שבחי הבעש''ט-[רבי גרשון מחרים את החכם]
גם שמעתי מרבי פינחס מלמד, שהיה מקודם מגיד מישרים, וכמדומה לי שהמעשה היה בקהילת קודש צפת, והיה שם הרב דקהילת קודש הנ"ל הנקרא בלשונם "חכם", והיה איש טוב מאוד והיה אוהב לרבי גרשון.
פעם אחת אמר רבי גרשון לחכם הנ"ל: אפס כסף והוצרכתי ללוות על הוצאות שבת. והיה יום אחד קר מאוד, ולבש רבי גרשון ברוסלק (בגד עליון) שנתפר על צמר גפן, והלך לבית המדרש להתפלל. ואחר התפילה היו שוהים בבית המדרש, כל אחד למד שיעורו, ורבי גרשון הולך ושב בתוך בית המדרש והיה שואף טבק, והוציא מכיס הברוסלק הפאטשיילע (מטפחת) שלו, ונפל מן הברוסלק כיס קטן שקורין "שלאס בייטיל", ובתוך הכיס היה זעקסער, ובארץ הקודש לא היו יודעים הכיס הזה, וראה החכם שנפל מרבי גרשון הכיס הנ"ל, והגביה אותה ומשמש מבחוץ, כי לא היה יכול לפתוח הכיס הנ"ל, והרגיש שיש בתוכו חמשה מטבעות, וסבר שזה היה אדומים (מטבעות זהב), ותמה החכם על רבי גרשון שהוציא מפיו דבר שקר, ושם מקפידים מאוד על דבר שקר.
והתחיל לדבר עם רבי גרשון: רום מעלתו לוה על שבת מעות על הוצאות ולא היה לרום מעלתו מעות?
והשיב: כן הדבר!
ואמר לו החכם: רום מעלתו שקר מדבר!
והוא אמר: אמת דברתי! וכפלו הוכוח, זה אומר כה וזה אומר כה. ובתוך כך קפץ החכם לארון הקודש ונשבע ששקר מדבר. וקפץ רבי גרשון והחרים אותו. וחלץ החכם מנעליו והלך לביתו, וקבץ כל הקהל וספר להם המאורע, והראה להם הכיס, ומשמשו גם הם הכיס ואמרו שיש בתוכה חמשה אדומים, וקבל לפניהם: לא די שהוא שקרן גם החרים אותי.
הלכו הקהל לרבי גרשון ושאלו אותו: למה החרמתם את החכם שלנו?
ואמר: כי נשבע שבועת שקר. והראו לו כיסו ואמרו: הנה יש בכאן חמשה אדומים.
ואמר רבי גרשון: למה לא פתח את הכיס קודם שנשבע?
והשיבו: לא היה יכול לפתוח.
אמר להם: היה לו לקרוע את הכיס ולראות שמטבע זו אינו הולך בכאן והיא כשאר כסף, כי יש לי הדס מכסף וגם שאר כלי כסף.
ופיס החכם את רבי גרשון והתיר לו את החרם.
ובא אגרת מהבעל שם טוב לרבי גרשון וכתב שם:
ראינו שדנו אותך בהיכל אחד ורצו לדון אותך למיתה, חס ושלום, מפני מה העזת פניך נגד הרב אב"ד. רציתי לילך להיכל לטעון עבורך וסגרו ההיכל בעדי ולא יכולתי לכנוס שם, ואמרתי: ריבונו של עולם! הוא עשה לקנאתך. ויצא קול: הניחו לו, כי קנא קנאת ה' צבאות. ועם כל זה פסקו לו שיהיה סומא (עור) חדש אחד, וסומא חשוב כמת. ובכן מהיום והלאה לא תהיה קשה כל כך.
וכתב רבי גרשון לבעל שם טוב:
אין אני יודע מה אדון בך, כי המעשה אמת, אבל תמיה לי שראית שדנין אותי קודם המעשה, כי היה נרשם באגרת של הבעל שם טוב באיזה יום נכתב.
וכדומה לזה שמעתי מהרב דקהילתנו, שרבי ליפע זכרונו לברכה מקהילת קודש חמלניק היה מריב עם הרב דקהילת קודש הנ"ל אודות שאלה אחת, זה אוסר וזה מתיר. וכשהיה רבי ליפמן על ראש השנה אצל הבעל שם טוב, אמר הבעל-שם טוב בשעת אכילה: ראיתי היום דנין איזה למדן למיתה, על שהעז נגד הרב אב"ד דקהילתו, והבין רבי ליפמן שנגדו הוא מדבר, והתחיל לבכות. ואמר לו הבעל-שם-טוב: אל תפחד, כי אני התפללתי עבורך ופטרוך מן הדין.
עוד שמעתי מרבי פינחס:
בהיות רבי גרשון בארץ הקודש, ושם המנהג מימי קדם לסנן את המים, הן לבשל והן לשתות, מחמת שמימיהם מוכנסים ומי בורות, ושכיחי במימיהם תולעים ויתושים. ואשת רבי גרשון לא ידעה מזה ולא סננה המים, ובמדינותיהם עדיין אין המנהג לסנן המים. וחברו הנשים זמר של ליצנות והתלוצצו ממנה בבית הכנסת. ובאה לביתה בבכיה גדולה: למה הביאתני למרחקים שמתלוצצים ממני? ופיס רבי גרשון אותה ואמר: הראיני את האישה שחברה זה השיר. והראתה לו את האישה הנ"ל שהיא הולכת מבית הכנסת, ורקק ואמר בלשון תמה: מה זאת זו האישה יכולה לדבר?! ונתאלמה האישה הזאת.