שבחי הבעש''ט-[עלילה על היהודים]
עוד מעשה, שהבעל-שם-טוב ישב בקהילת זסלב ושבת שם כמה שבתים, ובתוך כך מצאו נכרי מת על השדה, והביאו אותו לעיר, ורצו לעשות עלילה על היהודים. והלכו לדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגוהו. והדוכסה יראה לנפשה, כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר הרג הקדושים בעלילות שקר, על כן אמרה: אי אפשר לדון דיני נפשות אם לא שיחקרו הדבר ברור שהיהודים הרגוהו.
וכשנודע לאנשי העיר בני ישראל רעדה אחזתם, ושלחו את רבי איזיק הנ"ל להבעל-שם-טוב לאכסניא שלו להודיע לו, והבעל-שם-טוב עומד רגל אחת על הספסל ורגל אחד על הארץ, ורבי צבי סופר אמר זוהר לפניו והבעל -שם-טוב עונה אחריו, ונתלהב בהתלהבות גדולה ופניו בוערות. וכשבא רבי איזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך, והלך.
והפחד היה הולך וגדל, ושלחו אותו פעם שניה, ורמז גם כן עוד שילך, עד שהפצירו הרב רבי דוד שילך להבעל-שם-טוב, ואותו לא ידחה בודאי בלך ושוב, כי הוא זקן ונשוא פנים. והלך רבי דוד להבעל-שם-טוב. אמר לו הבעל-שם-טוב: אין אני שומע שמדברים מזה בחצר כלל.
ופעם אחת אחר שבת באמצע היום אחר אכילה, שכב הבעל-שם-טוב על תיבה אחת ונשען על ידו, ואנשים עומדים לפניו, והרכין את אזנו כמו שרוצה לשמוע, ואמר כי מדברים בחצר מעלילה זו. ואמר יחממו לו המקווה במהרה. והלך למקווה ובא ואמר: אל תפחדו כי אין חשש כלל.
ושלחו הקהל את השתדלן לחצר, ושמע שהנוכרים קבלו לפני הדוכסה אודות הנוכרי ההרוג, וצוותה את הדאקטער שלה לראות את ההרוג ולידע אם מת הוא מיתת עצמו או לאו. והקהל יראו לסמוך על הבעל-שם-טוב, ונתנו לדאקטער שלושים אדומים, ותהילה לאל שלא היה מזה עלילה כלל וכלל.
והאב בית דין דקהילת קודש זסלב היה גיסו של רבי דוד הנ"ל, ושאלו את הבעל-שם-טוב למה לא הגיד להם קודם שמצאו את ההרוג שלא יפחדו כשימצאו את ההרוג על השדה. והשיב להם: אני התפללתי במקווה על דבר זה למה העלימו ממני דבר זה מקודם, והשיבו לי כי זה היה לי עונש על שהתעצלתי בהספד של תלמיד חכם אחד הנקרא רבי חיים מברוד. ואמר להרב דקהילת קודש זסלב: סבור אתה שאני איני יודע שנחבאת כמה פעמים, פעם אחת במרחץ תחת הספסלין ובמקומות אחרים. ועל כולם הודה לו.