שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט מגלה את הגנב]
וגם שמעתי ממנו, ואחר כך שמעתי מהרב דקהילתנו, שפעם אחת בא חנווני בעיר שדה לבן מברסלא עם בריקע (עגלת משא) גדולה עם סחורה גיוואנט (=בדים). ובא בלילה, ולא רצה לפתוח החנות בלילה. וציווה להתיר את הסוסים מן העגלה, ואמר בלבו: מי יכול לגנוב עגלה גדולה כזו? ועזב בחוץ הבריקע עם הסחורה. ואחר כך בא גנב וגנב, ואסר סוסים אחרים לעגלה הנ"ל וברח עם הסחורה, והתחילו לרוץ ולחפש בכל הרחובות ובפרשת הדרכים, ולא מצאו ולא השיגו הגנב.
ושלח הסוחר איגרת להבעל שם טוב. וכבוא השליח להבעל שם טוב מצא אותו שהוא עומד אצל המזוזה ורוצה לנסוע לקהילת קודש דראזנע לברית מילה, כי כיבדו אותו במצוות מילה. וקיבל האיגרת מין השליח ואמר לו: המתן עד שאחזור. והמתין השליח.
והבעל שם טוב לן בדרך, ובהיות הבוקר נסע לעיר, וכשבא סמוך לעיר ראה הבעל שם טוב מרחוק כי העגלה עם הסחורה באה גם כן לעיר בדרך אחרת. ואמר לרבי צבי סופר: ראה והבט העגלה הנוסעת עם שני סוסים. ואמר: אני רואה. ואמר: השליח ששלחו אלי הוא עבור העגלה הזאת עם הסחורה שבתוכה שנגנבה, כשנבוא לעיר תשאל על אכסניה שלו ותאמר לו שייתן לך העגלה עם הסחורה כי היא גנובה אצלך. וכשבאו לעיר תיכף הלך רבי צבי סופר לאכסניה שלו וראה שהוא עומד ומתפלל, ולא יכול להעז ולומר לו כנ"ל, כי הוא מתפלל כאיש תם וישר. ובא הסופר להבעל שם טוב והשיב לו כנ"ל. אמר לו: תכף לך, כי הו ייסע תכף עם הסחורה ותאבד העגלה עם הסחורה. והלך הסופר בפעם השנייה ומצא אותו שאוכל סעודת בוקר. ושאל לבעל הבית אם שתה יי"ש הרבה כדרך הגנבים, ואמר שלא שתה כי אם בעד שני גדולים כדרך כל הארץ. והלך ממנו עוד הפעם בידיים ריקניות לביתו.
אמר לו הבעל שם טוב: לך אמור לו כל הסימנים, שעמד ביער שלושה ימים עד שעברו כל הרצים המחפשים, ואחר כך לן במקום פלוני, ואמור לו כל הלינות שלן עד עיר דראזנע. והלך הסופר ואמר לו כל הסימנים. אז נתרשלו ידי הגנב ואמר: אמת כן הדבר, קחו העגלה עם הסחורה. וציווה לבעל הבית שישמור העגלה עם הסחורה.
וכשבאו לאכול על הברית מילה אמר הגנב: עכשיו אני עני כשאר עניים, אני אלך לאכול על סעודת ברית מילה הנ"ל. וכשאכלו ושתו מי דבש עמד הגנב אצל הבעל שם טוב ואמר: קושיה גדולה קשה לי על רום מעלתו, מכיוון שרום מעלתו יודע ורואה איך גנבים גונבים ומקומם ולינתם, מסתמא תוכלו לראות דברים טובים מאלה, למה לכם להביט על דברים שפלים, יותר טוב להביט בדברים טובים. ואמר הבעל שם טוב זכרונו לברכה תורה על קושיא זו עד תפילת מנחה, ולא גמר התורה.