו נאמן לענין טהרות עד שיקבל עליו דברי חברות, אלא א''כ היה זקן ויושב בישיבה. והמקבל עליו דברי חברות צריך להרגיל עצמו שלשים יום ואח''כ יהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים. ואין קבלת דברי חברות בפחות משלשה חברים, אלא א''כ היה המקבל תלמיד חכם שאין צריך בפני שלשה {ו}, ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו:. דאין מוסרים טהרות לעם הארץ, שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל:. אבל יבש לוקח ממנו שלא הוכשר לקבל טומאה כל זמן שלא בא עליו משקה. ונאמן עם הארץ לומר הפירות דללו לא הוכשרו {ז} אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אבל לא נטמאו:. {ח} שלא יטמא ויבא ויטמא טהרות:. לעם הארץ:. דכסות עם הארץ טומאתו חמורה מטומאת עם הארץ עצמו דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים. אי נמי לכך אמרו לא מארחו אצלו בכסותו דממגע עצמו יכול ליזהר טפי ממגע כסותו:. שאסור לגדל בהמה [דקה] בארץ ישראל שלא ירעו בשדות אחרים:. שסופו לבא לידי חלול:. דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה:. תלמידי חכמים בבית המדרש:. דאין ענינם נוגע לטהרות. ואין הלכה כר''י:

{ה} . נקרא ת''ח וכן יקראו לת''ח תברי' ונקראו בזה השם כי תברתם זה לזה תברה נאמנת כי היא תבורה לשם שמים. הר''מ: {ו} נראה דא''ב דזקן ות''ח, דת''ח אע''פ שא''צ בפני ג' צריך להרגיל עצמו ל' יום. אבל הזקן אין צריך גם לזה, אלא שאי אפשר לומר כן. עיין בכורו, ת דף ל: ועיין בתוי''ט: {ז} דאין עם הארץ נאמן לומר שלא נטמאו אע''פ שהוא ישרא, ל וישנו בתורה ובמצות. לפי שאין בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות הלכך לענין שלא הוכשרו נאמן שאין זה צריך לשום בקיאות לדקדק. תוי''ט: {ח} אפילו עישר את פירותיו לפניו:

. נחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהיא דמאי לא חייבו אותו חכמים להפריש:. שהיא אחד ממאה אבל לא מעשר שני, מתוך ששוטרי המלך ונוגשיו חובטים אותם בכל שעה ואומרים להם מכרו בזול לא הטריחו עליהם חכמים במעשר שני שטרחו מרובה שצריך לאכלו בירושלים. ודוקא כשמוכר לחבר שהלוקח יפריש מעשר שני, אבל אם מוכר {ט} לעם הארץ חייב להפריש מעשר שני קודם שימכור:. שמוכרים מעט מעט בחנות, אינן רשאין למכור את הדמאי, הואיל והן משתכרים הרבה עליהם מוטל לתקן. אי נמי מפני שרגילין למכור לתינוקות שלא יאכלו התנוקות דבד שאינו מתוקן:. שמוכרים בשפע הרבה ביחד:. לקמן מפרש כמה היא מדה גסה:. דרך המוכרים הרבה ביחד להוסיך על המדה ולכך נקראו משפיעים שעושין מדה גדושה ומוסיפים על דמדות. ומשום הכי לא הטילו עליהם להפריש את הדמאי אלא על הלוקח מהם:. הם הסוחרים הגדולים הקונים תבואה מבעלי התבואה ומוכרים אותה לחנונים במדה גסה:

{ט} דתנן לעיל דאין תבר רשאי למכור לעם הארץ. אפשר לומר דחבר דהכא לאו דוקא אלא דנאמן למעשרות. ועוד י''ל דאתיא אליבא דמאן דאמר דמותר לגרום טומאה כו': ולקמן בריש פרק ה' מפרש דהכא במוכרים במדה דקה עסקינן ומתרי טעמי דדזנונים הוא. תוי'ט: {יא} . בלשון יון חטין ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון רשב''ם ועל זה נקרא כל תגר גדול סיטון:

. גרסינן:. ופטור כשהוא מוכר בגסה, ולא אמרינן כיון דדרכו למוד בדקה חייב אף כשמודד בגסה {יג}:. מדה שיש בה מה שהוא שוה דינר. לפי שלא היתה מדד ידועה ללח שהשער משתנה תמיד לכך שיערו בדמים:. לא במדה ולא במשקל אלא לפי האומד, פטור דהוי כמוכר בגסה. ואין הלכה כר' יוסי:

{יב} גירסא המהופך. כל הדברים שדרך בני אדם למכור בגסה מותר לו למכרן דמאי אף על פי שהוא מודד בדקה וזה שאמר טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך למדוד במדה דקה אינו מותר למוכרו דמאי אפילו למדוד במדה גסה שרבי מאיר הולך אחר דבר הנמכר. הר''מ: {יג} מאיר הולך אחרי המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא: {יד} . שיעורו ששה זוזים מכסף ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים הר''מ וזוז שכתב ר''ל מעה: