שבחי הבעש''ט-[איך נתקרב הרב המגיד הגדול לבעש''ט]
שמעתי מהרב דקהילת קודש דרוזניץ שהיה אב"ד בקהילת קודש פובליץ, המעשה איך נתקרב הרב המגיד הגדול להבעל-שם-טוב:
המגיד צם שבע או שמונה פעמים משבת לשבת רצופים וחלה מאוד. פעם אחת בא רבי מנדל מקהילת קודש באר לקהילת קודש טורטשין, ונתאכסן אצל פרנס החודש. והמגיד היה דר בבית קטן סמוך לפרנס החודש הנקרא "אונטער שטיבל". ונכנס רבי מנדל לפרוזדור לבעל-הבית שלו ושמע דברי המגיד שלמד עם תלמיד אחד, והוטבו בעיניו הדבורים שלו. ונכנס אליו וראה שהוא חולה מאוד, ואמר לו: האם לא שמעתם שיש בעל-שם-טוב בעולם, ויסע מעלתו אליו וירפא אותו. והשיב: טוב לחסות בה' מבטוח באדם.
וכשבא רבי מנדל להבעל-שם-טוב ספר בשבחו של המגיד, ואמר: הייתי בקהילת קודש טוטשין וראיתי כלי יפה. אמר הבעל-שם-טוב: ראיתי אותו מכמה שנים, ויש לי געגועים אליו שיבוא אלי.
ויש כמה נוסחאות איך שבא המגיד להבעל-שם-טוב.
אך שמעתי שקרוביו לחצוהו שיסע להבעל-שם-טוב, וכשבא להבעל-שם-טוב מצא אותו יושב על מיטתו ומעיין, ונתן לו שלום. ובקש המגיד הנזכר שירפא אותו, וגער בו הבעל-שם-טוב אמר: אין סוסים שלי אוכלים מצות! ונפל עליו זעה מחמת חולשה. ויצא לחוץ וישב על האצטבא שלפני הבית לנוח.
וראה איש אחד רך בשנים, וקרא אותו אליו ואמר לו: בבקשה ממך לך אל הבעל-שם-טוב, ואמור למה אינו מקיים הפסוק ואהבתם את הגר. והאיש הנזכר היה רבי יעקב מהאנפולי. ונכמרו רחמיו עליו ונכנס להבעל-שם-טוב, והיה ירא לומר לו, ועשה בחכמה והלך עד קצה הבית וחזר לצאת לברוח, ובהליכתו אמר: איש אחד מרה שחורה יושב לפני הבית, ובקש אותי שאומר לרום מעלתו למה לא קיימתם ואהבתם את הגר - ויצא מן הבית.
מיד אסף הבעל-שם-טוב עשרה אנשים ויצא אליו ופייס אותו, ורצה לרפאות אותו בדיבורים.
ושמעתי מרבי גרשון דקהילת קודש פובליץ שהבעל-שם-טוב היה הולך אליו כמו שני שבועות וישב כנגדו ואמר תהלים, ואחר-כך אמר הבעל-שם-טוב אליו: הייתי רוצה לרפאת אותך בדיבורים כי היא רפואה קימת, ועכשו אני צריך לעסוק עמך ברפואות.
ונתן לו דירה, ונתן לו שני-עשר זהובים בכל שבוע ושבוע על הוצאות שלו. והיו רבי יעקב הנ"ל ורבי אליהו הולכים אליו בכל עת לבקרו, ופעמים היו מפלפלים בגמרא ותוספות, ולא יכול לילך להבעל-שם-טוב מחמת חלישות. ואחר זמן מועט התחיל להבריא, והיה הולך להבעל-שם-טוב לשולחנו.
פעם אחת התעלף, והיו מעוררים אותו, והיה מתעלף והולך עד חצי יום, והבעל-שם-טוב הלך שלוש פעמים למקווה, ושלח לאדון אחד רחוק שלוש פרסאות, וקנה ממנו אבן טוב הנקרא "דימאנט" בסך שלושים אדומים וכתשו ונתנו לו לשתות.
ואחרי זה בא אליו רבי יעקב וחברו הנזכרים לבקרו. שאלו אותו מפני מה היה לו התעלפות, ולא ענה אותם דבר. ושאלו לאנשי הבית אם לא יצא בלילה, ואמרו: יצא ושהה ובא לבית והתחיל להתעלף. ושאלו אותו היכן היה? אמר להם: הבעל-שם-טוב שלח אחרי הגבאי שלו בחצות לילה, ובאתי ומצאתי אותו יושב, וכר קטן על ראשו, ומלובש בעור של זאבים מהופך. ושאל אותי אם למדתי חכמת הקבלה, ואמרתי: הן! והיה ספר אחד מונח לפניו על השולחן, וצווה אותי לאמור לפניו בספר זה.
ובספר היה כתוב במאמרים קטנים, וכל מאמר היה התחלה: אמר רבי יצחק סח לי מט"ט שר הפנים. ואמרתי לפניו עמוד או חצי עמוד, ואמר הבעל-שם-טוב: לא כן הוא, אני אומר לפניך. ואמר לפניו. ובתוך כך נזדעזע וקם ואמר: אנחנו עוסקים במעשה מרכבה ואני יושב?! ואמר בעמידה. ובתוך הדבורים סבב אותי במטה כמו עגול. ושוב לא ראיתי אותו רק שמעתי קולות, וראיתי ברקים ולפידים נוראים. והיה כך ערך שני שעות, ונתפחדתי מאוד, ומזה הפחד התחלתי להתעלף.
ואומר אני הכותב: כמדומה לי שזה היה קבלת התורה, שכן שמעתי מפי הרב החסיד דקהילת קודש פולנאה, שקבל מבעל-שם-טוב תורתו השייך לנשמתו בקולות וברקים.
ועוד היה אומר זה הלשון בכל מיני כלי זמר כנאמר בזוהר הקדוש.
ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כלי זמר בקבלת התורה, אבל שמעתי מהרב זה הלשון: כמו שקבלו ישראל התורה בכלל, כן קבל הבעל-שם-טוב בפרט.
ואחרי שפעם אחת שאלו אנשי סגולתו אותו מאמר זוהר ופרש ואמר להם, וחזרו ושאלו את המגיד הנזכר זכרונו לברכה, והיה הפרוש מכוון כמו שאמר הבעל-שם-טוב, וספרו להבעל-שם-טוב, אמר: כסבורים אתם שהוא יודע בעצמו התורה?!
וכשנסע המגיד זכרונו לברכה מהבעל-שם-טוב, ברך אותו הבעל-שם-טוב, ואחר כך הרכין הבעל -שם-טוב את ראשו שיברך אותו, ולא רצה. ולקח הבעל-שם-טוב את ידו ונתן על ראשו וברך אותו. (עד כאן).