בחולו של מועד מתפללין ערבית, ושחרית, ומנחה כבחול, ומזכירין ''יעלה ויבוא'' ב''עבודה''. ואם לא אמר – מחזירין אותו. ומברכין בכל יום על הלולב, וגומרין ההלל. ואינו דומה לפסח, שאין גומרין, דסוכות – כל יום הוי חג בפני עצמו, שהרי קרבנותיהם חלוקין. וקורין בתורה מעניינא דיומא, כמו שיתבאר, ומתפללין מוסף של יום טוב. ואומרים הושענות כמו שנדפס בסידורים, ואחרות ממה שאומרים בהושענא רבה, כמו ''אערוך שועי'', ''אל למושעות''. אבל יש שאומרים מסדר הושענא רבה כסדר, ולכאורה למה לנו לשנות? אך אין משיבין על המנהג בדבר שעל פי דין אין שום עיכוב, אם כה ואם כה.

ולאשר כי הקריאה בחול המועד – אי אפשר רק באלו הששה ימים, שמיום השני עד אחר יום השביעי שבכל אחד – אי אפשר לקרות רק קורא אחד, ובכל יום יש ארבעה קרואים, דבחול המועד קורין ארבעה – ואם כן בהכרח שהשני יקרא מה שקרא הראשון. ויש בזה מנהגים חלוקים. רבינו הבית יוסף כתב דביום ראשון קורא כהן ''וביום השני'', ולוי ''ביום השלישי'', והשלישי והרביעי חוזרים וקוראים זה, והיינו: השלישי יקרא ''וביום השני''. אך הרביעי יקרא שניהם: ''[ו]ביום השני''-''וביום השלישי'', משום ספיקא דיומא, כדי שאחד יקרא שני הספיקות. וביום טוב שני אינו קורא ''וביום השני'', כדי שלא לזלזל ביום טוב שני, לבלי להראות שיש בו חשש חול. ועל דרך זה קורין בכל הימים.

אבל מנהגינו על פי רבינו הרמ''א: שהראשון קורא ''וביום השני'', לוי ''וביום השלישי'', שלישי ''וביום הרביעי''. והרביעי קורא הספיקות: ''וביום השני''-''וביום השלישי'', וכן בכל יום. ורק בהושענא רבה יצטרך הכהן להתחיל מן ''וביום החמישי'', לוי ''[ו]ביום הששי'', שלישי ''וביום השביעי'', והרביעי ''[ו]ביום הששי''-''וביום השביעי'', דאי אפשר באופן אחר כמובן. וכן המנהג הפשוט אצלינו. וזהו הכל בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל שאין שם ספיקא דיומא – קורין כל הקרואים היום שלו. כגון: ביום שני – קורין כולם ''וביום השני'', ובשלישי – ''וביום השלישי'', וכן כולם על דרך זה.

שבת של חולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה – מתפלל של שבת. ואומר ''יעלה ויבוא'' ב''עבודה''. ואם לא אמר – מחזירין אותו. ובמוסף מתפלל של יום טוב, וכולל של שבת, וחותם ''מקדש השבת וישראל והזמנים''. ואומרים ''אדיר אדירינו'' בקדושה, ואומרים הושענות. ואומרים ''קהלת'' לאחר שחרית. ואם שמיני עצרת בשבת, אומרים בשמיני עצרת, ובלא ברכה. ומוציאין שני ספרים. באחד קורא ''ראה אתה אומר...'', והמפטיר בספיקא דיומא. וההפטרה ביחזקאל, בגוג ומגוג, שתהיה בחג הסוכות. וחותם בהפטרה: ''מקדש השבת וישראל והזמנים''.