וירע אל יונה . אמר עכשיו יאמרו העכו''ם שאני נבי' השקר :

וירע . כי בנבואה נאמר לו שניחם ה' והיה רע בעיניו וחרה על עצמו כדרך המיצר :

וירע . מל' רעה :

הלא זה דברי . יודע אני שאם יחזרו בתשובה לא תחריב' ואהיה שקרן בעיניהם :

ויתפלל . התפלה היה מה שאמר במקרא שלאחריו קח נא את נפשי : הלוא זה דברי . התנחומין הזה היה עם מחשבותי בעוד שהייתי על אדמתי עד לא ירדתי אל הים ובעבור זה הקדמתי לברוח תרשישה טרם בא לי הנבואה פעם שנית : כי ידעתי . מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו' ומקבל השבים ומתנחם על הרעה ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת כי היה טוב בעיני שלא ישובו ויאבדו בעונם ולא יהיו רצועה מרדות על ישראל ולפ''ד רז''ל יאמר הנה בזה תוסיף כעסך על ישראל בראותם כח התשובה , ואינם לוקחים מוסר וע''ז חשבתי מתחלה ולכן היה קשה עלי הנבואה :

עד . בעוד וכן עד זה מדבר ( שם א ) : קדמתי . מל' הקדמה וזרוז :

ועתה ה' . הואיל וכן הוא אבקש ממך שתקח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי לראות באבדן בני עמי אשר ע''י באה הסבה :

ההיטב חרה לך . בה''א התימה וכאומר הנה אראך במופת שאין מהדין שיחרה לך וקצר בדבר המובן כי בדבר הקיקיון הנאמר בענין הראה לו זאת :

ההיטב . ענין חוזק וכן שברו היטב ( מ''ב י''א ) :

עד אשר יראה וגו' . כי חשב אולי לא יעמדו בתשובתם ותחזור הגזירה למקומה :

וימן . לשון הזמנה : להציל לו מרעתו . מחום השמש : קיקיון . עשב הגדל למעלה בענפים רבים ומיצל וכך שמו :

וימן . הצמיח עשב קיקיון וגדלה למעלה ועלה ממעל ליונה להיות לו לצל להצילו מזריחת החמה הרעה לו כי צל הסוכה הוא דבר שאינו מתמיד כי הולך ומתייבש מחום השמש ולא כן הקיקיון היונק רטיבות הארץ : וישמח וגו' . על כי היה לו לצל מתמיד :

וימן . ענין הזמנה : קיקיון . שם עשב שעליו גדולים ורוב ים :

ותך . התולעת את הקיקיון במקום שיאמר לזכר ויך יאמר לשון נקבה ותך :

בעלות השחר . בעת שעלה השחר למחרת יום שמחתו : ותך . התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו ולא בא לו עוד רטיבות הארץ ולכן נתייבש מחום השמש :

השחר . הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש על הארץ : ותך . ר''ל חתכה ופסקה :

חרישית . אמרו רבותינו בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה והיא חמה מאד וכן ת''י שתיקא : ויתעלף . פשמיי''ר בלע''ז :

רוח קדים . היא העזה שברוחות וחמה ביותר ולא היה דבר עומד בפניה כי הוא ישב במזרח העיר : חרישית . ר''ל משמיע שאון רב עד שהיה מחריש את האזנים : ותך השמש . ר''ל השמש השליך ניצוציו על ראש יונה : ויתעלף . בעבור חמימת הרוח וחום השמש : וישאל את נפשו . שאל ובקש את נפשו להפרד ממנו למען ימות : ויאמר . אמר אל נפשו טוב מותי מחיי וזהו על כי נחלה מאד מתוקף חמימות הרוח וניצוצי השמש וסבל יסורים הרבה :

חרישית . מל' חרש : ותך . ר''ל זרחה והשליך ניצוציו : ויתעלף . ענין חלשות והעדר ההרגשה כמו בניך עולפו ( ישעיה נא ) :

ההיטב . בה''א השאלה ששאל לו אם מאד חרה לו על אבדן הקיקיון : עד מות . עד שאבחר המיתה בעבור זה או ר''ל עד המיתה יחרה לי ולא אנחם כל ימי עולם :

לא עמלת בו . בחרישה וזריעה והשקאת מים : שבן לילה . כמו בן לילה לא גדל אלא לילה אחד :

אתה חסת . הנה אתה חסת ונצטערת על אבידת הקיקיון אשר אתה לא עמלת בו בחרישה ובזריעה ולא גדלת אותו להשקותו ולזבלו כי הדרך שאדם חס ומצטער על אבידת דבר שעמל בו ולא כן יחוס ויצטער על אבידת דבר שלא עמל בו : שבן לילה היה . ר''ל ועוד שבלילה אחד גדל וצמח ומיד בלילה שאחריה נאבד כי בעלות השחר הכהו התולעת עד לא זרחה השמש וכאומר הלא אין לחוס על דבר הנעשה מהר ולא עמד זמן רב :

חסת . מל' חס וחמלה : עמלת . מל' עמל ויגיעה : גדלתו . ענין הצמחה : שבן . בן בחיר''ק כמו בן בסגו''ל וכן בן נון ( יהושע א ) ור''ל בזמן לילה וכן כבש בן שנתו ( ויקרא יב ) : אבד . נאבד :

אשר לא ידע וגו' . קטנים : ובהמה רבה . בני אדם גדולים ודעתן כבהמה שאינם מכירים מי בראם :

ואני לא אחוס . ר''ל הלא נינוה היא מעשה ידי ואיך אני לא אחוס על עיר גדולה כזאת : הרבה וגו' . ר''ל יותר משתים עשרה וגומר : אשר לא ידע . אשר כל אחד מהם אינו יודע להבחין בין ימינו לשמאלו והם הקטנים שאין לחשוב להם עון ואין בהם עונש אלא בעבור האבות וכיון שהאבות שבו הנה הם בלא עונש וכן בהמה רבה שיש בעיר שאין להם עונש ועל כל אלה ראוי לחוס ולחמול :

רבו . הוא עשרת אלפים : רבה . מרובה :