שבחי הבעש''ט-[פדיון נפש לרבנית]
החסיד רבי יוסף מזורניץ, הנקרא רבי יוסף מלמד, היה בעירנו בקהילת קודש ליניץ, ואני לא הייתי בקו הבריאות בעיר ההיא ולא יכולתי לישב עמו, רק שנתתי לו שלום, ולא שמעתי ממנו בעצמי, וחברי שמעו ממנו וספרו לפני.
וביד מורנו יוסף היה מונח תמיד מעות שלישות, והמעות של הרב הנ"ל היו גם כן אצל מורנו יוסף הנ"ל. ובעת הזאת היה פיסול מטבעות, והיה מריבות על-ידי זה, ואמר רבי יוסף: נלך להרב המגיד ויעשה פשרה בינינו. והלכו להרב המגיד ועשה פשרה ביניהם.
והלכה הרבנית לביתה, ורבי יוסף נשאר עדין אצל המגיד. אמר המגיד לרבי יוסף: הרבנית הלז היא לאחר יאוש. ולמחר הרגישה בעצמה חבלי לידה, והבינה שהיא מקשה לילד. ושלחה אחר רבי יוסף ואמרה לו: בבקשה שימחל רום מעלתו על כבודו, לילך אל המגיד שיעשה בשבילי פדיון נפש. והיא שמעה מן המגיד כנ"ל.
אמר לה: אם תתן לי המפתח מן התיבה שאקח מעות כל מה שאחפוץ אלך, ואם לאו לא אלך. ונתנה לו המפתח, ונתנה לו פאטשיילע (מטפחת), ולקח מאה וששים זהובים ובא אל המגיד.
אמר לו המגיד: למה באת? הלא אמרתי לך המעמד שלה. אמר רבי יוסף: היא נתנה לי המפתח ונתנה לי רשות על כל המעות שיש לה. ותכף שלח המגיד אחר רבי מיכל ז"ל ואחר רבי ליב כוהן ז"ל ורבי יוסף הנ"ל שילכו למקווה. והמגיד עדין היה יכול לילך ברגליו, אלא שלא יכול לילך למים. והלכו הם שלושה וגם המגיד הלך עמהם.
ונכנסו השלושה למקווה, והמגיד עומד עליהם, ושהו תחת המים. וכשעלו מן המים אמר המגיד: עדין לא פעלתם! וטבלו כן כמה פעמים. ואמר רבי יוסף ז"ל שהמגיד רצה ללמד אותי הכוונות, אבל יותר טוב שאלך בתמימות שלי. ושהו במקווה עד בוש, ונתקרר רבי יוסף, כי היה זקן. ואמר: ריבונו של עולם, הבה במתנה את הרבנית! ואם לאו - אני בסכנה.
ואחר כך צווה להם שילכו מן המקווה ויעלו כי תהילה לאל פעלתם שתחיה הרבנית ותלד שלושה בנים. ואמר כמה זכרים וכמה נקבות, ואין אני זוכר. והמגיד צווה מקודם שהלכו למקווה שיבשלו תבשיל עם הרבה בשמים, כדי שיתחמם אחר המקווה. ולאחר אכילתו אמר המגיד שיטמין את עצמו שלא ימצאוהו, כי יהיה רעש גדול. וסגר הדלת בעדו ולא הניח שום אדם לכנס עד שילדה הבנים וחייתה.