שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט והדוקטור]
וספר לי חמי ז"ל, שהיה חי הרב החסיד הנ"ל כמה שנים בפניו עד עת פטירתו, ושלח אחר הבעל-שם-טוב כי היה חולה גדול, ונתעכב הבעל-שם-טוב אצלו זמן רב ועסק ברפואתו. וכשראו בני הרב שאין לו פעולה שלחו אחר דאקטער לקהילת-קודש אוסטרה, ונסע לשדה לבן. וראה הבעל-שם-טוב כי נסע הדאקטער, ואמר להרב הנ"ל: אני נוסע מכאן כי לכאן נוסע הדאקטער דקהילת-קודש אוסטרה. והרב לא ידע מזה, והפציר בו מאוד לבל יסע, ולן שם מחמת רוב הפצרותיו, ואמר שהדאקטער לן שני פרסאות מעיר.
והדאקטער הרים מכבר ידו נגד הבעל-שם-טוב, ואמר: כשאראה הבעל-שם-טוב אהרוג אותו בקנה השרפה שבידי. ובבוקר זרז את עצמו הבעל-שם-טוב לנסוע, והרב החולה עיכבו עד שבא הדאקטער לעיר. ואמר הבעל-שם-טוב: הנה בא הדאקטער לעיר! ואמר לרב: שלום, וישב על העגלה ונסע. וכשבא נגד אכסניא של הדאקטער ירד מן העגלה, ונכנס לבית, ונתן לו שלום, ושאל אותו מאין יודע דאקטעריי (רפואה), והשיב: השם יתברך לימדני. ונסע לביתו.
ובניו של הרב החולה הביאוהו אל אביהם, וכל מה שאמר הדאקטער לעשות, אמרו לו כבר עשה לו זאת הבעל-שם-טוב. והלך הדאקטער בפחי נפש. אז התרעם הרב החולה על בניו: מה עשיתם? אף-על-פי שלא היה לי רפואה מהבעל-שם-טוב, מכל מקום כשנכנס אצלי הבעל-שם-טוב הייתי יודע שהשכינה באה עמו, וכשנכנס אצלי הדאקטער נדמה שנכנס אלי גלח (כומר) אחד.
ואחר פטירתו נתקבל אצלם לאב-בית-דין הרב רבי אבא דקהילת-קודש קריבוש הנ"ל. ואכתוב בשבילו המעשה גם כן, מעשה מהבעל-שם-טוב אשר שמעתי מאיש אחד מאנשי קהילתנו, ושמו החסיד רבי יצחק איזיק בן הרב דקהילת-קודש ברעהין, אשר שמע מפי אביו. ולא רציתי לכתוב גוף המעשה מטעם הכמוס אשר לי. איך שהיה הרב דק"ק ברעהין בשדה לבן אצל הרב משדה לבן בחורף והראה לו אגרת מהבעל-שם-טוב וזה לשונו:
בחורף הנ"ל תבוא מן הדרך ותמצא בביתך על החצר שלך רעש גדול, אנשים נשים וטף, ותתעלף מחמת פחד, וכשיעוררו אותך אז תצוה תכף להקיז לך דם משני גידים, ותכף תשלח שליח מיוחד להודיע לי על דבר הרעש, אף-על-פי שתהלה לאל יש לי עינים לראות מרחוק אף-על-פי-כן תשלח לי אגרת על-ידי שליח.
נאום ישראל בעל-שם-טוב (עד כאן).
ושורש המעשה לא רציתי לגלות.