שבחי הבעש''ט-[הנהנה מיגיע כפו בכשרות]
גם שמעתי מרבי מאיר הנ"ל, שהיה באותו העיר אומן הנקרא "שיפאוואל", והיה מתפלל בקיץ ובחורף בבית-הכנסת בקביעות, אפילו לא היו עשרה בבית-הכנסת היה מתפלל ביחידות.
פעם אחת ראה הבעל-שם-טוב בעיר הזאת בעת שעשן הלולקע קודם התפילה. והסתכל בחלון את האומן הולך לבית-הכנסת, ונזדעזע מאוד. ואמר הבעל-שם-טוב לבעל הבית: צא וראה מי הוא זה שהלך וטלית ותפילין בידו. יצא בעל-הבית וראה, ואמר: אומן אחד הולך לבית-הכנסת. ואמר הבעל-שם-טוב לקרא לו שיבוא אצלו. ואמר אליו בעל-הבית: ידעתי שהוא שגעון, ובודאי לא ירצה לילך. ושתק הבעל-שם-טוב.
ולאחר התפילה שלח אחרי האומן הנ"ל שיביא לו ארבעה זוגות פוזמקאות. בא והביא עמו הפוזמקאות.
אמר לו הבעל-שם-טוב: זוג פוזמקאות בכמה?
אמר לו: כל זוג אחד זהוב וחצי.
ואמר לו: שמא זוג במקח אחד זהב? ולא ענה אותו דבר. וצווה הבעל-שם-טוב לאחר שיפסוק המקח עמו.
ואמר לו אותו האיש: שמא תמכור בפחות מזהוב וחצי?
אמר לו: אלו רציתי למכור בפחות הייתי אומר בפעם ראשון בפחות.
ושילם לו הבעל-שם-טוב בעד ארבעה זוגות זאקין הנ"ל.
ושאל אותו: איך אתה עושה?
ואמר: אני עושה אומנתי.
ושאל אותו: איך אתה מתנהג?
אמר: אני עושה לא פחות מארבעים זוג או חמישים זוג, ובפעם אחת אני מניח אותם בעריבה גדולה שיש לי עם מים חמים, ואני דורך אותם עד שנעשו כתיקונם.
ושאל אותו: ואיך אתה מוכרם?
והשיב לו: אני איני יוצא מפתח ביתי, והחנונים באים לביתי וקונים ממני, והם מביאים לי צמר אשר קונים בשבילי, ואני נותן להם רווח בעד טרחתם. וגם לרום-מעלתו לא הלכתי אלא לכבודו. ואיני הולך מפתח ביתי כי אם לבית-הכנסת. אם יש מנין - אני מתפלל בצבור, ואם אין שם מנין -אני מתפלל ביחיד על מקומי.
ושאל אותו הבעל-שם-טוב: ואם הוצרכת לנשואי בניך מה אתה עושה?
והשיב: השם יתברך עוזר לי מניה וביה מן האומנות שלי, ואני עושה נשואין לבני.
אמר לו הבעל-שם-טוב: כשאתה עומד באשמורת הבוקר מה אתה עושה?
אמר: אני עושה פוזמקאות גם כן.
ושאל אותו: ותהלים איך אתה אומר?
אמר לו: מה שאני יכול לומר בעל פה - אני אומר.
אמר עליו הבעל-שם-טוב כי הוא יסוד בית-הכנסת עד ביאת הגואל במהרה בימינו, אמן סלה.
ומזה נראה הנהנה מיגיע כפו בכשרות.