שבחי הבעש''ט-[לתהות על קנקנו של הבעש''ט]
שמעתי מהרב דקהילתנו רבי גדליה זכרונו לברכה, ששלח הרב החסיד רבי יחיאל אב"ד דקהילת קאוולע איש אחד למדן וחכם, לתהות על קנקנו של הבעל-שם-טוב.
וחלה בדרך, ובא לקהילת קודש מז'בוז' לאכסניא. ושכב באכסניא על התנור, והייתה לו חמימות גדולה. ושלח הבעל-שם-טוב את גיסו רבי גרשון אליו, וישב אצלו על התנור ואמר לפניו דברי תורה. ואחר-כך אמר לו: בוא עמי לתפלת המנחה. ובדרך הרגיש את עצמו שהוא בריא, וסבר שהוא הבעל-שם-טוב. אמר לו: האתם הבעל-שם-טוב? ענה ואמר לו: הי! הי! אני הרב? מי ייתן שיהיה לי אותו עולם הבא מה שרבנו מרוויח בעשנו לולקא אחת. ונתקרב הרב רבי יחיאל להבעל שם טוב.
שמעתי מגיסו מ' מרדכי, ששמע מר' יחיאל מקוליווער: פעם אחת בא איש ממדינת ליטא, ששלחו אותו בני מדינתו לתהות על קנקנו של הבעש''ט. ונתאכסן אצל ר' יחיאל הנ"ל, ואכל אצל הבעש''ט, וכשמע התפילה של הבעש''ט, הוטב בעיניו מאוד.
ולאחר התפילה הלך אחר הבעש''ט לביתו, וכשבא הבעש''ט לביתו, התחיל לצעוק על עבדו ורגז עליו שילך מהר אל הסוסים, כי סוס אחד חנק את עצמו. והעבד מתחנן לו ואמר "אדוני, אלך תכף". וחזר ורגז עליו, ורצה להכותו. הלך העבד והציל הסוס. וכשראה האורח את הכעס מהבעש''ט תמה מאוד, ואמר בלבו, אחר תפילה כזו יהיה נחשב בעיניו סוס אחד לכעוס על עבדו, ובפרט בשבת?!
ובבוקר כששמע תפילתו הוטב בעיניו, ואף על פי כן זאת הקושיא נקבע בלבו.
ואחר שבת כשרצה לנסוע לביתו, גילה הדבר לפני ר' יחיאל, והלך לדרכו.
ור' יחיאל סיפר הדברים לפני הבעש''ט, וכעס ואמר, מה להם לתהות על קנקני?
אספר לך, שיהודי אחד הלך בדרך, ונגה לו בערב שבת קודש, ולא יכול להגיע לישוב לשבת קודש. ועלה בדעתו, ופנה מן הדרך לשדה לצד לשבות שם, ובא גזלן אחד והתחיל להכותו ורצה להרגו. והיהודי זה היה מגושם מאוד, ולא הייתי יכול לתוקפו כי אם בדבר הבהמה. על כן הטלתי אימה ופחד על עבדי, וכל מה שהטלתי יותר פחד על עבדי, נפל יותר פחד על הגזלנים, עד שהניחו אותו בחיים. ותראה שיביאו אותו מהרה לעיר.
וכן היה.